תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
זכריה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
א ואשא את־עיניי, וארא; והנה, ארבע קרנות. ב ואומר, אל־המלאך הדובר בי--מה־אלה; ויאמר אליי--אלה הקרנות אשר זירו את־יהודה, את־ישראל וירושלים. {ס}
ג ויראני יהוה, ארבעה חרשים. ד ואומר, מה אלה באים לעשות; ויאמר לאמור, אלה הקרנות אשר־זירו את־יהודה כפי־איש לא־נשא ראשו, ויבואו אלה להחריד אותם, ליידות את־קרנות הגויים הנושאים קרן אל־ארץ יהודה לזרותה. {ס}
ה ואשא עיניי וארא, והנה־איש; ובידו, חבל מידה. ו ואומר, אנה אתה הולך; ויאמר אליי, למוד את־ירושלים, לראות כמה־רוחבה, וכמה אורכה. ז והנה, המלאך הדובר בי--יוצא; ומלאך אחר, יוצא לקראתו. ח ויאמר אליו--רוץ דבר אל־הנער הלז, לאמור: פרזות תשב ירושלים, מרוב אדם ובהמה בתוכה. ט ואני אהיה־לה נאום־יהוה, חומת אש סביב; ולכבוד, אהיה בתוכה. {פ}
י הוי הוי, ונוסו מארץ צפון--נאום־יהוה: כי כארבע רוחות השמיים, פירשתי אתכם--נאום־יהוה. יא הוי ציון, הימלטי--יושבת, בת־בבל. {ס}
יב כי כה אמר, יהוה צבאות, אחר כבוד, שלחני אל־הגויים השוללים אתכם: כי הנוגע בכם, נוגע בבבת עינו. יג כי הנני מניף את־ידי, עליהם, והיו שלל, לעבדיהם; וידעתם, כי־יהוה צבאות שלחני. {ס}
יד רוני ושמחי, בת־ציון--כי הנני־בא ושכנתי בתוכך, נאום־יהוה. טו ונלוו גויים רבים אל־יהוה ביום ההוא, והיו לי לעם; ושכנתי בתוכך--וידעת, כי־יהוה צבאות שלחני אלייך. טז ונחל יהוה את־יהודה חלקו, על אדמת הקודש; ובחר עוד, בירושלים. יז הס כל־בשר, מפני יהוה--כי ניעור, ממעון קודשו. {ס}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
זכריה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד