תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
זכריה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
א פתח לבנון, דלתיך; ותאכל אש, בארזיך. ב היליל ברוש כי-נפל ארז, אשר אדירים שודדו; הילילו אלוני בשן, כי ירד יער הבציר. ג קול יללת הרועים, כי שודדה אדרתם; קול שאגת כפירים, כי שודד גאון הירדן. {פ}
ד כה אמר, יהוה אלוהיי: רעה, את-צאן ההריגה. ה אשר קוניהן יהרגון, ולא יאשמו, ומוכריהן יאמר, ברוך יהוה ואעשיר; ורועיהם, לא יחמול עליהן. ו כי לא אחמול עוד, על-יושבי הארץ--נאום-יהוה; והנה אנוכי ממציא את-האדם, איש ביד-ריעהו וביד מלכו, וכיתתו את-הארץ, ולא אציל מידם. ז וארעה את-צאן ההריגה, לכן עניי הצאן; ואקח-לי שני מקלות, לאחד קראתי נועם ולאחד קראתי חובלים, וארעה, את-הצאן. ח ואכחיד את-שלושת הרועים, בירח אחד; ותקצר נפשי בהם, וגם-נפשם בחלה בי. ט ואומר, לא ארעה אתכם; המתה תמות, והנכחדת תיכחד, והנשארות, תאכלנה אישה את-בשר רעותה. י ואקח את-מקלי את-נועם, ואגדע אותו--להפר, את-בריתי, אשר כרתי, את-כל-העמים. יא ותופר, ביום ההוא; ויידעו כן עניי הצאן, השומרים אותי, כי דבר-יהוה, הוא. {ס}
יב ואומר אליהם, אם-טוב בעיניכם הבו שכרי--ואם-לא חדלו; וישקלו את-שכרי, שלושים כסף. יג ויאמר יהוה אליי, השליכהו אל-היוצר, אדר היקר, אשר יקרתי מעליהם; ואקחה שלושים הכסף, ואשליך אותו בית יהוה אל-היוצר. יד ואגדע את-מקלי השני, את החובלים--להפר, את-האחווה, בין יהודה, ובין ישראל. {פ}
טו ויאמר יהוה, אליי: עוד קח-לך, כלי רועה אווילי. טז כי הנה-אנוכי מקים רועה בארץ, הנכחדות לא-יפקוד הנער לא-יבקש, והנשברת, לא ירפא; הניצבה, לא יכלכל, ובשר הבריאה יאכל, ופרסיהן יפרק. יז הוי רועי האליל עוזבי הצאן, חרב על-זרועו ועל-עין ימינו; זרועו יבוש תיבש, ועין ימינו כהה תכהה. {פ}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
זכריה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
יש לך שאלה או הערה?