תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
קוהלת - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
א אמרתי אני בליבי, לכה-נא אנסכה בשמחה וראה בטוב; והנה גם-הוא, הבל. ב לשחוק, אמרתי מהולל; ולשמחה, מה-זו עושה. ג תרתי בליבי, למשוך ביין את-בשרי; וליבי נוהג בחכמה, ולאחוז בסכלות--עד אשר-אראה אי-זה טוב לבני האדם אשר יעשו תחת השמיים, מספר ימי חייהם. ד הגדלתי, מעשיי: בניתי לי בתים, נטעתי לי כרמים. ה עשיתי לי, גנות ופרדסים; ונטעתי בהם, עץ כל-פרי. ו עשיתי לי, בריכות מים--להשקות מהם, יער צומח עצים. ז קניתי עבדים ושפחות, ובני-בית היה לי; גם מקנה בקר וצאן הרבה היה לי, מכול שהיו לפניי בירושלים. ח כנסתי לי גם-כסף וזהב, וסגולת מלכים והמדינות; עשיתי לי שרים ושרות, ותענוגות בני האדם--שידה ושידות. ט וגדלתי והוספתי, מכול שהיה לפניי בירושלים; אף חכמתי, עמדה לי. י וכול אשר שאלו עיניי, לא אצלתי מהם: לא-מנעתי את-ליבי מכל-שמחה, כי-ליבי שמח מכל-עמלי, וזה-היה חלקי, מכל-עמלי. יא ופניתי אני, בכל-מעשיי שעשו ידיי, ובעמל, שעמלתי לעשות; והנה הכול הבל ורעות רוח, ואין יתרון תחת השמש. יב ופניתי אני לראות חכמה, והוללות וסכלות: כי מה האדם, שיבוא אחרי המלך, את אשר-כבר, עשוהו. יג וראיתי אני, שיש יתרון לחכמה מן-הסכלות--כיתרון האור, מן-החושך. יד החכם עיניו בראשו, והכסיל בחושך הולך; וידעתי גם-אני, שמקרה אחד יקרה את-כולם. טו ואמרתי אני בליבי, כמקרה הכסיל גם-אני יקרני, ולמה חכמתי אני, אז יותר; ודיברתי בליבי, שגם-זה הבל. טז כי אין זכרון לחכם עם-הכסיל, לעולם: בשכבר הימים הבאים, הכול נשכח, ואיך ימות החכם, עם-הכסיל. יז ושנאתי, את-החיים--כי רע עליי המעשה, שנעשה תחת השמש: כי-הכול הבל, ורעות רוח. יח ושנאתי אני את-כל-עמלי, שאני עמל תחת השמש: שאניחנו, לאדם שיהיה אחריי. יט ומי יודע, החכם יהיה או סכל, וישלט בכל-עמלי, שעמלתי ושחכמתי תחת השמש; גם-זה, הבל. כ וסבותי אני, לייאש את-ליבי--על, כל-העמל, שעמלתי, תחת השמש. כא כי-יש אדם, שעמלו בחכמה ובדעת--ובכשרון; ולאדם שלא עמל-בו, ייתננו חלקו--גם-זה הבל, ורעה רבה. כב כי מה-הווה לאדם, בכל-עמלו, וברעיון, ליבו--שהוא עמל, תחת השמש. כג כי כל-ימיו מכאובים, וכעס עניינו--גם-בלילה, לא-שכב ליבו; גם-זה, הבל הוא. כד אין-טוב באדם שיאכל ושתה, והראה את-נפשו טוב בעמלו; גם-זו ראיתי אני, כי מיד האלוהים היא. כה כי מי יאכל ומי יחוש, חוץ ממני. כו כי לאדם שטוב לפניו, נתן חכמה ודעת ושמחה; ולחוטא נתן עניין לאסוף ולכנוס, לתת לטוב לפני האלוהים--גם-זה הבל, ורעות רוח.
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
קוהלת - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב