תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
דניאל - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
א ודריווש, מדאה, קביל, מלכותא--כבר שנין, שיתין ותרתין. ב שפר, קודם דריווש, והקים על-מלכותא, לאחשדרפניא מאה ועשרין--די להוון, בכל-מלכותא. ג ועילא מינהון סרכין תלתה, די דניאל חד-מינהון: די-להוון אחשדרפניא אילין, יהבין להון טעמא, ומלכא, לא-להוי נזיק. ד אדיין, דניאל דנה, הוה מתנצח, על-סרכיא ואחשדרפניא: כל-קוביל, די רוח יתירא ביה, ומלכא עשית, להקמותיה על-כל-מלכותא. ה אדיין סרכיא ואחשדרפניא, הוו בעיין עילה להשכחה לדניאל--מצד מלכותא; וכל-עילה ושחיתה לא-יכלין להשכחה, כל-קוביל די-מהימן הוא, וכל-שלו ושחיתה, לא השתכחת עלוהי. ו אדיין גובריא איליך, אמרין, די לא נהשכח לדניאל דנה, כל-עילה; להן, השכחנא עלוהי בדת אלהיה. {ס}
ז אדיין סרכיא ואחשדרפניא, אילין, הרגישו, על-מלכא; וכן אמרין ליה, דריווש מלכא לעלמין חיי. ח אתייעטו כול סרכי מלכותא, סגניא ואחשדרפניא הדבריא ופחוותא, לקיימה קיים מלכא, ולתקפה אסר: די כל-די-יבעי בעו מן-כל-אלה ואנש עד-יומין תלתין, להן מינך מלכא--יתרמי, לגוב אריוותא. ט כען מלכא, תקים אסרא ותרשום כתבא: די לא להשניה כדת-מדיי ופרס, די-לא תעדי. י כל-קוביל, דנה--מלכא, דריווש, רשם כתבא, ואסרא. יא ודניאל כדי ידע די-רשים כתבא, על לביתיה, וכווין פתיחן ליה בעיליתיה, נגד ירושלם; וזמנין תלתה ביומא הוא בריך על-ברכוהי, ומצלי ומודי קודם אלהיה, כל-קוביל די-הוה עביד, מן-קדמת דנה. {ס}
יב אדיין גובריא איליך, הרגישו, והשכחו, לדניאל--בעי ומתחנן, קודם אלהיה. יג באדיין קריבו ואמרין קודם-מלכא, על-אסר מלכא--הלוא אסר רשמתה די כל-אנש די-יבעי מן-כל-אלה ואנש עד-יומין תלתין להן מינך מלכא, יתרמי לגוב אריוותא; עני מלכא ואמר, יציבא מילתא כדת-מדיי ופרס--די-לא תעדי. יד באדיין ענו ואמרין, קודם מלכא--די דניאל די מן-בני גלותא די יהוד לא-שם עלך מלכא טעים, ועל-אסרא די רשמתה; וזמנין תלתה ביומא, בעי בעותיה. טו אדיין מלכא כדי מילתא שמע, שגיא באיש עלוהי, ועל דניאל שם בל, לשיזבותיה; ועד מעלי שמשא, הוה משתדר להצלותיה. טז באדיין גובריא איליך, הרגישו על-מלכא; ואמרין למלכא, דע מלכא די-דת למדיי ופרס, די-כל-אסר וקיים די-מלכא יהקים, לא להשניה. יז באדיין מלכא אמר, והייתיו לדניאל, ורמו, לגובא די אריוותא; עני מלכא, ואמר לדניאל, אלהך די אנת פלח-ליה בתדירא, הוא ישיזבינך. יח והיתיית אבן חדה, ושומת על-פום גובא; וחתמה מלכא בעזקתיה, ובעזקת רברבנוהי, די לא-תשני צבו, בדניאל. יט אדיין אזל מלכא להיכליה, ובת טוות, ודחוון, לא-הנעיל קודמוהי; ושנתיה, נדת עלוהי. כ באדיין מלכא, בשפרפרא יקום בנוגהא; ובהתבהלה--לגובא די-אריוותא, אזל. כא וכמקרביה לגובא--לדניאל, בקל עציב זעיק; עני מלכא ואמר לדניאל, דניאל עביד אלהא חיא--אלהך די אנת פלח-ליה בתדירא, היכיל לשיזבותך מן-אריוותא. כב אדיין, דניאל, עם-מלכא, מליל: מלכא, לעלמין חיי. כג אלהי שלח מלאכיה, וסגר פום אריוותא--ולא חבלוני; כל-קוביל, די קודמוהי זכו השתכחת לי, ואף קודמך מלכא, חבולה לא עבדית. כד באדיין מלכא, שגיא טאיב עלוהי, ולדניאל, אמר להנסקה מן-גובא; והוסק דניאל מן-גובא, וכל-חבל לא-השתכח ביה--די, הימין באלהיה. כה ואמר מלכא, והייתיו גובריא איליך די-אכלו קרצוהי די דניאל, ולגוב אריוותא רמו, אינון בניהון ונשיהון; ולא-מטו לארעית גובא, עד די-שליטו בהון אריוותא, וכל-גרמיהון, הדיקו. כו באדיין דריווש מלכא, כתב לכל-עממיא אומיא ולישניא די-דיירין בכל-ארעא--שלמכון ישגי. כז מן-קודמיי, שים טעים--די בכל-שולטן מלכותי להוון זייעין ודחלין, מן-קודם אלהיה די-דניאל: די-הוא אלהא חיא, וקיים לעלמין, ומלכותיה די-לא תתחבל, ושולטניה עד-סופא. כח משיזיב ומציל--ועביד אתין ותמהין, בשמיא ובארעא: די שיזיב לדניאל, מן-יד אריוותא. כט ודניאל דנה, הצלח במלכות דריווש, ובמלכות, כורש פרסאה. {פ}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
דניאל - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב