תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
דניאל - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
א אנה נבוכדנאצר, שלי הווית בביתי, ורענן, בהיכלי. ב חלם חזית, וידחלינני; והרהורין, על-משכבי, וחזווי רישי, יבהלונני. ג ומיני, שים טעים, להנעלה קודמיי, לכול חכימי בבל: די-פשר חלמא, יהודעונני. ד באדיין עלין, חרטומיא אשפיא, כשדאי, וגזריא; וחלמא, אמר אנה קודמיהון, ופשריה, לא-מהודעין לי. ה ועד אוחרין על קודמיי דניאל די-שמיה בלטשאצר, כשום אלהי, ודי רוח-אלהין קדישין, ביה; וחלמא, קודמוהי אמרית. ו בלטשאצר, רב חרטומיא--די אנה ידעית די רוח אלהין קדישין בך, וכל-רז לא-אניס לך; חזווי חלמי די-חזית ופשריה, אמר. ז וחזווי רישי, על-משכבי; חזי הווית--ואלו אילן בגו ארעא, ורומיה שגיא. ח רבה אילנא, ותקיף; ורומיה ימטי לשמיא, וחזותיה לסוף כל-ארעא. ט עופייה שפיר ואנביה שגיא, ומזון לכולא-ביה; תחותוהי תטליל חיוות ברא, ובענפוהי ידורן ציפרי שמיא, ומיניה, ייתזין כל-בשרא. י חזי הווית בחזווי רישי, על-משכבי; ואלו עיר וקדיש, מן-שמיא נחית. יא קרי בחיל וכן אמר, גודו אילנא וקציצו ענפוהי, אתרו עופייה, ובדרו אנביה; תנוד חיוותא מן-תחתוהי, וציפריא מן-ענפוהי. יב ברם עיקר שורשוהי, בארעא שבוקו, ובאסור די-פרזל ונחש, בדתאא די ברא; ובטל שמיא יצטבע, ועם-חיוותא חלקיה בעשב ארעא. יג לבביה מן-אנשא ישנון, ולבב חיווה יתייהיב ליה; ושבעה עידנין, יחלפון עלוהי. יד בגזירת עירין פתגמא, ומימר קדישין שאילתא; עד-דברת די ינדעון חייא די-שליט עילאה במלכות אנשא, ולמן-די יצבי ייתנינה, ושפל אנשים, יקים עלה. טו דנה חלמא חזית, אנה מלכא נבוכדנאצר; ואנת בלטשאצר פשרי אמר, כל-קוביל די כל-חכימי מלכותי לא-יכלין פשרא להודעותני, ואנת כהיל, די רוח-אלהין קדישין בך. טז אדיין דניאל די-שמיה בלטשאצר, אשתומם כשעה חדה, ורעיונוהי, יבהלוניה; עני מלכא ואמר, בלטשאצר חלמא ופשרי אל-יבהלך, עני בלטשאצר ואמר, מראי חלמא לשנאך ופשריה לערך. יז אילנא די חזייתה, די רבה ותקיף; ורומיה ימטי לשמיא, וחזותיה לכל-ארעא. יח ועופייה שפיר ואנביה שגיא, ומזון לכולא-ביה; תחותוהי, תדור חיוות ברא, ובענפוהי, ישכנן ציפרי שמיא. יט אנת-הוא מלכא, די רבת ותקיפת; ורבותך רבת ומטת לשמיא, ושולטנך לסוף ארעא. כ ודי חזה מלכא עיר וקדיש נחית מן-שמיא ואמר גודו אילנא וחבלוהי, ברם עיקר שורשוהי בארעא שבוקו, ובאסור די-פרזל ונחש, בדתאא די ברא; ובטל שמיא יצטבע, ועם-חיוות ברא חלקיה, עד די-שבעה עידנין, יחלפון עלוהי. כא דנה פשרא, מלכא; וגזירת עילאה היא, די מטת על-מראי מלכא. כב ולך טרדין מן-אנשא ועם-חיוות ברא להוי מדורך ועשבא כתורין לך יטעמון, ומטל שמיא לך מצבעין, ושבעה עידנין, יחלפון עלך: עד די-תנדע, די-שליט עילאה במלכות אנשא, ולמן-די יצבי, ייתנינה. כג ודי אמרו, למשבק עיקר שורשוהי די אילנא, מלכותך, לך קיימא--מן-די תנדע, די שליטין שמיא. כד להן מלכא, מלכי ישפר עלך, וחטאך בצדקה פרוק, ועוויתך במיחן עניין; הן תהוי ארכה, לשליוותך. כה כולא מטא, על-נבוכדנאצר מלכא. {פ}
כו לקצת ירחין, תרי-עשר, על-היכל מלכותא די בבל, מהליך הוה. כז עני מלכא ואמר, הלוא דא-היא בבל רבתא, די-אנה בנייתה לבית מלכו, בתקף חסני וליקר הדרי. כח עוד, מילתא בפום מלכא--קל, מן-שמיא נפל: לך אמרין נבוכדנאצר מלכא, מלכותא עדת מינך. כט ומן-אנשא לך טרדין ועם-חיוות ברא מדורך, עשבא כתורין לך יטעמון, ושבעה עידנין, יחלפון עלך: עד די-תנדע, די-שליט עילאה במלכות אנשא, ולמן-די יצבי, ייתנינה. ל בה-שעתא, מילתא ספת על-נבוכדנאצר, ומן-אנשא טריד, ועשבא כתורין ייכול ומטל שמיא גשמיה יצטבע--עד די שעריה כנשרין רבה, וטפרוהי כציפרין. לא ולקצת יומיא אנה נבוכדנאצר עייניי לשמיא נטלית, ומנדעי עליי יתוב, ולעילאה ברכית, ולחי עלמא שבחית והדרית: די שולטניה שולטן עלם, ומלכותיה עם-דר ודר. לב וכל-דיירי ארעא, כלה חשיבין, וכמצבייה עביד בחיל שמיא, ודיירי ארעא; ולא איתיי די-ימחי בידיה, ויימר ליה מה עבדת. לג ביה-זמנא מנדעי יתוב עליי, וליקר מלכותי הדרי וזיווי יתוב עליי, ולי, הדבריי ורברבניי יבעון; ועל-מלכותי הותקנת, ורבו יתירה הוספת לי. לד כען אנה נבוכדנאצר, משבח ומרומם ומהדר למלך שמיא, די כל-מעבדוהי קשוט, ואורחתיה דין; ודי מהלכין בגיווה, יכיל להשפלה. {פ}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
דניאל - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב