תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
זכריה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
א ויהי בשנת ארבע, לדריווש המלך; היה דבר-יהוה אל-זכריה, בארבעה לחודש התשיעי--בכסליו. ב וישלח, בית-אל, שראצר, ורגם מלך ואנשיו--לחלות, את-פני יהוה. ג לאמור, אל-הכוהנים אשר לבית-יהוה צבאות, ואל-הנביאים, לאמור: האבכה, בחודש החמישי--הינזר, כאשר עשיתי זה כמה שנים. {פ}
ד ויהי דבר-יהוה צבאות, אליי לאמור. ה אמור אל-כל-עם הארץ, ואל-הכוהנים לאמור: כי-צמתם וספוד בחמישי ובשביעי, וזה שבעים שנה--הצום צמתוני, אני. ו וכי תאכלו, וכי תשתו--הלוא אתם האוכלים, ואתם השותים. ז הלוא את-הדברים, אשר קרא יהוה ביד הנביאים הראשונים, בהיות ירושלים יושבת ושלווה, ועריה סביבותיה; והנגב והשפילה, יושב. {פ}
ח ויהי, דבר-יהוה, אל-זכריה, לאמור. ט כה אמר יהוה צבאות, לאמור: משפט אמת, שפוטו, וחסד ורחמים, עשו איש את-אחיו. י ואלמנה ויתום גר ועני, אל-תעשוקו; ורעת איש אחיו, אל-תחשבו בלבבכם. יא וימאנו להקשיב, וייתנו כתף סוררת; ואוזניהם, הכבידו משמוע. יב וליבם שמו שמיר, משמוע את-התורה ואת-הדברים אשר שלח יהוה צבאות ברוחו, ביד, הנביאים הראשונים; ויהי קצף גדול, מאת יהוה צבאות. יג ויהי כאשר-קרא, ולא שמעו: כן יקראו ולא אשמע, אמר יהוה צבאות. יד ואסערם, על כל-הגויים אשר לא-ידעום, והארץ נשמה אחריהם, מעובר ומשב; וישימו ארץ-חמדה, לשמה. {פ}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
זכריה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
יש לך שאלה או הערה?