תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
זכריה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
א משא דבר־יהוה בארץ חדרך, ודמשק מנוחתו: כי ליהוה עין אדם, וכול שבטי ישראל. ב וגם־חמת, תגבול־בה; צור וצידון, כי חכמה מאוד. ג ותיבן צור מצור, לה; ותצבור־כסף, כעפר, וחרוץ, כטיט חוצות. ד הנה אדוניי יורישנה, והכה בים חילה; והיא, באש תיאכל. ה תרא אשקלון ותירא, ועזה ותחיל מאוד, ועקרון, כי־הוביש מבטה; ואבד מלך מעזה, ואשקלון לא תשב. ו וישב ממזר, באשדוד; והכרתי, גאון פלשתים. ז והסירותי דמיו מפיו, ושיקוציו מבין שיניו, ונשאר גם־הוא, לאלוהינו; והיה כאלוף ביהודה, ועקרון כיבוסי. ח וחניתי לביתי מצבה מעובר ומשב, ולא־יעבור עליהם עוד נוגש: כי עתה, ראיתי בעיניי. {ס}
ט גילי מאוד בת־ציון, הריעי בת ירושלים, הנה מלכך יבוא לך, צדיק ונושע הוא; עני ורוכב על־חמור, ועל־עיר בן־אתונות. י והכרתי־רכב מאפריים, וסוס מירושלים, ונכרתה קשת מלחמה, ודיבר שלום לגויים; ומושלו מים עד־ים, ומנהר עד־אפסי־ארץ. יא גם־את בדם־בריתך, שילחתי אסירייך מבור, אין מים, בו. יב שובו, לביצרון, אסירי, התקווה; גם־היום, מגיד משנה אשיב לך. יג כי־דרכתי לי יהודה, קשת מילאתי אפריים, ועוררתי בנייך ציון, על־בנייך יוון; ושמתיך, כחרב גיבור. יד ויהוה עליהם ייראה, ויצא כברק חיצו; ואדוניי יהוה בשופר יתקע, והלך בסערות תימן. טו יהוה צבאות, יגן עליהם, ואכלו וכבשו אבני־קלע, ושתו המו כמו־יין; ומלאו, כמזרק--כזווייות, מזבח. טז והושיעם יהוה אלוהיהם, ביום ההוא--כצאן עמו: כי, אבני־נזר, מתנוססות, על־אדמתו. יז כי מה־טובו, ומה־יופייו--דגן, בחורים, ותירוש, ינובב בתולות.
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
זכריה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד