תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - זכריה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

זכריה פרק ט

א משא דבר־יהוה בארץ חדרך, ודמשק מנוחתו:  כי ליהוה עין אדם, וכול שבטי ישראל.  ב וגם־חמת, תגבול־בה; צור וצידון, כי חכמה מאוד.  ג ותיבן צור מצור, לה; ותצבור־כסף, כעפר, וחרוץ, כטיט חוצות.  ד הנה אדוניי יורישנה, והכה בים חילה; והיא, באש תיאכל.  ה תרא אשקלון ותירא, ועזה ותחיל מאוד, ועקרון, כי־הוביש מבטה; ואבד מלך מעזה, ואשקלון לא תשב.  ו וישב ממזר, באשדוד; והכרתי, גאון פלשתים.  ז והסירותי דמיו מפיו, ושיקוציו מבין שיניו, ונשאר גם־הוא, לאלוהינו; והיה כאלוף ביהודה, ועקרון כיבוסי.  ח וחניתי לביתי מצבה מעובר ומשב, ולא־יעבור עליהם עוד נוגש:  כי עתה, ראיתי בעיניי.  {ס}

ט גילי מאוד בת־ציון, הריעי בת ירושלים, הנה מלכך יבוא לך, צדיק ונושע הוא; עני ורוכב על־חמור, ועל־עיר בן־אתונות.  י והכרתי־רכב מאפריים, וסוס מירושלים, ונכרתה קשת מלחמה, ודיבר שלום לגויים; ומושלו מים עד־ים, ומנהר עד־אפסי־ארץ.  יא גם־את בדם־בריתך, שילחתי אסירייך מבור, אין מים, בו.  יב שובו, לביצרון, אסירי, התקווה; גם־היום, מגיד משנה אשיב לך.  יג כי־דרכתי לי יהודה, קשת מילאתי אפריים, ועוררתי בנייך ציון, על־בנייך יוון; ושמתיך, כחרב גיבור.  יד ויהוה עליהם ייראה, ויצא כברק חיצו; ואדוניי יהוה בשופר יתקע, והלך בסערות תימן.  טו יהוה צבאות, יגן עליהם, ואכלו וכבשו אבני־קלע, ושתו המו כמו־יין; ומלאו, כמזרק--כזווייות, מזבח.  טז והושיעם יהוה אלוהיהם, ביום ההוא--כצאן עמו:  כי, אבני־נזר, מתנוססות, על־אדמתו.  יז כי מה־טובו, ומה־יופייו--דגן, בחורים, ותירוש, ינובב בתולות.

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - זכריה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד