תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - דניאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

דניאל פרק ו

א ודריווש, מדאה, קביל, מלכותא--כבר שנין, שיתין ותרתין.  ב שפר, קודם דריווש, והקים על־מלכותא, לאחשדרפניא מאה ועשרין--די להוון, בכל־מלכותא.  ג ועילא מינהון סרכין תלתה, די דניאל חד־מינהון:  די־להוון אחשדרפניא אילין, יהבין להון טעמא, ומלכא, לא־להוי נזיק.  ד אדיין, דניאל דנה, הוה מתנצח, על־סרכיא ואחשדרפניא:  כל־קוביל, די רוח יתירא ביה, ומלכא עשית, להקמותיה על־כל־מלכותא.  ה אדיין סרכיא ואחשדרפניא, הוו בעיין עילה להשכחה לדניאל--מצד מלכותא; וכל־עילה ושחיתה לא־יכלין להשכחה, כל־קוביל די־מהימן הוא, וכל־שלו ושחיתה, לא השתכחת עלוהי.  ו אדיין גובריא איליך, אמרין, די לא נהשכח לדניאל דנה, כל־עילה; להן, השכחנא עלוהי בדת אלהיה.  {ס}

ז אדיין סרכיא ואחשדרפניא, אילין, הרגישו, על־מלכא; וכן אמרין ליה, דריווש מלכא לעלמין חיי.  ח אתייעטו כול סרכי מלכותא, סגניא ואחשדרפניא הדבריא ופחוותא, לקיימה קיים מלכא, ולתקפה אסר:  די כל־די־יבעי בעו מן־כל־אלה ואנש עד־יומין תלתין, להן מינך מלכא--יתרמי, לגוב אריוותא.  ט כען מלכא, תקים אסרא ותרשום כתבא:  די לא להשניה כדת־מדיי ופרס, די־לא תעדי.  י כל־קוביל, דנה--מלכא, דריווש, רשם כתבא, ואסרא.  יא ודניאל כדי ידע די־רשים כתבא, על לביתיה, וכווין פתיחן ליה בעיליתיה, נגד ירושלם; וזמנין תלתה ביומא הוא בריך על־ברכוהי, ומצלי ומודי קודם אלהיה, כל־קוביל די־הוה עביד, מן־קדמת דנה.  {ס}

יב אדיין גובריא איליך, הרגישו, והשכחו, לדניאל--בעי ומתחנן, קודם אלהיה.  יג באדיין קריבו ואמרין קודם־מלכא, על־אסר מלכא--הלוא אסר רשמתה די כל־אנש די־יבעי מן־כל־אלה ואנש עד־יומין תלתין להן מינך מלכא, יתרמי לגוב אריוותא; עני מלכא ואמר, יציבא מילתא כדת־מדיי ופרס--די־לא תעדי.  יד באדיין ענו ואמרין, קודם מלכא--די דניאל די מן־בני גלותא די יהוד לא־שם עלך מלכא טעים, ועל־אסרא די רשמתה; וזמנין תלתה ביומא, בעי בעותיה.  טו אדיין מלכא כדי מילתא שמע, שגיא באיש עלוהי, ועל דניאל שם בל, לשיזבותיה; ועד מעלי שמשא, הוה משתדר להצלותיה.  טז באדיין גובריא איליך, הרגישו על־מלכא; ואמרין למלכא, דע מלכא די־דת למדיי ופרס, די־כל־אסר וקיים די־מלכא יהקים, לא להשניה.  יז באדיין מלכא אמר, והייתיו לדניאל, ורמו, לגובא די אריוותא; עני מלכא, ואמר לדניאל, אלהך די אנת פלח־ליה בתדירא, הוא ישיזבינך.  יח והיתיית אבן חדה, ושומת על־פום גובא; וחתמה מלכא בעזקתיה, ובעזקת רברבנוהי, די לא־תשני צבו, בדניאל.  יט אדיין אזל מלכא להיכליה, ובת טוות, ודחוון, לא־הנעיל קודמוהי; ושנתיה, נדת עלוהי.  כ באדיין מלכא, בשפרפרא יקום בנוגהא; ובהתבהלה--לגובא די־אריוותא, אזל.  כא וכמקרביה לגובא--לדניאל, בקל עציב זעיק; עני מלכא ואמר לדניאל, דניאל עביד אלהא חיא--אלהך די אנת פלח־ליה בתדירא, היכיל לשיזבותך מן־אריוותא.  כב אדיין, דניאל, עם־מלכא, מליל:  מלכא, לעלמין חיי.  כג אלהי שלח מלאכיה, וסגר פום אריוותא--ולא חבלוני; כל־קוביל, די קודמוהי זכו השתכחת לי, ואף קודמך מלכא, חבולה לא עבדית.  כד באדיין מלכא, שגיא טאיב עלוהי, ולדניאל, אמר להנסקה מן־גובא; והוסק דניאל מן־גובא, וכל־חבל לא־השתכח ביה--די, הימין באלהיה.  כה ואמר מלכא, והייתיו גובריא איליך די־אכלו קרצוהי די דניאל, ולגוב אריוותא רמו, אינון בניהון ונשיהון; ולא־מטו לארעית גובא, עד די־שליטו בהון אריוותא, וכל־גרמיהון, הדיקו.  כו באדיין דריווש מלכא, כתב לכל־עממיא אומיא ולישניא די־דיירין בכל־ארעא--שלמכון ישגי.  כז מן־קודמיי, שים טעים--די בכל־שולטן מלכותי להוון זייעין ודחלין, מן־קודם אלהיה די־דניאל:  די־הוא אלהא חיא, וקיים לעלמין, ומלכותיה די־לא תתחבל, ושולטניה עד־סופא.  כח משיזיב ומציל--ועביד אתין ותמהין, בשמיא ובארעא:  די שיזיב לדניאל, מן־יד אריוותא.  כט ודניאל דנה, הצלח במלכות דריווש, ובמלכות, כורש פרסאה.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - דניאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב