תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
קוהלת - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
א דברי קוהלת בן־דויד, מלך בירושלים. ב הבל הבלים אמר קוהלת, הבל הבלים הכול הבל. ג מה־יתרון, לאדם: בכל־עמלו--שיעמול, תחת השמש. ד דור הולך ודור בא, והארץ לעולם עומדת. ה וזרח השמש, ובא השמש; ואל־מקומו--שואף זורח הוא, שם. ו הולך, אל־דרום, וסובב, אל־צפון; סובב סובב הולך הרוח, ועל־סביבותיו שב הרוח. ז כל־הנחלים הולכים אל־הים, והים איננו מלא; אל־מקום, שהנחלים הולכים--שם הם שבים, ללכת. ח כל־הדברים יגעים, לא־יוכל איש לדבר; לא־תשבע עין לראות, ולא־תימלא אוזן משמוע. ט מה־שהיה, הוא שיהיה, ומה־שנעשה, הוא שייעשה; ואין כל־חדש, תחת השמש. י יש דבר שיאמר ראה־זה, חדש הוא: כבר היה לעולמים, אשר היה מלפנינו. יא אין זכרון, לראשונים; וגם לאחרונים שיהיו, לא־יהיה להם זיכרון--עם שיהיו, לאחרונה. {פ}
יב אני קוהלת, הייתי מלך על־ישראל--בירושלים. יג ונתתי את־ליבי, לדרוש ולתור בחכמה, על כל־אשר נעשה, תחת השמיים; הוא עניין רע, נתן אלוהים לבני האדם--לענות בו. יד ראיתי, את־כל־המעשים, שנעשו, תחת השמש; והנה הכול הבל, ורעות רוח. טו מעוות, לא־יוכל לתקון; וחסרון, לא־יוכל להימנות. טז דיברתי אני עם־ליבי, לאמור--אני הנה הגדלתי והוספתי חכמה, על כל־אשר־היה לפניי על־ירושלים; וליבי ראה הרבה, חכמה ודעת. יז ואתנה ליבי לדעת חכמה, ודעת הוללות ושכלות: ידעתי, שגם־זה הוא רעיון רוח. יח כי ברוב חכמה, רוב־כעס; ויוסיף דעת, יוסיף מכאוב.
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
קוהלת - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב