תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - הושע - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

הושע פרק ז

א כרופאי לישראל, ונגלה עוון אפריים ורעות שומרון--כי פעלו, שקר; וגנב יבוא, פשט גדוד בחוץ.  ב ובל־יאמרו, ללבבם, כל־רעתם, זכרתי; עתה סבבום מעלליהם, נגד פניי היו.  ג ברעתם, ישמחו־מלך; ובכחשיהם, שרים.  ד כולם, מנאפים--כמו תנור, בוערה מאופה; ישבות מעיר, מלוש בצק עד־חומצתו.  ה יום מלכנו, החלו שרים חמת מיין; משך ידו, את־לוצצים.  ו כי־קירבו כתנור ליבם, באורבם:  כל־הלילה, ישן אופהם--בוקר, הוא בוער כאש להבה.  ז כולם ייחמו כתנור, ואכלו את־שופטיהם; כל־מלכיהם נפלו, אין־קורא בהם אליי.  ח אפריים, בעמים הוא יתבולל; אפריים היה עוגה, בלי הפוכה.  ט אכלו זרים כוחו, והוא לא ידע; גם־שיבה זרקה בו, והוא לא ידע.  י וענה גאון־ישראל, בפניו; ולא־שבו אל־יהוה אלוהיהם, ולא ביקשוהו בכל־זאת.  יא ויהי אפריים, כיונה פותה אין לב; מצריים קראו, אשור הלכו.  יב כאשר ילכו, אפרוש עליהם רשתי--כעוף השמיים, אורידם; אייסירם, כשמע לעדתם.  {ס}

יג אוי להם כי־נדדו ממני, שוד להם כי־פשעו בי; ואנוכי אפדם--והמה, דיברו עליי כזבים.  יד ולא־זעקו אליי בליבם, כי יילילו על־משכבותם; על־דגן ותירוש יתגוררו, יסורו בי.  טו ואני ייסרתי, חיזקתי זרועותם; ואליי, יחשבו־רע.  טז ישובו לא על, היו כקשת רמייה--ייפלו בחרב שריהם, מזעם לשונם; זו לעגם, בארץ מצריים.

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - הושע - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד