תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - קוהלת - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב


קוהלת פרק י

א זבובי מוות, יבאיש יביע שמן רוקח; יקר מחכמה מכבוד, סכלות מעט.  ב לב חכם לימינו, ולב כסיל לשמאלו.  ג וגם־בדרך כשסכל הולך, ליבו חסר; ואמר לכול, סכל הוא.  ד אם־רוח המושל תעלה עליך, מקומך אל־תנח:  כי מרפא, יניח חטאים גדולים.  ה יש רעה, ראיתי תחת השמש--כשגגה, שיוצא מלפני השליט.  ו ניתן הסכל, במרומים רבים; ועשירים, בשפל יישבו.  ז ראיתי עבדים, על־סוסים; ושרים הולכים כעבדים, על־הארץ.  ח חופר גומץ, בו ייפול; ופורץ גדר, יישכנו נחש.  ט מסיע אבנים, ייעצב בהם; בוקע עצים, ייסכן בם.  י אם־קהה הברזל, והוא לא־פנים קילקל, וחיילים, יגבר; ויתרון הכשר, חכמה.  יא אם־יישוך הנחש, בלא־לחש; ואין יתרון, לבעל הלשון.  יב דברי פי־חכם, חן; ושפתות כסיל, תבלענו.  יג תחילת דברי־פיהו, סכלות; ואחרית פיהו, הוללות רעה.  יד והסכל, ירבה דברים; לא־יידע האדם, מה־שיהיה, ואשר יהיה מאחריו, מי יגיד לו.  טו עמל הכסילים, תייגענו--אשר לא־ידע, ללכת אל־עיר.  טז אי־לך ארץ, שמלכך נער; ושרייך, בבוקר יאכלו.  יז אשרך ארץ, שמלכך בן־חורים; ושרייך בעת יאכלו, בגבורה ולא בשתי.  יח בעצלתיים, יימך המקרה; ובשפלות ידיים, ידלוף הבית.  יט לשחוק עושים לחם, ויין ישמח חיים; והכסף, יענה את־הכול.  כ גם במדעך, מלך אל־תקלל, ובחדרי משכבך, אל־תקלל עשיר:  כי עוף השמיים יוליך את־הקול, ובעל כנפיים יגיד דבר.


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - קוהלת - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב