תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - קוהלת - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

קוהלת פרק יב

א וזכור, את-בוראך, בימי, בחורותיך:  עד אשר לא-יבואו, ימי הרעה, והגיעו שנים, אשר תאמר אין-לי בהם חפץ.  ב עד אשר לא-תחשך השמש, והאור, והירח, והכוכבים; ושבו העבים, אחר הגשם.  ג ביום, שיזועו שומרי הבית, והתעוותו, אנשי החיל; ובטלו הטוחנות כי מיעטו, וחשכו הרואות בארובות.  ד וסוגרו דלתיים בשוק, בשפל קול הטחנה; ויקום לקול הציפור, ויישחו כל-בנות השיר.  ה גם מגבוה ייראו, וחתחתים בדרך, וינץ השקד ויסתבל החגב, ותפר האבייונה:  כי-הולך האדם אל-בית עולמו, וסבבו בשוק הסופדים.  ו עד אשר לא-יירתק חבל הכסף, ותרוץ גולת הזהב; ותישבר כד על-המבוע, ונרוץ הגלגל אל-הבור.  ז וישוב העפר על-הארץ, כשהיה; והרוח תשוב, אל-האלוהים אשר נתנה.  ח הבל הבלים אמר הקוהלת, הכול הבל.  ט ויותר, שהיה קוהלת חכם:  עוד, לימד-דעת את-העם, ואיזן וחיקר, תיקן משלים הרבה.  י ביקש קוהלת, למצוא דברי-חפץ; וכתוב יושר, דברי אמת.  יא דברי חכמים כדרבונות, וכמשמרות נטועים בעלי אסופות; ניתנו, מרועה אחד.  יב ויותר מהמה, בני היזהר:  עשות ספרים הרבה אין קץ, ולהג הרבה יגיעת בשר.  יג סוף דבר, הכול נשמע:  את-האלוהים ירא ואת-מצוותיו שמור, כי-זה כל-האדם.  יד כי, את-כל-מעשה, האלוהים יביא במשפט, על כל-נעלם:  אם-טוב, ואם-רע.  {ש}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - קוהלת - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב