תנ"ך - קוהלת - הכול פרק ד  
האזנה לפרק זה


קוהלת פרק ד

א וְשַׁבְתִּי אֲנִי, וָאֶרְאֶה אֶת-כָּל-הָעֲשֻׁקִים, אֲשֶׁר נַעֲשִׂים, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ; וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשֻׁקִים, וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם, וּמִיַּד עֹשְׁקֵיהֶם כֹּחַ, וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם.  ב וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת-הַמֵּתִים, שֶׁכְּבָר מֵתוּ--מִן-הַחַיִּים, אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָה.  ג וְטוֹב, מִשְּׁנֵיהֶם--אֵת אֲשֶׁר-עֲדֶן, לֹא הָיָה:  אֲשֶׁר לֹא-רָאָה אֶת-הַמַּעֲשֶׂה הָרָע, אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.  ד וְרָאִיתִי אֲנִי אֶת-כָּל-עָמָל, וְאֵת כָּל-כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה--כִּי הִיא קִנְאַת-אִישׁ, מֵרֵעֵהוּ; גַּם-זֶה הֶבֶל, וּרְעוּת רוּחַ.  ה הַכְּסִיל חֹבֵק אֶת-יָדָיו, וְאֹכֵל אֶת-בְּשָׂרוֹ.  ו טוֹב, מְלֹא כַף נָחַת--מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל, וּרְעוּת רוּחַ.  ז וְשַׁבְתִּי אֲנִי וָאֶרְאֶה הֶבֶל, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.  ח יֵשׁ אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי גַּם בֵּן וָאָח אֵין-לוֹ, וְאֵין קֵץ לְכָל-עֲמָלוֹ--גַּם-עיניו עֵינוֹ, לֹא-תִשְׂבַּע עֹשֶׁר; וּלְמִי אֲנִי עָמֵל, וּמְחַסֵּר אֶת-נַפְשִׁי מִטּוֹבָה--גַּם-זֶה הֶבֶל וְעִנְיַן רָע, הוּא.  ט טוֹבִים הַשְּׁנַיִם, מִן-הָאֶחָד:  אֲשֶׁר יֵשׁ-לָהֶם שָׂכָר טוֹב, בַּעֲמָלָם.  י כִּי אִם-יִפֹּלוּ, הָאֶחָד יָקִים אֶת-חֲבֵרוֹ; וְאִילוֹ, הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל, וְאֵין שֵׁנִי, לַהֲקִימוֹ.  יא גַּם אִם-יִשְׁכְּבוּ שְׁנַיִם, וְחַם לָהֶם; וּלְאֶחָד, אֵיךְ יֵחָם.  יב וְאִם-יִתְקְפוֹ, הָאֶחָד--הַשְּׁנַיִם, יַעַמְדוּ נֶגְדּוֹ; וְהַחוּט, הַמְשֻׁלָּשׁ, לֹא בִמְהֵרָה, יִנָּתֵק.  יג טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן, וְחָכָם--מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע לְהִזָּהֵר עוֹד.  יד כִּי-מִבֵּית הָסוּרִים, יָצָא לִמְלֹךְ:  כִּי גַּם בְּמַלְכוּתוֹ, נוֹלַד רָשׁ.  טו רָאִיתִי, אֶת-כָּל-הַחַיִּים, הַמְהַלְּכִים, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ--עִם הַיֶּלֶד הַשֵּׁנִי, אֲשֶׁר יַעֲמֹד תַּחְתָּיו.  טז אֵין-קֵץ לְכָל-הָעָם, לְכֹל אֲשֶׁר-הָיָה לִפְנֵיהֶם--גַּם הָאַחֲרוֹנִים, לֹא יִשְׂמְחוּ-בוֹ:  כִּי-גַם-זֶה הֶבֶל, וְרַעְיוֹן רוּחַ.  יז שְׁמֹר רגליך רַגְלְךָ, כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֶל-בֵּית הָאֱלֹהִים, וְקָרוֹב לִשְׁמֹעַ, מִתֵּת הַכְּסִילִים זָבַח:  כִּי-אֵינָם יוֹדְעִים, לַעֲשׂוֹת רָע.


תנ"ך - קוהלת - הכול פרק ד