תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
קוהלת - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
א דברי קוהלת בן-דויד, מלך בירושלים. ב הבל הבלים אמר קוהלת, הבל הבלים הכול הבל. ג מה-יתרון, לאדם: בכל-עמלו--שיעמול, תחת השמש. ד דור הולך ודור בא, והארץ לעולם עומדת. ה וזרח השמש, ובא השמש; ואל-מקומו--שואף זורח הוא, שם. ו הולך, אל-דרום, וסובב, אל-צפון; סובב סובב הולך הרוח, ועל-סביבותיו שב הרוח. ז כל-הנחלים הולכים אל-הים, והים איננו מלא; אל-מקום, שהנחלים הולכים--שם הם שבים, ללכת. ח כל-הדברים יגעים, לא-יוכל איש לדבר; לא-תשבע עין לראות, ולא-תימלא אוזן משמוע. ט מה-שהיה, הוא שיהיה, ומה-שנעשה, הוא שייעשה; ואין כל-חדש, תחת השמש. י יש דבר שיאמר ראה-זה, חדש הוא: כבר היה לעולמים, אשר היה מלפנינו. יא אין זכרון, לראשונים; וגם לאחרונים שיהיו, לא-יהיה להם זיכרון--עם שיהיו, לאחרונה. {פ}
יב אני קוהלת, הייתי מלך על-ישראל--בירושלים. יג ונתתי את-ליבי, לדרוש ולתור בחכמה, על כל-אשר נעשה, תחת השמיים; הוא עניין רע, נתן אלוהים לבני האדם--לענות בו. יד ראיתי, את-כל-המעשים, שנעשו, תחת השמש; והנה הכול הבל, ורעות רוח. טו מעוות, לא-יוכל לתקון; וחסרון, לא-יוכל להימנות. טז דיברתי אני עם-ליבי, לאמור--אני הנה הגדלתי והוספתי חכמה, על כל-אשר-היה לפניי על-ירושלים; וליבי ראה הרבה, חכמה ודעת. יז ואתנה ליבי לדעת חכמה, ודעת הוללות ושכלות: ידעתי, שגם-זה הוא רעיון רוח. יח כי ברוב חכמה, רוב-כעס; ויוסיף דעת, יוסיף מכאוב.
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
קוהלת - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב