תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - זכריה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

זכריה פרק ב

א ואשא את־עיניי, וארא; והנה, ארבע קרנות.  ב ואומר, אל־המלאך הדובר בי--מה־אלה; ויאמר אליי--אלה הקרנות אשר זירו את־יהודה, את־ישראל וירושלים.  {ס}

ג ויראני יהוה, ארבעה חרשים.  ד ואומר, מה אלה באים לעשות; ויאמר לאמור, אלה הקרנות אשר־זירו את־יהודה כפי־איש לא־נשא ראשו, ויבואו אלה להחריד אותם, ליידות את־קרנות הגויים הנושאים קרן אל־ארץ יהודה לזרותה.  {ס}

ה ואשא עיניי וארא, והנה־איש; ובידו, חבל מידה.  ו ואומר, אנה אתה הולך; ויאמר אליי, למוד את־ירושלים, לראות כמה־רוחבה, וכמה אורכה.  ז והנה, המלאך הדובר בי--יוצא; ומלאך אחר, יוצא לקראתו.  ח ויאמר אליו--רוץ דבר אל־הנער הלז, לאמור:  פרזות תשב ירושלים, מרוב אדם ובהמה בתוכה.  ט ואני אהיה־לה נאום־יהוה, חומת אש סביב; ולכבוד, אהיה בתוכה.  {פ}

י הוי הוי, ונוסו מארץ צפון--נאום־יהוה:  כי כארבע רוחות השמיים, פירשתי אתכם--נאום־יהוה.  יא הוי ציון, הימלטי--יושבת, בת־בבל.  {ס}

יב כי כה אמר, יהוה צבאות, אחר כבוד, שלחני אל־הגויים השוללים אתכם:  כי הנוגע בכם, נוגע בבבת עינו.  יג כי הנני מניף את־ידי, עליהם, והיו שלל, לעבדיהם; וידעתם, כי־יהוה צבאות שלחני.  {ס}

יד רוני ושמחי, בת־ציון--כי הנני־בא ושכנתי בתוכך, נאום־יהוה.  טו ונלוו גויים רבים אל־יהוה ביום ההוא, והיו לי לעם; ושכנתי בתוכך--וידעת, כי־יהוה צבאות שלחני אלייך.  טז ונחל יהוה את־יהודה חלקו, על אדמת הקודש; ובחר עוד, בירושלים.  יז הס כל־בשר, מפני יהוה--כי ניעור, ממעון קודשו.  {ס}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - זכריה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד