תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
זכריה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
א ואשא את-עיניי, וארא; והנה, ארבע קרנות. ב ואומר, אל-המלאך הדובר בי--מה-אלה; ויאמר אליי--אלה הקרנות אשר זירו את-יהודה, את-ישראל וירושלים. {ס}
ג ויראני יהוה, ארבעה חרשים. ד ואומר, מה אלה באים לעשות; ויאמר לאמור, אלה הקרנות אשר-זירו את-יהודה כפי-איש לא-נשא ראשו, ויבואו אלה להחריד אותם, ליידות את-קרנות הגויים הנושאים קרן אל-ארץ יהודה לזרותה. {ס}
ה ואשא עיניי וארא, והנה-איש; ובידו, חבל מידה. ו ואומר, אנה אתה הולך; ויאמר אליי, למוד את-ירושלים, לראות כמה-רוחבה, וכמה אורכה. ז והנה, המלאך הדובר בי--יוצא; ומלאך אחר, יוצא לקראתו. ח ויאמר אליו--רוץ דבר אל-הנער הלז, לאמור: פרזות תשב ירושלים, מרוב אדם ובהמה בתוכה. ט ואני אהיה-לה נאום-יהוה, חומת אש סביב; ולכבוד, אהיה בתוכה. {פ}
י הוי הוי, ונוסו מארץ צפון--נאום-יהוה: כי כארבע רוחות השמיים, פירשתי אתכם--נאום-יהוה. יא הוי ציון, הימלטי--יושבת, בת-בבל. {ס}
יב כי כה אמר, יהוה צבאות, אחר כבוד, שלחני אל-הגויים השוללים אתכם: כי הנוגע בכם, נוגע בבבת עינו. יג כי הנני מניף את-ידי, עליהם, והיו שלל, לעבדיהם; וידעתם, כי-יהוה צבאות שלחני. {ס}
יד רוני ושמחי, בת-ציון--כי הנני-בא ושכנתי בתוכך, נאום-יהוה. טו ונלוו גויים רבים אל-יהוה ביום ההוא, והיו לי לעם; ושכנתי בתוכך--וידעת, כי-יהוה צבאות שלחני אלייך. טז ונחל יהוה את-יהודה חלקו, על אדמת הקודש; ובחר עוד, בירושלים. יז הס כל-בשר, מפני יהוה--כי ניעור, ממעון קודשו. {ס}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
זכריה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד