תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
הושע - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
א אל־תשמח ישראל אל־גיל כעמים, כי זנית מעל אלוהיך; אהבת אתנן, על כל־גורנות דגן. ב גורן ויקב, לא ירעם; ותירוש, יכחש בה. ג לא יישבו, בארץ יהוה; ושב אפריים מצריים, ובאשור טמא יאכלו. ד לא־ייסכו ליהוה יין, ולא יערבו־לו--זבחיהם כלחם אונים להם, כל־אוכליו ייטמאו: כי־לחמם לנפשם, לא יבוא בית יהוה. ה מה־תעשו, ליום מועד, וליום, חג־יהוה. ו כי־הנה הלכו משוד, מצריים תקבצם מוף תקברם; מחמד לכספם, קימוש יירשם, חוח, באוהליהם. ז באו ימי הפקודה, באו ימי השילום--יידעו, ישראל; אוויל הנביא, משוגע איש הרוח--על רוב עוונך, ורבה משטמה. ח צופה אפריים, עם־אלוהיי; נביא פח יקוש, על־כל־דרכיו--משטמה, בבית אלוהיו. ט העמיקו שיחתו, כימי הגבעה; יזכור עוונם, יפקוד חטאותם. {ס}
י כענבים במדבר, מצאתי ישראל--כביכורה בתאנה בראשיתה, ראיתי אבותיכם; המה באו בעל־פעור, ויינזרו לבושת, ויהיו שיקוצים, כאוהבם. יא אפריים, כעוף יתעופף כבודם; מלידה ומבטן, ומהריון. יב כי אם־יגדלו את־בניהם, ושיכלתים מאדם: כי־גם־אוי להם, בשורי מהם. יג אפריים כאשר־ראיתי לצור, שתולה בנווה; ואפריים, להוציא אל־הורג בניו. יד תן־להם יהוה, מה־תיתן; תן־להם רחם משכיל, ושדיים צומקים. טו כל־רעתם בגלגל, כי־שם שנאתים, על רוע מעלליהם, מביתי אגרשם; לא אוסף אהבתם, כל־שריהם סוררים. טז הוכה אפריים--שורשם יבש, פרי בל־יעשון; גם כי יילדון, והמתי מחמדי בטנם. יז ימאסם אלוהיי, כי לא שמעו לו; ויהיו נודדים, בגויים. {ס}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
הושע - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד