תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
זכריה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
א ויהי בשנת ארבע, לדריווש המלך; היה דבר־יהוה אל־זכריה, בארבעה לחודש התשיעי--בכסליו. ב וישלח, בית־אל, שראצר, ורגם מלך ואנשיו--לחלות, את־פני יהוה. ג לאמור, אל־הכוהנים אשר לבית־יהוה צבאות, ואל־הנביאים, לאמור: האבכה, בחודש החמישי--הינזר, כאשר עשיתי זה כמה שנים. {פ}
ד ויהי דבר־יהוה צבאות, אליי לאמור. ה אמור אל־כל־עם הארץ, ואל־הכוהנים לאמור: כי־צמתם וספוד בחמישי ובשביעי, וזה שבעים שנה--הצום צמתוני, אני. ו וכי תאכלו, וכי תשתו--הלוא אתם האוכלים, ואתם השותים. ז הלוא את־הדברים, אשר קרא יהוה ביד הנביאים הראשונים, בהיות ירושלים יושבת ושלווה, ועריה סביבותיה; והנגב והשפילה, יושב. {פ}
ח ויהי, דבר־יהוה, אל־זכריה, לאמור. ט כה אמר יהוה צבאות, לאמור: משפט אמת, שפוטו, וחסד ורחמים, עשו איש את־אחיו. י ואלמנה ויתום גר ועני, אל־תעשוקו; ורעת איש אחיו, אל־תחשבו בלבבכם. יא וימאנו להקשיב, וייתנו כתף סוררת; ואוזניהם, הכבידו משמוע. יב וליבם שמו שמיר, משמוע את־התורה ואת־הדברים אשר שלח יהוה צבאות ברוחו, ביד, הנביאים הראשונים; ויהי קצף גדול, מאת יהוה צבאות. יג ויהי כאשר־קרא, ולא שמעו: כן יקראו ולא אשמע, אמר יהוה צבאות. יד ואסערם, על כל־הגויים אשר לא־ידעום, והארץ נשמה אחריהם, מעובר ומשב; וישימו ארץ־חמדה, לשמה. {פ}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
זכריה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד