תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - דניאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

דניאל פרק ז

א בשנת חדה, לבלשאצר מלך בבל, דניאל חילם חזה, וחזווי רישיה על־משכביה; באדיין חלמא כתב, ריש מילין אמר.  ב עני דניאל ואמר, חזי הווית בחזווי עם־ליליא; וארו, ארבע רוחי שמיא, מגיחן, לימא רבא.  ג וארבע חיוון רברבן, סלקן מן־ימא, שניין, דא מן־דא.  ד קדמייתא כאריה, וגפין די־נשר לה; חזי הווית עד די־מריטו גפה ונטילת מן־ארעא, ועל־רגליין כאנש הוקימת, ולבב אנש, יהיב לה.  ה וארו חיווה אוחרי תניינה דמיה לדוב, ולשטר־חד הוקימת, ותלת עלעין בפומה, בין שינה; וכן אמרין לה, קומי אכולי בשר שגיא.  ו באתר דנה חזי הווית, וארו אוחרי כנמר, ולה גפין ארבע די־עוף, על־גבה; וארבעה רישין לחיוותא, ושולטן יהיב לה.  ז באתר דנה חזי הווית בחזווי ליליא, וארו חיווה רביעאה דחילה ואימתני ותקיפא יתירה ושיניין די־פרזל לה רברבן, אכלה ומדקה, ושארא ברגלה רפסה; והיא משניה, מן־כל־חיוותא די קודמה, וקרניין עשר, לה.  ח משתכל הווית בקרניא, ואלו קרן אוחרי זעירה סלקת ביניהן, ותלת מן־קרניא קדמייתא, אתעקרה מן־קודמה; ואלו עיינין כעייני אנשא, בקרנא־דא, ופום, ממליל רברבן.  ט חזי הווית, עד די כורסוון רמיו, ועתיק יומין, יתיב; לבושיה כתלג חיוור, ושער רישיה כעמר נקי, כורסייה שביבין די־נור, גלגילוהי נור דליק.  י נהר די־נור, נגיד ונפיק מן־קודמוהי, אלף אלפין ישמשוניה, וריבו רבבן קודמוהי יקומון; דינא יתיב, וספרין פתיחו.  יא חזי הווית--באדיין מן־קל מיליא רברבתא, די קרנא ממללה; חזי הווית עד די קטילת חיוותא, והובד גשמה, ויהיבת, ליקידת אשא.  יב ושאר, חיוותא, העדיו, שולטנהון; וארכה בחיין יהיבת להון, עד־זמן ועידן.  יג חזי הווית, בחזווי ליליא, וארו עם־ענני שמיא, כבר אנש אתי הוה; ועד־עתיק יומיא מטה, וקדמוהי הקרבוהי.  יד וליה יהיב שולטן, ויקר ומלכו, וכול עממיא אומיא ולישניא, ליה יפלחון; שולטניה שולטן עלם, די־לא יעדי, ומלכותיה, די־לא תתחבל.  {פ}

טו אתכריית רוחי אנה דניאל, בגו נדני; וחזווי רישי, יבהלונני.  טז קרבית, על־חד מן־קאמיא, ויציבא אבעי־מיניה, על־כל־דנה; ואמר־לי, ופשר מיליא יהודעינני.  יז אילין חיוותא רברבתא, די אינין ארבע--ארבעה מלכין, יקומון מן־ארעא.  יח ויקבלון, מלכותא, קדישי, עליונין; ויחסנון מלכותא עד־עלמא, ועד עלם עלמיא.  יט אדיין, צבית ליצבא על־חיוותא רביעייתא, די־הות שניה, מן־כולהן:  דחילה יתירה, שינה די־פרזל וטפרה די־נחש, אכלה מדקה, ושארא ברגלה רפסה.  כ ועל־קרניא עשר, די ברישה, ואוחרי די סלקת, ונפלה מן־קודמה תלת; וקרנא דיכין ועיינין לה, ופום ממליל רברבן, וחזווה, רב מן־חברתה.  כא חזי הווית--וקרנא דיכין, עבדא קרב עם־קדישין; ויכלה, להון.  כב עד די־אתה, עתיק יומיא, ודינא יהיב, לקדישי עליונין; וזמנא מטה, ומלכותא החסינו קדישין.  כג כן, אמר, חיוותא רביעייתא, מלכו רביעאה תהוי בארעא די תשני מן־כל־מלכוותא; ותיכול, כל־ארעא, ותדושינה, ותדקינה.  כד וקרניא עשר--מינה מלכותא, עשרה מלכין יקומון; ואוחרן יקום אחריהון, והוא ישני מן־קדמיי, ותלתה מלכין, יהשפיל.  כה ומילין, לצד עילאה ימליל, ולקדישי עליונין, יבלי; ויסבר, להשניה זמנין ודת, ויתייהבון בידיה, עד־עידן ועידנין ופלג עידן.  כו ודינא, ייתיב; ושולטניה יהעדון, להשמדה ולהובדה עד־סופא.  כז ומלכותא ושולטנא ורבותא, די מלכוות תחות כל־שמיא, יהיבת, לעם קדישי עליונין; מלכותיה, מלכות עלם, וכול שולטניא, ליה יפלחון וישתמעון.  כח עד־כה, סופא די־מילתא; אנה דניאל שגיא רעיוניי יבהלונני, וזיוויי ישתנון עליי, ומילתא, בליבי נטרית.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - דניאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב