תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
קוהלת - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
א אמרתי אני בליבי, לכה־נא אנסכה בשמחה וראה בטוב; והנה גם־הוא, הבל. ב לשחוק, אמרתי מהולל; ולשמחה, מה־זו עושה. ג תרתי בליבי, למשוך ביין את־בשרי; וליבי נוהג בחכמה, ולאחוז בסכלות--עד אשר־אראה אי־זה טוב לבני האדם אשר יעשו תחת השמיים, מספר ימי חייהם. ד הגדלתי, מעשיי: בניתי לי בתים, נטעתי לי כרמים. ה עשיתי לי, גנות ופרדסים; ונטעתי בהם, עץ כל־פרי. ו עשיתי לי, בריכות מים--להשקות מהם, יער צומח עצים. ז קניתי עבדים ושפחות, ובני־בית היה לי; גם מקנה בקר וצאן הרבה היה לי, מכול שהיו לפניי בירושלים. ח כנסתי לי גם־כסף וזהב, וסגולת מלכים והמדינות; עשיתי לי שרים ושרות, ותענוגות בני האדם--שידה ושידות. ט וגדלתי והוספתי, מכול שהיה לפניי בירושלים; אף חכמתי, עמדה לי. י וכול אשר שאלו עיניי, לא אצלתי מהם: לא־מנעתי את־ליבי מכל־שמחה, כי־ליבי שמח מכל־עמלי, וזה־היה חלקי, מכל־עמלי. יא ופניתי אני, בכל־מעשיי שעשו ידיי, ובעמל, שעמלתי לעשות; והנה הכול הבל ורעות רוח, ואין יתרון תחת השמש. יב ופניתי אני לראות חכמה, והוללות וסכלות: כי מה האדם, שיבוא אחרי המלך, את אשר־כבר, עשוהו. יג וראיתי אני, שיש יתרון לחכמה מן־הסכלות--כיתרון האור, מן־החושך. יד החכם עיניו בראשו, והכסיל בחושך הולך; וידעתי גם־אני, שמקרה אחד יקרה את־כולם. טו ואמרתי אני בליבי, כמקרה הכסיל גם־אני יקרני, ולמה חכמתי אני, אז יותר; ודיברתי בליבי, שגם־זה הבל. טז כי אין זכרון לחכם עם־הכסיל, לעולם: בשכבר הימים הבאים, הכול נשכח, ואיך ימות החכם, עם־הכסיל. יז ושנאתי, את־החיים--כי רע עליי המעשה, שנעשה תחת השמש: כי־הכול הבל, ורעות רוח. יח ושנאתי אני את־כל־עמלי, שאני עמל תחת השמש: שאניחנו, לאדם שיהיה אחריי. יט ומי יודע, החכם יהיה או סכל, וישלט בכל־עמלי, שעמלתי ושחכמתי תחת השמש; גם־זה, הבל. כ וסבותי אני, לייאש את־ליבי--על, כל־העמל, שעמלתי, תחת השמש. כא כי־יש אדם, שעמלו בחכמה ובדעת--ובכשרון; ולאדם שלא עמל־בו, ייתננו חלקו--גם־זה הבל, ורעה רבה. כב כי מה־הווה לאדם, בכל־עמלו, וברעיון, ליבו--שהוא עמל, תחת השמש. כג כי כל־ימיו מכאובים, וכעס עניינו--גם־בלילה, לא־שכב ליבו; גם־זה, הבל הוא. כד אין־טוב באדם שיאכל ושתה, והראה את־נפשו טוב בעמלו; גם־זו ראיתי אני, כי מיד האלוהים היא. כה כי מי יאכל ומי יחוש, חוץ ממני. כו כי לאדם שטוב לפניו, נתן חכמה ודעת ושמחה; ולחוטא נתן עניין לאסוף ולכנוס, לתת לטוב לפני האלוהים--גם־זה הבל, ורעות רוח.
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
קוהלת - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב