תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - דניאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

דניאל פרק ד

א אנה נבוכדנאצר, שלי הווית בביתי, ורענן, בהיכלי.  ב חלם חזית, וידחלינני; והרהורין, על־משכבי, וחזווי רישי, יבהלונני.  ג ומיני, שים טעים, להנעלה קודמיי, לכול חכימי בבל:  די־פשר חלמא, יהודעונני.  ד באדיין עלין, חרטומיא אשפיא, כשדאי, וגזריא; וחלמא, אמר אנה קודמיהון, ופשריה, לא־מהודעין לי.  ה ועד אוחרין על קודמיי דניאל די־שמיה בלטשאצר, כשום אלהי, ודי רוח־אלהין קדישין, ביה; וחלמא, קודמוהי אמרית.  ו בלטשאצר, רב חרטומיא--די אנה ידעית די רוח אלהין קדישין בך, וכל־רז לא־אניס לך; חזווי חלמי די־חזית ופשריה, אמר.  ז וחזווי רישי, על־משכבי; חזי הווית--ואלו אילן בגו ארעא, ורומיה שגיא.  ח רבה אילנא, ותקיף; ורומיה ימטי לשמיא, וחזותיה לסוף כל־ארעא.  ט עופייה שפיר ואנביה שגיא, ומזון לכולא־ביה; תחותוהי תטליל חיוות ברא, ובענפוהי ידורן ציפרי שמיא, ומיניה, ייתזין כל־בשרא.  י חזי הווית בחזווי רישי, על־משכבי; ואלו עיר וקדיש, מן־שמיא נחית.  יא קרי בחיל וכן אמר, גודו אילנא וקציצו ענפוהי, אתרו עופייה, ובדרו אנביה; תנוד חיוותא מן־תחתוהי, וציפריא מן־ענפוהי.  יב ברם עיקר שורשוהי, בארעא שבוקו, ובאסור די־פרזל ונחש, בדתאא די ברא; ובטל שמיא יצטבע, ועם־חיוותא חלקיה בעשב ארעא.  יג לבביה מן־אנשא ישנון, ולבב חיווה יתייהיב ליה; ושבעה עידנין, יחלפון עלוהי.  יד בגזירת עירין פתגמא, ומימר קדישין שאילתא; עד־דברת די ינדעון חייא די־שליט עילאה במלכות אנשא, ולמן־די יצבי ייתנינה, ושפל אנשים, יקים עלה.  טו דנה חלמא חזית, אנה מלכא נבוכדנאצר; ואנת בלטשאצר פשרי אמר, כל־קוביל די כל־חכימי מלכותי לא־יכלין פשרא להודעותני, ואנת כהיל, די רוח־אלהין קדישין בך.  טז אדיין דניאל די־שמיה בלטשאצר, אשתומם כשעה חדה, ורעיונוהי, יבהלוניה; עני מלכא ואמר, בלטשאצר חלמא ופשרי אל־יבהלך, עני בלטשאצר ואמר, מראי חלמא לשנאך ופשריה לערך.  יז אילנא די חזייתה, די רבה ותקיף; ורומיה ימטי לשמיא, וחזותיה לכל־ארעא.  יח ועופייה שפיר ואנביה שגיא, ומזון לכולא־ביה; תחותוהי, תדור חיוות ברא, ובענפוהי, ישכנן ציפרי שמיא.  יט אנת־הוא מלכא, די רבת ותקיפת; ורבותך רבת ומטת לשמיא, ושולטנך לסוף ארעא.  כ ודי חזה מלכא עיר וקדיש נחית מן־שמיא ואמר גודו אילנא וחבלוהי, ברם עיקר שורשוהי בארעא שבוקו, ובאסור די־פרזל ונחש, בדתאא די ברא; ובטל שמיא יצטבע, ועם־חיוות ברא חלקיה, עד די־שבעה עידנין, יחלפון עלוהי.  כא דנה פשרא, מלכא; וגזירת עילאה היא, די מטת על־מראי מלכא.  כב ולך טרדין מן־אנשא ועם־חיוות ברא להוי מדורך ועשבא כתורין לך יטעמון, ומטל שמיא לך מצבעין, ושבעה עידנין, יחלפון עלך:  עד די־תנדע, די־שליט עילאה במלכות אנשא, ולמן־די יצבי, ייתנינה.  כג ודי אמרו, למשבק עיקר שורשוהי די אילנא, מלכותך, לך קיימא--מן־די תנדע, די שליטין שמיא.  כד להן מלכא, מלכי ישפר עלך, וחטאך בצדקה פרוק, ועוויתך במיחן עניין; הן תהוי ארכה, לשליוותך.  כה כולא מטא, על־נבוכדנאצר מלכא.  {פ}

כו לקצת ירחין, תרי־עשר, על־היכל מלכותא די בבל, מהליך הוה.  כז עני מלכא ואמר, הלוא דא־היא בבל רבתא, די־אנה בנייתה לבית מלכו, בתקף חסני וליקר הדרי.  כח עוד, מילתא בפום מלכא--קל, מן־שמיא נפל:  לך אמרין נבוכדנאצר מלכא, מלכותא עדת מינך.  כט ומן־אנשא לך טרדין ועם־חיוות ברא מדורך, עשבא כתורין לך יטעמון, ושבעה עידנין, יחלפון עלך:  עד די־תנדע, די־שליט עילאה במלכות אנשא, ולמן־די יצבי, ייתנינה.  ל בה־שעתא, מילתא ספת על־נבוכדנאצר, ומן־אנשא טריד, ועשבא כתורין ייכול ומטל שמיא גשמיה יצטבע--עד די שעריה כנשרין רבה, וטפרוהי כציפרין.  לא ולקצת יומיא אנה נבוכדנאצר עייניי לשמיא נטלית, ומנדעי עליי יתוב, ולעילאה ברכית, ולחי עלמא שבחית והדרית:  די שולטניה שולטן עלם, ומלכותיה עם־דר ודר.  לב וכל־דיירי ארעא, כלה חשיבין, וכמצבייה עביד בחיל שמיא, ודיירי ארעא; ולא איתיי די־ימחי בידיה, ויימר ליה מה עבדת.  לג ביה־זמנא מנדעי יתוב עליי, וליקר מלכותי הדרי וזיווי יתוב עליי, ולי, הדבריי ורברבניי יבעון; ועל־מלכותי הותקנת, ורבו יתירה הוספת לי.  לד כען אנה נבוכדנאצר, משבח ומרומם ומהדר למלך שמיא, די כל־מעבדוהי קשוט, ואורחתיה דין; ודי מהלכין בגיווה, יכיל להשפלה.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - דניאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב