תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
זכריה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
א משא דבר-יהוה, על-ישראל: נאום-יהוה, נוטה שמיים ויוסד ארץ, ויוצר רוח-אדם, בקרבו. ב הנה אנוכי שם את-ירושלים סף-רעל, לכל-העמים--סביב; וגם על-יהודה יהיה במצור, על-ירושלים. ג והיה ביום-ההוא אשים את-ירושלים אבן מעמסה, לכל-העמים--כל-עומסיה, שרוט יישרטו; ונאספו עליה, כול גויי הארץ. ד ביום ההוא נאום-יהוה, אכה כל-סוס בתימהון, ורוכבו, בשיגעון; ועל-בית יהודה, אפקח את-עיניי, וכול סוס העמים, אכה בעיוורון. ה ואמרו אלופי יהודה, בליבם: אמצה לי יושבי ירושלים, ביהוה צבאות אלוהיהם. ו ביום ההוא אשים את-אלופי יהודה ככיור אש בעצים, וכלפיד אש בעמיר, ואכלו על-ימין ועל-שמאל את-כל-העמים, סביב; וישבה ירושלים עוד תחתיה, בירושלים. ז והושיע יהוה את-אוהלי יהודה, בראשונה: למען לא-תגדל תפארת בית-דויד, ותפארת יושב ירושלים--על-יהודה. ח ביום ההוא, יגן יהוה בעד יושב ירושלים, והיה הנכשל בהם ביום ההוא, כדויד; ובית דויד כאלוהים, כמלאך יהוה לפניהם. ט והיה, ביום ההוא; אבקש, להשמיד את-כל-הגויים, הבאים, על-ירושלים. י ושפכתי על-בית דויד ועל יושב ירושלים, רוח חן ותחנונים, והביטו אליי, את אשר-דקרו; וספדו עליו, כמספד על-היחיד, והמר עליו, כהמר על-הבכור. יא ביום ההוא, יגדל המספד בירושלים, כמספד הדדרימון, בבקעת מגידון. יב וספדה הארץ, משפחות משפחות לבד: משפחת בית-דויד לבד, ונשיהם לבד--משפחת בית-נתן לבד, ונשיהם לבד. יג משפחת בית-לוי לבד, ונשיהם לבד; משפחת השמעי לבד, ונשיהם לבד. יד כול, המשפחות הנשארות--משפחות משפחות, לבד; ונשיהם, לבד.
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
זכריה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
יש לך שאלה או הערה?