תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
קוהלת - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
א זבובי מוות, יבאיש יביע שמן רוקח; יקר מחכמה מכבוד, סכלות מעט. ב לב חכם לימינו, ולב כסיל לשמאלו. ג וגם־בדרך כשסכל הולך, ליבו חסר; ואמר לכול, סכל הוא. ד אם־רוח המושל תעלה עליך, מקומך אל־תנח: כי מרפא, יניח חטאים גדולים. ה יש רעה, ראיתי תחת השמש--כשגגה, שיוצא מלפני השליט. ו ניתן הסכל, במרומים רבים; ועשירים, בשפל יישבו. ז ראיתי עבדים, על־סוסים; ושרים הולכים כעבדים, על־הארץ. ח חופר גומץ, בו ייפול; ופורץ גדר, יישכנו נחש. ט מסיע אבנים, ייעצב בהם; בוקע עצים, ייסכן בם. י אם־קהה הברזל, והוא לא־פנים קילקל, וחיילים, יגבר; ויתרון הכשר, חכמה. יא אם־יישוך הנחש, בלא־לחש; ואין יתרון, לבעל הלשון. יב דברי פי־חכם, חן; ושפתות כסיל, תבלענו. יג תחילת דברי־פיהו, סכלות; ואחרית פיהו, הוללות רעה. יד והסכל, ירבה דברים; לא־יידע האדם, מה־שיהיה, ואשר יהיה מאחריו, מי יגיד לו. טו עמל הכסילים, תייגענו--אשר לא־ידע, ללכת אל־עיר. טז אי־לך ארץ, שמלכך נער; ושרייך, בבוקר יאכלו. יז אשרך ארץ, שמלכך בן־חורים; ושרייך בעת יאכלו, בגבורה ולא בשתי. יח בעצלתיים, יימך המקרה; ובשפלות ידיים, ידלוף הבית. יט לשחוק עושים לחם, ויין ישמח חיים; והכסף, יענה את־הכול. כ גם במדעך, מלך אל־תקלל, ובחדרי משכבך, אל־תקלל עשיר: כי עוף השמיים יוליך את־הקול, ובעל כנפיים יגיד דבר.
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
קוהלת - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב