תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - קוהלת - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

קוהלת פרק יב

א וזכור, את־בוראך, בימי, בחורותיך:  עד אשר לא־יבואו, ימי הרעה, והגיעו שנים, אשר תאמר אין־לי בהם חפץ.  ב עד אשר לא־תחשך השמש, והאור, והירח, והכוכבים; ושבו העבים, אחר הגשם.  ג ביום, שיזועו שומרי הבית, והתעוותו, אנשי החיל; ובטלו הטוחנות כי מיעטו, וחשכו הרואות בארובות.  ד וסוגרו דלתיים בשוק, בשפל קול הטחנה; ויקום לקול הציפור, ויישחו כל־בנות השיר.  ה גם מגבוה ייראו, וחתחתים בדרך, וינץ השקד ויסתבל החגב, ותפר האבייונה:  כי־הולך האדם אל־בית עולמו, וסבבו בשוק הסופדים.  ו עד אשר לא־יירתק חבל הכסף, ותרוץ גולת הזהב; ותישבר כד על־המבוע, ונרוץ הגלגל אל־הבור.  ז וישוב העפר על־הארץ, כשהיה; והרוח תשוב, אל־האלוהים אשר נתנה.  ח הבל הבלים אמר הקוהלת, הכול הבל.  ט ויותר, שהיה קוהלת חכם:  עוד, לימד־דעת את־העם, ואיזן וחיקר, תיקן משלים הרבה.  י ביקש קוהלת, למצוא דברי־חפץ; וכתוב יושר, דברי אמת.  יא דברי חכמים כדרבונות, וכמשמרות נטועים בעלי אסופות; ניתנו, מרועה אחד.  יב ויותר מהמה, בני היזהר:  עשות ספרים הרבה אין קץ, ולהג הרבה יגיעת בשר.  יג סוף דבר, הכול נשמע:  את־האלוהים ירא ואת־מצוותיו שמור, כי־זה כל־האדם.  יד כי, את־כל־מעשה, האלוהים יביא במשפט, על כל־נעלם:  אם־טוב, ואם־רע.  {ש}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - קוהלת - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב