תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - זכריה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

זכריה פרק ד

א וישב, המלאך הדובר בי; ויעירני, כאיש אשר־ייעור משנתו.  ב ויאמר אליי, מה אתה רואה; ואומר ראיתי והנה מנורת זהב כולה וגולה על־ראשה, ושבעה נרותיה עליה--שבעה ושבעה מוצקות, לנרות אשר על־ראשה.  ג ושניים זיתים, עליה:  אחד מימין הגולה, ואחד על־שמאלה.  ד ואען, ואומר, אל־המלאך הדובר בי, לאמור:  מה־אלה, אדוני.  ה ויען המלאך הדובר בי, ויאמר אליי, הלוא ידעת, מה־המה אלה; ואומר, לא אדוני.  ו ויען ויאמר אליי, לאמור, זה דבר־יהוה, אל־זרובבל לאמור:  לא בחיל, ולא בכוח--כי אם־ברוחי, אמר יהוה צבאות.  ז מי־אתה הר־הגדול לפני זרובבל, למישור; והוציא, את־האבן הראשה--תשואות, חן חן לה.  {פ}

ח ויהי דבר־יהוה, אליי לאמור.  ט ידי זרובבל, ייסדו הבית הזה--וידיו תבצענה; וידעת, כי־יהוה צבאות שלחני אליכם.  י כי מי בז, ליום קטנות, ושמחו וראו את־האבן הבדיל ביד זרובבל, שבעה־אלה; עיני יהוה, המה משוטטים בכל־הארץ.  יא ואען, ואומר אליו:  מה־שני הזיתים האלה, על־ימין המנורה ועל־שמאלה.  יב ואען שנית, ואומר אליו:  מה־שתי שיבלי הזיתים, אשר ביד שני צנתרות הזהב, המריקים מעליהם, הזהב.  יג ויאמר אליי לאמור, הלוא ידעת מה־אלה; ואומר, לא אדוני.  יד ויאמר, אלה שני בני־היצהר, העומדים, על־אדון כל־הארץ.

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - זכריה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד