תנ"ך -
קוהלת - הכול פרק ד
האזנה לפרק זה
א וְשַׁבְתִּי אֲנִי, וָאֶרְאֶה אֶת־כָּל־הָעֲשֻׁקִים, אֲשֶׁר נַעֲשִׂים, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ; וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשֻׁקִים, וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם, וּמִיַּד עֹשְׁקֵיהֶם כֹּחַ, וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם. ב וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת־הַמֵּתִים, שֶׁכְּבָר מֵתוּ--מִן־הַחַיִּים, אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָה. ג וְטוֹב, מִשְּׁנֵיהֶם--אֵת אֲשֶׁר־עֲדֶן, לֹא הָיָה: אֲשֶׁר לֹא־רָאָה אֶת־הַמַּעֲשֶׂה הָרָע, אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. ד וְרָאִיתִי אֲנִי אֶת־כָּל־עָמָל, וְאֵת כָּל־כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה--כִּי הִיא קִנְאַת־אִישׁ, מֵרֵעֵהוּ; גַּם־זֶה הֶבֶל, וּרְעוּת רוּחַ. ה הַכְּסִיל חֹבֵק אֶת־יָדָיו, וְאֹכֵל אֶת־בְּשָׂרוֹ. ו טוֹב, מְלֹא כַף נָחַת--מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל, וּרְעוּת רוּחַ. ז וְשַׁבְתִּי אֲנִי וָאֶרְאֶה הֶבֶל, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. ח יֵשׁ אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי גַּם בֵּן וָאָח אֵין־לוֹ, וְאֵין קֵץ לְכָל־עֲמָלוֹ--גַּם־עיניו עֵינוֹ, לֹא־תִשְׂבַּע עֹשֶׁר; וּלְמִי אֲנִי עָמֵל, וּמְחַסֵּר אֶת־נַפְשִׁי מִטּוֹבָה--גַּם־זֶה הֶבֶל וְעִנְיַן רָע, הוּא. ט טוֹבִים הַשְּׁנַיִם, מִן־הָאֶחָד: אֲשֶׁר יֵשׁ־לָהֶם שָׂכָר טוֹב, בַּעֲמָלָם. י כִּי אִם־יִפֹּלוּ, הָאֶחָד יָקִים אֶת־חֲבֵרוֹ; וְאִילוֹ, הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל, וְאֵין שֵׁנִי, לַהֲקִימוֹ. יא גַּם אִם־יִשְׁכְּבוּ שְׁנַיִם, וְחַם לָהֶם; וּלְאֶחָד, אֵיךְ יֵחָם. יב וְאִם־יִתְקְפוֹ, הָאֶחָד--הַשְּׁנַיִם, יַעַמְדוּ נֶגְדּוֹ; וְהַחוּט, הַמְשֻׁלָּשׁ, לֹא בִמְהֵרָה, יִנָּתֵק. יג טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן, וְחָכָם--מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל, אֲשֶׁר לֹא־יָדַע לְהִזָּהֵר עוֹד. יד כִּי־מִבֵּית הָסוּרִים, יָצָא לִמְלֹךְ: כִּי גַּם בְּמַלְכוּתוֹ, נוֹלַד רָשׁ. טו רָאִיתִי, אֶת־כָּל־הַחַיִּים, הַמְהַלְּכִים, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ--עִם הַיֶּלֶד הַשֵּׁנִי, אֲשֶׁר יַעֲמֹד תַּחְתָּיו. טז אֵין־קֵץ לְכָל־הָעָם, לְכֹל אֲשֶׁר־הָיָה לִפְנֵיהֶם--גַּם הָאַחֲרוֹנִים, לֹא יִשְׂמְחוּ־בוֹ: כִּי־גַם־זֶה הֶבֶל, וְרַעְיוֹן רוּחַ. יז שְׁמֹר רגליך רַגְלְךָ, כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֶל־בֵּית הָאֱלֹהִים, וְקָרוֹב לִשְׁמֹעַ, מִתֵּת הַכְּסִילִים זָבַח: כִּי־אֵינָם יוֹדְעִים, לַעֲשׂוֹת רָע.