תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - זכריה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד


זכריה פרק יב

א משא דבר-יהוה, על-ישראל:  נאום-יהוה, נוטה שמיים ויוסד ארץ, ויוצר רוח-אדם, בקרבו.  ב הנה אנוכי שם את-ירושלים סף-רעל, לכל-העמים--סביב; וגם על-יהודה יהיה במצור, על-ירושלים.  ג והיה ביום-ההוא אשים את-ירושלים אבן מעמסה, לכל-העמים--כל-עומסיה, שרוט יישרטו; ונאספו עליה, כול גויי הארץ.  ד ביום ההוא נאום-יהוה, אכה כל-סוס בתימהון, ורוכבו, בשיגעון; ועל-בית יהודה, אפקח את-עיניי, וכול סוס העמים, אכה בעיוורון.  ה ואמרו אלופי יהודה, בליבם:  אמצה לי יושבי ירושלים, ביהוה צבאות אלוהיהם.  ו ביום ההוא אשים את-אלופי יהודה ככיור אש בעצים, וכלפיד אש בעמיר, ואכלו על-ימין ועל-שמאל את-כל-העמים, סביב; וישבה ירושלים עוד תחתיה, בירושלים.  ז והושיע יהוה את-אוהלי יהודה, בראשונה:  למען לא-תגדל תפארת בית-דויד, ותפארת יושב ירושלים--על-יהודה.  ח ביום ההוא, יגן יהוה בעד יושב ירושלים, והיה הנכשל בהם ביום ההוא, כדויד; ובית דויד כאלוהים, כמלאך יהוה לפניהם.  ט והיה, ביום ההוא; אבקש, להשמיד את-כל-הגויים, הבאים, על-ירושלים.  י ושפכתי על-בית דויד ועל יושב ירושלים, רוח חן ותחנונים, והביטו אליי, את אשר-דקרו; וספדו עליו, כמספד על-היחיד, והמר עליו, כהמר על-הבכור.  יא ביום ההוא, יגדל המספד בירושלים, כמספד הדדרימון, בבקעת מגידון.  יב וספדה הארץ, משפחות משפחות לבד:  משפחת בית-דויד לבד, ונשיהם לבד--משפחת בית-נתן לבד, ונשיהם לבד.  יג משפחת בית-לוי לבד, ונשיהם לבד; משפחת השמעי לבד, ונשיהם לבד.  יד כול, המשפחות הנשארות--משפחות משפחות, לבד; ונשיהם, לבד.


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - זכריה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד