תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
קוהלת - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
א ושבתי אני, ואראה את־כל־העשוקים, אשר נעשים, תחת השמש; והנה דמעת העשוקים, ואין להם מנחם, ומיד עושקיהם כוח, ואין להם מנחם. ב ושבח אני את־המתים, שכבר מתו--מן־החיים, אשר המה חיים עדנה. ג וטוב, משניהם--את אשר־עדן, לא היה: אשר לא־ראה את־המעשה הרע, אשר נעשה תחת השמש. ד וראיתי אני את־כל־עמל, ואת כל־כשרון המעשה--כי היא קנאת־איש, מריעהו; גם־זה הבל, ורעות רוח. ה הכסיל חובק את־ידיו, ואוכל את־בשרו. ו טוב, מלוא כף נחת--ממלוא חופניים עמל, ורעות רוח. ז ושבתי אני ואראה הבל, תחת השמש. ח יש אחד ואין שני גם בן ואח אין־לו, ואין קץ לכל־עמלו--גם־עינו, לא־תשבע עושר; ולמי אני עמל, ומחסר את־נפשי מטובה--גם־זה הבל ועניין רע, הוא. ט טובים השניים, מן־האחד: אשר יש־להם שכר טוב, בעמלם. י כי אם־ייפולו, האחד יקים את־חברו; ואילו, האחד שייפול, ואין שני, להקימו. יא גם אם־ישכבו שניים, וחם להם; ולאחד, איך ייחם. יב ואם־יתקפו, האחד--השניים, יעמדו נגדו; והחוט, המשולש, לא במהרה, יינתק. יג טוב ילד מסכן, וחכם--ממלך זקן וכסיל, אשר לא־ידע להיזהר עוד. יד כי־מבית הסורים, יצא למלוך: כי גם במלכותו, נולד רש. טו ראיתי, את־כל־החיים, המהלכים, תחת השמש--עם הילד השני, אשר יעמוד תחתיו. טז אין־קץ לכל־העם, לכול אשר־היה לפניהם--גם האחרונים, לא ישמחו־בו: כי־גם־זה הבל, ורעיון רוח. יז שמור רגלך, כאשר תלך אל־בית האלוהים, וקרוב לשמוע, מתת הכסילים זבח: כי־אינם יודעים, לעשות רע.
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
קוהלת - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב