תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
קוהלת - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
א טוב שם, משמן טוב; ויום המוות, מיום היוולדו. ב טוב ללכת אל-בית-אבל, מלכת אל-בית משתה--באשר, הוא סוף כל-האדם; והחי, ייתן אל-ליבו. ג טוב כעס, משחוק: כי-ברוע פנים, ייטב לב. ד לב חכמים בבית אבל, ולב כסילים בבית שמחה. ה טוב, לשמוע גערת חכם--מאיש, שומע שיר כסילים. ו כי כקול הסירים תחת הסיר, כן שחוק הכסיל; וגם-זה, הבל. ז כי העושק, יהולל חכם; ויאבד את-לב, מתנה. ח טוב אחרית דבר, מראשיתו; טוב ארך-רוח, מגבה-רוח. ט אל-תבהל ברוחך, לכעוס: כי כעס, בחיק כסילים ינוח. י אל-תאמר, מה היה--שהימים הראשונים, היו טובים מאלה: כי לא מחכמה, שאלת על-זה. יא טובה חכמה, עם-נחלה; ויותר, לרואי השמש. יב כי בצל החכמה, בצל הכסף; ויתרון דעת, החכמה תחייה בעליה. יג ראה, את-מעשה האלוהים: כי מי יוכל לתקן, את אשר עיוותו. יד ביום טובה היה בטוב, וביום רעה ראה; גם את-זה לעומת-זה, עשה האלוהים, על-דברת שלא ימצא האדם אחריו, מאומה. טו את-הכול ראיתי, בימי הבלי; יש צדיק, אובד בצדקו, ויש רשע, מאריך ברעתו. טז אל-תהי צדיק הרבה, ואל-תתחכם יותר: למה, תישומם. יז אל-תרשע הרבה, ואל-תהי סכל: למה תמות, בלא עיתך. יח טוב אשר תאחוז בזה, וגם-מזה אל-תנח את-ידך: כי-ירא אלוהים, ייצא את-כולם. יט החכמה, תעוז לחכם--מעשרה, שליטים, אשר היו, בעיר. כ כי אדם, אין צדיק בארץ--אשר יעשה-טוב, ולא יחטא. כא גם לכל-הדברים אשר ידברו, אל-תיתן ליבך: אשר לא-תשמע את-עבדך, מקללך. כב כי גם-פעמים רבות, ידע ליבך: אשר גם-אתה, קיללת אחרים. כג כל-זו, ניסיתי בחכמה; אמרתי אחכמה, והיא רחוקה ממני. כד רחוק, מה-שהיה; ועמוק עמוק, מי ימצאנו. כה סבותי אני וליבי לדעת ולתור, ובקש חכמה וחשבון; ולדעת רשע כסל, והסכלות הוללות. כו ומוצא אני מר ממוות, את-האישה אשר-היא מצודים וחרמים ליבה--אסורים ידיה; טוב לפני האלוהים, יימלט ממנה, וחוטא, יילכד בה. כז ראה זה מצאתי, אמרה קוהלת; אחת לאחת, למצוא חשבון. כח אשר עוד-ביקשה נפשי, ולא מצאתי: אדם אחד מאלף, מצאתי--ואישה בכל-אלה, לא מצאתי. כט לבד ראה-זה מצאתי, אשר עשה האלוהים את-האדם ישר; והמה ביקשו, חישבונות רבים.
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
קוהלת - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב