תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
זכריה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
א וישב, המלאך הדובר בי; ויעירני, כאיש אשר־ייעור משנתו. ב ויאמר אליי, מה אתה רואה; ואומר ראיתי והנה מנורת זהב כולה וגולה על־ראשה, ושבעה נרותיה עליה--שבעה ושבעה מוצקות, לנרות אשר על־ראשה. ג ושניים זיתים, עליה: אחד מימין הגולה, ואחד על־שמאלה. ד ואען, ואומר, אל־המלאך הדובר בי, לאמור: מה־אלה, אדוני. ה ויען המלאך הדובר בי, ויאמר אליי, הלוא ידעת, מה־המה אלה; ואומר, לא אדוני. ו ויען ויאמר אליי, לאמור, זה דבר־יהוה, אל־זרובבל לאמור: לא בחיל, ולא בכוח--כי אם־ברוחי, אמר יהוה צבאות. ז מי־אתה הר־הגדול לפני זרובבל, למישור; והוציא, את־האבן הראשה--תשואות, חן חן לה. {פ}
ח ויהי דבר־יהוה, אליי לאמור. ט ידי זרובבל, ייסדו הבית הזה--וידיו תבצענה; וידעת, כי־יהוה צבאות שלחני אליכם. י כי מי בז, ליום קטנות, ושמחו וראו את־האבן הבדיל ביד זרובבל, שבעה־אלה; עיני יהוה, המה משוטטים בכל־הארץ. יא ואען, ואומר אליו: מה־שני הזיתים האלה, על־ימין המנורה ועל־שמאלה. יב ואען שנית, ואומר אליו: מה־שתי שיבלי הזיתים, אשר ביד שני צנתרות הזהב, המריקים מעליהם, הזהב. יג ויאמר אליי לאמור, הלוא ידעת מה־אלה; ואומר, לא אדוני. יד ויאמר, אלה שני בני־היצהר, העומדים, על־אדון כל־הארץ.
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
זכריה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד