☰

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - דניאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

דניאל פרק ט

א בשנת אחת, לדריווש בן־אחשוורוש--מזרע מדיי:  אשר הומלך, על מלכות כשדים.  ב בשנת אחת, למולכו, אני דניאל, בינותי בספרים:  מספר השנים, אשר היה דבר־יהוה אל־ירמיה הנביא, למלאות לחורבות ירושלים, שבעים שנה.  ג ואתנה את־פניי, אל־אדוניי האלוהים, לבקש תפילה, ותחנונים--בצום, ושק ואפר.  ד ואתפללה ליהוה אלוהיי, ואתוודה; ואומרה, אנא אדוניי האל הגדול והנורא, שומר הברית והחסד, לאוהביו ולשומרי מצוותיו.  ה חטאנו ועווינו, הרשענו ומרדנו; וסור ממצוותיך, וממשפטיך.  ו ולא שמענו, אל־עבדיך הנביאים, אשר דיברו בשמך, אל־מלכינו שרינו ואבותינו--ואל, כל־עם הארץ.  ז לך אדוניי הצדקה, ולנו בושת הפנים כיום הזה; לאיש יהודה, וליושבי ירושלים, ולכל־ישראל הקרובים והרחוקים בכל־הארצות אשר הדחתם שם, במעלם אשר מעלו־בך.  ח יהוה, לנו בושת הפנים, למלכינו לשרינו, ולאבותינו:  אשר חטאנו, לך.  ט לאדוניי אלוהינו, הרחמים והסליחות:  כי מרדנו, בו.  י ולא שמענו, בקול יהוה אלוהינו--ללכת בתורותיו אשר נתן לפנינו, ביד עבדיו הנביאים.  יא וכל־ישראל, עברו את־תורתך, וסור, לבלתי שמוע בקולך; ותיתך עלינו האלה והשבועה, אשר כתובה בתורת משה עבד־האלוהים--כי חטאנו, לו.  יב ויקם את־דברו אשר־דיבר עלינו, ועל שופטינו אשר שפטונו--להביא עלינו, רעה גדולה:  אשר לא־נעשתה, תחת כל־השמיים, כאשר נעשתה, בירושלים.  יג כאשר כתוב בתורת משה, את כל־הרעה הזאת באה עלינו; ולא־חילינו את־פני יהוה אלוהינו, לשוב מעוונינו, ולהשכיל, באמיתך.  יד וישקוד יהוה על־הרעה, ויביאהא עלינו:  כי־צדיק יהוה אלוהינו, על־כל־מעשיו אשר עשה, ולא שמענו, בקולו.  טו ועתה אדוניי אלוהינו, אשר הוצאת את־עמך מארץ מצריים ביד חזקה, ותעש־לך שם, כיום הזה:  חטאנו, רשענו.  טז אדוניי, ככל־צדקותיך ישוב־נא אפך וחמתך, מעירך ירושלים, הר־קודשך:  כי בחטאינו ובעוונות אבותינו, ירושלים ועמך לחרפה לכל־סביבותינו.  יז ועתה שמע אלוהינו, אל־תפילת עבדך ואל־תחנוניו, והאר פניך, על־מקדשך השמם--למען, אדוניי.  יח הטה אלוהיי אוזנך, ושמע--פקח עיניך וראה שוממותינו, והעיר אשר־נקרא שמך עליה:  כי לא על־צדקותינו, אנחנו מפילים תחנונינו לפניך--כי, על־רחמיך הרבים.  יט אדוניי שמעה, אדוניי סלחה, אדוניי הקשיבה ועשה, אל־תאחר:  למענך אלוהיי--כי־שמך נקרא, על־עירך ועל־עמך.  כ ועוד אני מדבר, ומתפלל, ומתוודה חטאתי, וחטאת עמי ישראל; ומפיל תחינתי, לפני יהוה אלוהיי--על, הר־קודש אלוהיי.  כא ועוד אני מדבר, בתפילה; והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחילה, מועף ביעף, נוגע אליי, כעת מנחת־ערב.  כב ויבן, וידבר עימי; ויאמר--דניאל, עתה יצאתי להשכילך בינה.  כג בתחילת תחנוניך יצא דבר, ואני באתי להגיד--כי חמודות, אתה; ובין, בדבר, והבן, במראה.  כד שבועים שבעים נחתך על־עמך ועל־עיר קודשך, לכלא הפשע ולהתם חטאת ולכפר עוון, ולהביא, צדק עולמים; ולחתום חזון ונביא, ולמשוח קודש קודשים.  כה ותדע ותשכל מן־מוצא דבר, להשיב ולבנות ירושלים עד־משיח נגיד--שבועים, שבעה; ושבועים שישים ושניים, תשוב ונבנתה רחוב וחרוץ, ובצוק, העיתים.  כו ואחרי השבועים שישים ושניים, ייכרת משיח ואין לו; והעיר והקודש ישחית עם נגיד הבא, וקיצו בשטף, ועד קץ מלחמה, נחרצת שוממות.  כז והגביר ברית לרבים, שבוע אחד; וחצי השבוע ישבית זבח ומנחה, ועל כנף שיקוצים משומם, ועד־כלה ונחרצה, תיתך על־שומם.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - דניאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב