תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - דניאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

דניאל פרק ה

א בלשאצר מלכא, עבד לחם רב, לרברבנוהי, אלף; ולוקביל אלפא, חמרא שתי.  ב בלשאצר אמר בטעים חמרא, להייתיה למאני דהבא וכספא, די הנפיק נבוכדנאצר אבוהי, מן־היכלא די בירושלם; וישתון בהון, מלכא ורברבנוהי, שיגלתיה, ולחינתיה.  ג באדיין, הייתיו מאני דהבא, די הנפיקו מן־היכלא די־בית אלהא, די בירושלם; ואשתיו בהון, מלכא ורברבנוהי, שיגלתיה, ולחינתיה.  ד אשתיו, חמרא; ושבחו לאלהי דהבא וכספא, נחשא פרזלא--אעא ואבנא.  ה בה־שעתא, נפקה אצבען די יד־אנש, וכתבן לוקביל נברשתא, על־גירא די־כתל היכלא די מלכא; ומלכא חזי, פס ידא די כתבה.  ו אדיין מלכא זיווהי שנוהי, ורעיונוהי יבהלוניה; וקטרי חרציה משתריין, וארכובתיה דא לדא נקשן.  ז קרי מלכא, בחיל, להעלה לאשפיא, כשדאי וגזריא; עני מלכא ואמר לחכימי בבל, די כל־אנש די־יקרי כתבה דנה ופשריה יחווינני, ארגוונא ילבש והמניכא די־דהבא על־צוואריה, ותלתי במלכותא, ישלט.  {ס}

ח אדיין, עלין, כול, חכימי מלכא; ולא־כהלין כתבא למקרי, ופשריה להודעה למלכא.  ט אדיין מלכא בלשאצר, שגיא מתבהל, וזיווהי, שניין עלוהי; ורברבנוהי, משתבשין.  י מלכתא--לוקביל מילי מלכא ורברבנוהי, לבית משתיא עלת; ענת מלכתא ואמרת, מלכא לעלמין חיי--אל־יבהלוך רעיונך, וזיווך אל־ישתנו.  יא איתיי גבר במלכותך, די רוח אלהין קדישין ביה, וביומי אבוך נהירו ושוכלתנו וחוכמה כחוכמת־אלהין, השתכחת ביה; ומלכא נבוכדנאצר, אבוך--רב חרטומין אשפין כשדאין גזרין, הקימיה אבוך מלכא.  יב כל־קוביל די רוח יתירה ומנדע ושוכלתנו מפשר חלמין ואחווית אחידן ומשרי קטרין, השתכחת ביה בדניאל, די־מלכא שם־שמיה, בלטשאצר; כען דניאל יתקרי, ופשרה יהחווי.  {פ}

יג באדיין, דניאל, הועל, קודם מלכא; עני מלכא ואמר לדניאל, אנת־הוא דניאל די־מן־בני גלותא די יהוד, די הייתי מלכא אבי, מן־יהוד.  יד ושמעית עלך, די רוח אלהין בך; ונהירו ושוכלתנו וחוכמה יתירה, השתכחת בך.  טו וכען הועלו קודמיי, חכימיא אשפיא, די־כתבה דנה יקרון, ופשריה להודעותני; ולא־כהלין פשר־מילתא, להחוויה.  טז ואנה שמעית עלך, די־תיכול פשרין למפשר וקטרין למשרי; כען הן תיכול כתבא למקרי, ופשריה להודעותני--ארגוונא תלבש והמניכא די־דהבא על־צווארך, ותלתא במלכותא תשלט.  {פ}

יז באדיין עני דניאל, ואמר קודם מלכא, מתנתך לך להויין, ונבזביתך לאוחרן הב; ברם, כתבא אקרי למלכא, ופשרא, אהודעיניה.  יח אנת, מלכא; אלהא, עילאה, מלכותא ורבותא ויקרא והדרא, יהב לנבוכדנאצר אבוך.  יט ומן־רבותא, די יהב־ליה--כול עממיא אומיא ולישניא, הוו זייעין ודחלין מן־קודמוהי; די־הוה צבי הוה קטיל, ודי־הוה צבי הוה מחי, ודי־הוה צבי הוה מרים, ודי־הוה צבי הוה משפיל.  כ וכדי רים לבביה, ורוחיה תקפת להזדה; הונחת מן־כורסי מלכותיה, ויקרה העדיו מיניה.  כא ומן־בני אנשא טריד ולבביה עם־חיוותא שוויו, ועם־ערדיא מדוריה, עשבא כתורין יטעמוניה, ומטל שמיא גשמיה יצטבע:  עד די־ידע, די־שליט אלהא עילאה במלכות אנשא, ולמן־די יצבי, יהקים עלה.  כב ואנת בריה בלשאצר, לא השפילת לבבך:  כל־קוביל, די כל־דנה ידעתה.  כג ועל מרי־שמיא התרוממתה ולמאניא די־ביתיה הייתיו קודמך, ואנת ורברבנך שיגלתך ולחינתך חמרא שתיין בהון, ולאלהי כספא־ודהבא נחשא פרזלא אעא ואבנא די לא־חזיין ולא־שמעין ולא ידעין, שבחתה; ולאלהא די־נשמתך בידיה, וכל־אורחתך ליה--לא הדרתה.  כד באדיין, מן־קודמוהי, שליח, פסא די־ידא; וכתבא דנה, רשים.  כה ודנה כתבא, די רשים:  מני מני, תקיל ופרסין.  כו דנה, פשר־מילתא:  מני--מנה־אלהא מלכותך, והשלמה.  כז תקיל--תקילתה במאזניא, והשתכחת חסיר.  כח פריס--פריסת, מלכותך, ויהיבת, למדיי ופרס.  כט באדיין אמר בלשאצר, והלבישו לדניאל ארגוונא, והמניכא די־דהבא, על־צוואריה; והכריזו עלוהי, די־להוי שליט תלתא במלכותא.  ל ביה, בליליא, קטיל, בלשאצר מלכא כשדאה.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - דניאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב