תנ"ך - קוהלת - הכול פרק ד  
האזנה לפרק זה


קוהלת פרק ד

א וְשַׁבְתִּי אֲנִי, וָאֶרְאֶה אֶת־כָּל־הָעֲשֻׁקִים, אֲשֶׁר נַעֲשִׂים, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ; וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשֻׁקִים, וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם, וּמִיַּד עֹשְׁקֵיהֶם כֹּחַ, וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם.  ב וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת־הַמֵּתִים, שֶׁכְּבָר מֵתוּ--מִן־הַחַיִּים, אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָה.  ג וְטוֹב, מִשְּׁנֵיהֶם--אֵת אֲשֶׁר־עֲדֶן, לֹא הָיָה:  אֲשֶׁר לֹא־רָאָה אֶת־הַמַּעֲשֶׂה הָרָע, אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.  ד וְרָאִיתִי אֲנִי אֶת־כָּל־עָמָל, וְאֵת כָּל־כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה--כִּי הִיא קִנְאַת־אִישׁ, מֵרֵעֵהוּ; גַּם־זֶה הֶבֶל, וּרְעוּת רוּחַ.  ה הַכְּסִיל חֹבֵק אֶת־יָדָיו, וְאֹכֵל אֶת־בְּשָׂרוֹ.  ו טוֹב, מְלֹא כַף נָחַת--מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל, וּרְעוּת רוּחַ.  ז וְשַׁבְתִּי אֲנִי וָאֶרְאֶה הֶבֶל, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.  ח יֵשׁ אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי גַּם בֵּן וָאָח אֵין־לוֹ, וְאֵין קֵץ לְכָל־עֲמָלוֹ--גַּם־עיניו עֵינוֹ, לֹא־תִשְׂבַּע עֹשֶׁר; וּלְמִי אֲנִי עָמֵל, וּמְחַסֵּר אֶת־נַפְשִׁי מִטּוֹבָה--גַּם־זֶה הֶבֶל וְעִנְיַן רָע, הוּא.  ט טוֹבִים הַשְּׁנַיִם, מִן־הָאֶחָד:  אֲשֶׁר יֵשׁ־לָהֶם שָׂכָר טוֹב, בַּעֲמָלָם.  י כִּי אִם־יִפֹּלוּ, הָאֶחָד יָקִים אֶת־חֲבֵרוֹ; וְאִילוֹ, הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל, וְאֵין שֵׁנִי, לַהֲקִימוֹ.  יא גַּם אִם־יִשְׁכְּבוּ שְׁנַיִם, וְחַם לָהֶם; וּלְאֶחָד, אֵיךְ יֵחָם.  יב וְאִם־יִתְקְפוֹ, הָאֶחָד--הַשְּׁנַיִם, יַעַמְדוּ נֶגְדּוֹ; וְהַחוּט, הַמְשֻׁלָּשׁ, לֹא בִמְהֵרָה, יִנָּתֵק.  יג טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן, וְחָכָם--מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל, אֲשֶׁר לֹא־יָדַע לְהִזָּהֵר עוֹד.  יד כִּי־מִבֵּית הָסוּרִים, יָצָא לִמְלֹךְ:  כִּי גַּם בְּמַלְכוּתוֹ, נוֹלַד רָשׁ.  טו רָאִיתִי, אֶת־כָּל־הַחַיִּים, הַמְהַלְּכִים, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ--עִם הַיֶּלֶד הַשֵּׁנִי, אֲשֶׁר יַעֲמֹד תַּחְתָּיו.  טז אֵין־קֵץ לְכָל־הָעָם, לְכֹל אֲשֶׁר־הָיָה לִפְנֵיהֶם--גַּם הָאַחֲרוֹנִים, לֹא יִשְׂמְחוּ־בוֹ:  כִּי־גַם־זֶה הֶבֶל, וְרַעְיוֹן רוּחַ.  יז שְׁמֹר רגליך רַגְלְךָ, כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֶל־בֵּית הָאֱלֹהִים, וְקָרוֹב לִשְׁמֹעַ, מִתֵּת הַכְּסִילִים זָבַח:  כִּי־אֵינָם יוֹדְעִים, לַעֲשׂוֹת רָע.


תנ"ך - קוהלת - הכול פרק ד