☰

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - זכריה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

זכריה פרק א

א בחודש, השמיני, בשנת שתיים, לדריווש--היה דבר־יהוה, אל־זכריה בן־ברכיה, בן־עידוא הנביא, לאמור.  ב קצף יהוה על־אבותיכם, קצף.  ג ואמרת אליהם, כה אמר יהוה צבאות, שובו אליי, נאום יהוה צבאות--ואשוב אליכם, אמר יהוה צבאות.  ד אל־תהיו כאבותיכם אשר קראו־אליהם הנביאים הראשונים לאמור, כה אמר יהוה צבאות, שובו נא מדרכיכם הרעים, ומעלליכם הרעים; ולא שמעו ולא־הקשיבו אליי, נאום־יהוה.  ה אבותיכם, איה־הם; והנביאים--הלעולם, יחיו.  ו אך דבריי וחוקיי, אשר ציוויתי את־עבדיי הנביאים, הלוא השיגו, אבותיכם; וישובו ויאמרו, כאשר זמם יהוה צבאות לעשות לנו, כדרכינו וכמעללינו, כן עשה איתנו.  {ס}

ז ביום עשרים וארבעה לעשתי־עשר חודש, הוא־חודש שבט, בשנת שתיים, לדריווש--היה דבר־יהוה, אל־זכריה בן־ברכיהו, בן־עידוא הנביא, לאמור.  ח ראיתי הלילה, והנה־איש רוכב על־סוס אדום, והוא עומד, בין ההדסים אשר במצולה; ואחריו סוסים אדומים, שרוקים ולבנים.  ט ואומר, מה־אלה אדוני; ויאמר אליי, המלאך הדובר בי, אני אראך, מה־המה אלה.  י ויען, האיש העומד בין־ההדסים--ויאמר:  אלה אשר שלח יהוה, להתהלך בארץ.  יא ויענו את־מלאך יהוה, העומד בין ההדסים, ויאמרו, התהלכנו בארץ; והנה כל־הארץ, יושבת ושוקטת.  יב ויען מלאך־יהוה, ויאמר, יהוה צבאות, עד־מתיי אתה לא־תרחם את־ירושלים ואת ערי יהודה--אשר זעמת, זה שבעים שנה.  יג ויען יהוה, את־המלאך הדובר בי--דברים טובים:  דברים, ניחומים.  יד ויאמר אליי, המלאך הדובר בי, קרא לאמור, כה אמר יהוה צבאות:  קינאתי לירושלים ולציון, קנאה גדולה.  טו וקצף גדול אני קוצף, על־הגויים השאננים, אשר אני קצפתי מעט, והמה עזרו לרעה.  טז לכן כה־אמר יהוה, שבתי לירושלים ברחמים--ביתי ייבנה בה, נאום יהוה צבאות; וקו יינטה, על־ירושלים.  יז עוד קרא לאמור, כה אמר יהוה צבאות, עוד תפוצנה עריי, מטוב; וניחם יהוה עוד את־ציון, ובחר עוד בירושלים.  {ס}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - זכריה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד