תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
זכריה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
א משא דבר-יהוה בארץ חדרך, ודמשק מנוחתו: כי ליהוה עין אדם, וכול שבטי ישראל. ב וגם-חמת, תגבול-בה; צור וצידון, כי חכמה מאוד. ג ותיבן צור מצור, לה; ותצבור-כסף, כעפר, וחרוץ, כטיט חוצות. ד הנה אדוניי יורישנה, והכה בים חילה; והיא, באש תיאכל. ה תרא אשקלון ותירא, ועזה ותחיל מאוד, ועקרון, כי-הוביש מבטה; ואבד מלך מעזה, ואשקלון לא תשב. ו וישב ממזר, באשדוד; והכרתי, גאון פלשתים. ז והסירותי דמיו מפיו, ושיקוציו מבין שיניו, ונשאר גם-הוא, לאלוהינו; והיה כאלוף ביהודה, ועקרון כיבוסי. ח וחניתי לביתי מצבה מעובר ומשב, ולא-יעבור עליהם עוד נוגש: כי עתה, ראיתי בעיניי. {ס}
ט גילי מאוד בת-ציון, הריעי בת ירושלים, הנה מלכך יבוא לך, צדיק ונושע הוא; עני ורוכב על-חמור, ועל-עיר בן-אתונות. י והכרתי-רכב מאפריים, וסוס מירושלים, ונכרתה קשת מלחמה, ודיבר שלום לגויים; ומושלו מים עד-ים, ומנהר עד-אפסי-ארץ. יא גם-את בדם-בריתך, שילחתי אסירייך מבור, אין מים, בו. יב שובו, לביצרון, אסירי, התקווה; גם-היום, מגיד משנה אשיב לך. יג כי-דרכתי לי יהודה, קשת מילאתי אפריים, ועוררתי בנייך ציון, על-בנייך יוון; ושמתיך, כחרב גיבור. יד ויהוה עליהם ייראה, ויצא כברק חיצו; ואדוניי יהוה בשופר יתקע, והלך בסערות תימן. טו יהוה צבאות, יגן עליהם, ואכלו וכבשו אבני-קלע, ושתו המו כמו-יין; ומלאו, כמזרק--כזווייות, מזבח. טז והושיעם יהוה אלוהיהם, ביום ההוא--כצאן עמו: כי, אבני-נזר, מתנוססות, על-אדמתו. יז כי מה-טובו, ומה-יופייו--דגן, בחורים, ותירוש, ינובב בתולות.
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
זכריה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד