תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
קוהלת - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
א כי את־כל־זה נתתי אל־ליבי, ולבור את־כל־זה, אשר הצדיקים והחכמים ועבדיהם, ביד האלוהים; גם־אהבה גם־שנאה, אין יודע האדם--הכול, לפניהם. ב הכול כאשר לכול, מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב ולטהור ולטמא, ולזובח, ולאשר איננו זובח: כטוב, כחוטא--הנשבע, כאשר שבועה ירא. ג זה רע, בכול אשר־נעשה תחת השמש--כי־מקרה אחד, לכול; וגם לב בני־האדם מלא־רע והוללות בלבבם, בחייהם, ואחריו, אל־המתים. ד כי־מי אשר יחובר, אל כל־החיים יש ביטחון: כי־לכלב חי הוא טוב, מן־האריה המת. ה כי החיים יודעים, שימותו; והמתים אינם יודעים מאומה, ואין־עוד להם שכר--כי נשכח, זכרם. ו גם אהבתם גם־שנאתם גם־קנאתם, כבר אבדה; וחלק אין־להם עוד לעולם, בכול אשר־נעשה תחת השמש. ז לך אכול בשמחה לחמך, ושתה בלב־טוב יינך: כי כבר, רצה האלוהים את־מעשיך. ח בכל־עת, יהיו בגדיך לבנים; ושמן, על־ראשך אל־יחסר. ט ראה חיים עם־אישה אשר־אהבת, כל־ימי חיי הבלך, אשר נתן־לך תחת השמש, כול ימי הבלך: כי הוא חלקך, בחיים, ובעמלך, אשר־אתה עמל תחת השמש. י כול אשר תמצא ידך, לעשות בכוחך--עשה: כי אין מעשה וחשבון, ודעת וחכמה, בשאול, אשר אתה הולך שמה. {ס}
יא שבתי וראה תחת־השמש, כי לא לקלים המרוץ ולא לגיבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבונים עושר, וגם לא ליודעים, חן: כי־עת ופגע, יקרה את־כולם. יב כי גם לא־יידע האדם את־עיתו, כדגים שנאחזים במצודה רעה, וכציפורים, האחוזות בפח; כהם, יוקשים בני האדם, לעת רעה, כשתיפול עליהם פתאום. יג גם־זו ראיתי חכמה, תחת השמש; וגדולה היא, אליי. יד עיר קטנה, ואנשים בה מעט; ובא־אליה מלך גדול, וסבב אותה, ובנה עליה, מצודים גדולים. טו ומצא בה, איש מסכן חכם, ומילט־הוא את־העיר, בחכמתו; ואדם לא זכר, את־האיש המסכן ההוא. טז ואמרתי אני, טובה חכמה מגבורה; וחכמת המסכן בזויה, ודבריו אינם נשמעים. יז דברי חכמים, בנחת נשמעים--מזעקת מושל, בכסילים. יח טובה חכמה, מכלי קרב; וחוטא אחד, יאבד טובה הרבה.
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
קוהלת - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב