תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - קוהלת - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

קוהלת פרק א

א דברי קוהלת בן־דויד, מלך בירושלים.  ב הבל הבלים אמר קוהלת, הבל הבלים הכול הבל.  ג מה־יתרון, לאדם:  בכל־עמלו--שיעמול, תחת השמש.  ד דור הולך ודור בא, והארץ לעולם עומדת.  ה וזרח השמש, ובא השמש; ואל־מקומו--שואף זורח הוא, שם.  ו הולך, אל־דרום, וסובב, אל־צפון; סובב סובב הולך הרוח, ועל־סביבותיו שב הרוח.  ז כל־הנחלים הולכים אל־הים, והים איננו מלא; אל־מקום, שהנחלים הולכים--שם הם שבים, ללכת.  ח כל־הדברים יגעים, לא־יוכל איש לדבר; לא־תשבע עין לראות, ולא־תימלא אוזן משמוע.  ט מה־שהיה, הוא שיהיה, ומה־שנעשה, הוא שייעשה; ואין כל־חדש, תחת השמש.  י יש דבר שיאמר ראה־זה, חדש הוא:  כבר היה לעולמים, אשר היה מלפנינו.  יא אין זכרון, לראשונים; וגם לאחרונים שיהיו, לא־יהיה להם זיכרון--עם שיהיו, לאחרונה.  {פ}

יב אני קוהלת, הייתי מלך על־ישראל--בירושלים.  יג ונתתי את־ליבי, לדרוש ולתור בחכמה, על כל־אשר נעשה, תחת השמיים; הוא עניין רע, נתן אלוהים לבני האדם--לענות בו.  יד ראיתי, את־כל־המעשים, שנעשו, תחת השמש; והנה הכול הבל, ורעות רוח.  טו מעוות, לא־יוכל לתקון; וחסרון, לא־יוכל להימנות.  טז דיברתי אני עם־ליבי, לאמור--אני הנה הגדלתי והוספתי חכמה, על כל־אשר־היה לפניי על־ירושלים; וליבי ראה הרבה, חכמה ודעת.  יז ואתנה ליבי לדעת חכמה, ודעת הוללות ושכלות:  ידעתי, שגם־זה הוא רעיון רוח.  יח כי ברוב חכמה, רוב־כעס; ויוסיף דעת, יוסיף מכאוב.

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - קוהלת - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב