תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
קוהלת - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
א זבובי מוות, יבאיש יביע שמן רוקח; יקר מחכמה מכבוד, סכלות מעט. ב לב חכם לימינו, ולב כסיל לשמאלו. ג וגם-בדרך כשסכל הולך, ליבו חסר; ואמר לכול, סכל הוא. ד אם-רוח המושל תעלה עליך, מקומך אל-תנח: כי מרפא, יניח חטאים גדולים. ה יש רעה, ראיתי תחת השמש--כשגגה, שיוצא מלפני השליט. ו ניתן הסכל, במרומים רבים; ועשירים, בשפל יישבו. ז ראיתי עבדים, על-סוסים; ושרים הולכים כעבדים, על-הארץ. ח חופר גומץ, בו ייפול; ופורץ גדר, יישכנו נחש. ט מסיע אבנים, ייעצב בהם; בוקע עצים, ייסכן בם. י אם-קהה הברזל, והוא לא-פנים קילקל, וחיילים, יגבר; ויתרון הכשר, חכמה. יא אם-יישוך הנחש, בלא-לחש; ואין יתרון, לבעל הלשון. יב דברי פי-חכם, חן; ושפתות כסיל, תבלענו. יג תחילת דברי-פיהו, סכלות; ואחרית פיהו, הוללות רעה. יד והסכל, ירבה דברים; לא-יידע האדם, מה-שיהיה, ואשר יהיה מאחריו, מי יגיד לו. טו עמל הכסילים, תייגענו--אשר לא-ידע, ללכת אל-עיר. טז אי-לך ארץ, שמלכך נער; ושרייך, בבוקר יאכלו. יז אשרך ארץ, שמלכך בן-חורים; ושרייך בעת יאכלו, בגבורה ולא בשתי. יח בעצלתיים, יימך המקרה; ובשפלות ידיים, ידלוף הבית. יט לשחוק עושים לחם, ויין ישמח חיים; והכסף, יענה את-הכול. כ גם במדעך, מלך אל-תקלל, ובחדרי משכבך, אל-תקלל עשיר: כי עוף השמיים יוליך את-הקול, ובעל כנפיים יגיד דבר.
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
קוהלת - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב