תלמוד ירושלמי - מסכת עירובין - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י


מסכת עירובין פרק ב

דף יג,א פרק ב הלכה א משנה  עושין פסין לביראות ד' דיומדין נראין כשמונה דברי רבי יהודה ר' מאיר אומר שמונה נראין

דף יג,ב פרק ב הלכה א משנה  כשנים עשר ארבעה דיומדין וארבעה פשוטין גובהן עשרה טפחים ורוחבן ששה ועוביין כל שהוא וביניהן כמלוא שתי רבקות של שלש שלש בקר דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר של ארבע ארבע קשורות ולא מותרות אחת נכנסת ואחת יוצאת:

דף יג,ב פרק ב הלכה א גמרא  לפי שהפרוץ רבה על העומד הוא עושה דיומדין אבל לא פשוטין אוף הוא מוכיח על עצמו משום הולכת הבאר ר' זעירא בשם ר' אלעזר הגיעוך סוף תחומי שבת עד איכן הן שאם עשה כן במקום אחר וחזר וזרק ד' אמות בר"ה חייב א"ר יוסה לפי שבכל מקום עומד רבה על הפרוץ וכאן היקלתה עליו שיהא הפרוץ רבה על העומד החמרתה עליו בדבר אחר שבכל מקום עושה פס של ד' טפחים וכאן עושה פס של ו' טפחים רב ירמיה בשם רב לא התירו פסי ביראות אלא לעולי רגלים בלבד רב אבין אמר בשעת עולי רגלים ר' ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק מפני עולי רגלים.  א"ר עזרא קומי ר' מנא מתני' אמרה כן עושין פסין לביריות בזמן הזה והא תנינן ממלין מבור הגולה בגלגל בשבת מבור הגדול כו' מפני מה ממלין מבאר הקר בגלגל בי"ט אלא בשעה שעלה ישראל מן הגולה וחנו על אותה הבאר והתנו עמהן הנביאים שביניהן שיהו ממלין מבאר הקר בגלגל בי"ט לא כל בארות הקר התירו אלא אותה הבאר שחנו עליה בלבד

דף יד,א פרק ב הלכה א גמרא  כמה דאת אמר תמן מה שהותר הותר וכה שהותר הותר ר' אבדימא דחיפא הורי בחיפא ר' ירמיה הורי בחלף בפסי ביראות בזמן הזה.  הוון בעיי מימר ר"מ יודה לר' יודה.  רבי יודה לא יודה לר"מ ר"מ יודה לר' יודה ר"מ אית ליה דיומדין פשוטין ואת אמר הכין מתוך שאת עושה דיומדין אבל לא פשוטין אף הוא סבור לומר שמא מחיצת שבת כך הוא והוא הולך ועושה כן במקום אחר ומתחייב רבי אחא בשם רבי חיננא לא דין מודי לדין ולא דין מודי לדין א"ר מנא אע"ג דלא א"ר יוסה דכי הדא מילתא אמרה דכוותה ר' בון ור' בון בעון קומי ר' זעירא כמה יהא דיומד ארוך ולא יהא צריך פשוט א"ל פחות משלשה כסתום יותר מששה הופלג אלא כן אנן קיימין מג' ועד ארבעה אין תימר ר"מ יודה לר' יודה ויעשה כדיומד ארוך ולא יהא צריך פשוט א"ר בא בר ממל לא נצרך ר"מ לפשוטים אלא בשיטת ר' יודה א"ר יוסה

דף יד,ב פרק ב הלכה א גמרא  ואפילו משיטתיה מ"מ אין העומד רבה על הפרוץ מכיון שהעומד רבה על הפרוץ צריך פשוט:  היתה אבן אחת גדולה רואין שאם תיחלק ויש בה ששה לכאן וששה לכאן נידון משום דיומד אית תניי תני שאם תיחקק הוון בעיי מימר מאן דמר שאם תיחקק מודד מבפנים מאן דמר שאם תיחלק מודד מבחוץ א"ר יוסה ולא עוד בקליפת השום החיצונה את עתיד להעמידה הווי לא שנייא בין כמאן דאמר שאם תיחלק בין כמאן דמר שאם תיחקק מודד מבפנים מאן דמר שאם תיחקק בעגולה ומאן דמר שאם תיחלק במרובעת.  תדע לך שהוא כן דכן תנייה מתיב לחבריה אין בין דברי לדבריך אלא שאתה אומר בעגולה ואני אומר במרובעת היה שם חריץ עמוק עשרה ורחב ארבעה ויש בו ששה לכאן וששה לכאן נידון משום דיומד לא סוף דבר חריץ אלא אפי' גבשושית מקצתו חריץ ומקצתו גבשושית.  היו

דף טו,א פרק ב הלכה א גמרא  חמשה קנים ואין בין זה לזה שלשה ויש בהן ששה לכאן וששה לכאן נידונין משום דיומד שלשה וקשר גמי מלמעלן מהו שיציל משום פיאה כלום פיאה מצלת עד שתהא מוכחת מכל צדדיה אלא בהין דעגלין כסתום הוא היך מה דאת אמר תמן רואין שאם תיחלק ויש בה ששה לכאן וששה לכאן נידונת משום דיומד ומר אוף הכא כן תמן עד קליפת השום החיצונה את עתיד להעמידה והכא מה אית לך אם אומר את כן בטלתה הלכות פיאה הכותל והאילן ואישות קנים נידונין משום דיומד עלו מאיליהן מטלטלין בהן עד בית סאתים עשאן ביד מטלטלין בהן אפי' כור אפי' כוריים היתה באר אחת גדול לחצייה עשה ולחצייה לא עשה לחצייה שעשה מותר ולחצייה שלא עשה אסור היו שתים האמצעי מהו שידון לכאן ולכאן מה צריכה ליה כשהיו שנים ממלין אבל אם היה אחד ממלא נידון לכאן ולכאן חצר שהיא פתוחה לפסים מטלטלין מן החצר לפסים אבל לא מן הפסים לחצר הא שתים אסור א"ר בא לא סוף דבר שתי חצירות אלא אפילו חצר אחת ובה שני בתים סבריא מימר בשלא עירבו הא אם עירבו מותרין רבי דניאל בריה דרב קטינה בשם רב חונא אפי' עיריבו אסורות שאין עירוב עושה אותן אחת רב הונה כדעתיה דאיתפלגון מבוי שצידו אחד עכו"ם וצידו אחד ישראל רב הונה בשם רב אמר

דף טו,ב פרק ב הלכה א גמרא  אם עיריבו דרך פתחים העכו"ם אוסר עליהן אבא בר בר חנה בשם רבי יוחנן אפילו עיריבו דרך חלונות אין העכו"ם אוסר עליהן ואפי' דיסבור רב הונא כר' יוחנן תמן מותר מודה הוא הכא שהוא אסור תמן שמא למחר תחרב הבאר אף הוא סבור לומר שמא עירוב מועיל בפסי ביראות ואין מועיל עירוב בפסי ביריות א"ר יוסי בי ר' בון לא התירו פסי ביריות אלא למלאות בהן מים בלבד באו מים בשבת כבר נכנסה שבת באיסור חרבה הבאר כבר נכנס שבת בהיתר ר' יונה אמר ר' נסא שאל מהו לטלטל בין הפסים נימר אם יש בין זה לזה ד' טפחים כאיסקופה אסורה ואם לאו כאיסקופה מותרת מותר לכאן ומותר לכאן ובלבד שלא יחליף.  תני ישנן כעשר אמות דברי ר"מ ר' יודה אומר כשלש עשרה וכארבע עשרה.  פדא אמה מחצה ואמה ביניין:

דף טו,ב פרק ב הלכה ב משנה  מותר להקריב לבאר ובלבד שתהא פרה ראשה ורובה בפנים ושות' מותר להרחיק כל שהוא ובלבד שירב' בפסים:

דף טו,ב פרק ב הלכה ב גמרא  ר' ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק והוא שיעורא כשיעור הזה אפי' גמל כולו מבחוץ מותר.  פחות מכשיעור הזה אפי' גדי כולו מבפנים אסור.  תני ר"ש בן אלעזר אומר מלא גמל וגמלו מה ופליג כל מה שהפרה פושטת צוארה הגמל עוקם צוארו מה את בעי ואין הפרה עומדת

דף טז,א פרק ב הלכה ב גמרא  ברה"ר ואוכלת ברשות היחיד.  א"ר יוסה תמן בהוא דמפסיק ליה ברם הכא באוכלת מאיליה על דעתיה דר"מ דיומדין פשוטין על דעתיה דר' יודה דיומדין אבל לא פשוטין:

דף טז,א פרק ב הלכה ג משנה  רבי יהודה אומר עד בית סאתים אמרו לו לא אמרו בית סאתים אלא בגינה ובקרפף אבל אם היה דיר או סהר או מוקצה או חצר אפילו בית חמשת כורין אפי' בית עשרת כורין מותר ומותר להרחיק כל שהוא ובלבד שירבה בפסין:

דף טז,א פרק ב הלכה ג גמרא  באר מהו שתעלה ממידת סאתים נישמעינה מן הדא ר"ש בן אלעזר אומר באר שיש בה מידת סאתים אינו צריך להרחיק ממנה אלא מלא ראה ורובה של פרה.  הדא אמרה שהבאר עולה ממידת סאתים:

דף טז,א פרק ב הלכה ד משנה  אם היה דרך הרבים מפסקתה יסלקנה לצדדין וחכמים אומרים אינו צריך אחד באר הרבים ובור הרבים ובאר היחיד עושין להן פסין אבל לבור היחיד עושין לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים דברי ר' עקיבה ורבי יהודה בן בבא אומר אין עושין פסים אלא לבאר הרבים בלבד ולשאר עושין חגורה גבוהה עשרה טפחים:

דף טז,א פרק ב הלכה ד גמרא  א"ר יוחנן מחלפה שיטתיה דרבי יודה דתנינן תמן וכן גשרים המפולשין מטלטלין תחתיהן בשבת דברי ר' יהודה וחכמים אוסרין א"ר אלעזר אינה מוחלפת א"ר ירמיה דו סבר כרב יהודה דמר ר' יהודה הדא דתימר במפולשין לבקעה אבל אם היו מפולשין לרשות הרבים אסור.  א"ר יוסה בכל אתר רבי לעזר סמיך לר' חייה רובה תני רבי חייה כיצד מתירין ר"ה ר' יודה אומר לחי מיכן ולחי מיכן וקורה מיכן וקורה מיכן וחכ"א לחי וקורה מיכן ויעשה צורת הפתח מיכן וכא אמר הכין כאן בעשר וכאן בשלש עשרה

דף טז,ב פרק ב הלכה ד גמרא  מיליהון דרבנן פליגין ר' אחא אמר רב הושעיה שאל לאבא כמה תהא פירצת המבוי על דעתיה דר' יודה והוא א"ל משלש עשרה וכא אמר הכין דרבנן דקיסרין אמרין תמן עומד רבה על הפרוץ ברם הכא פרוץ רבה על העומד.  מה בין בור הרבים ומה בין בור היחיד בור הרבים יש לו קול בור היחיד אין לו קול מעתה אפי' לבארו אלא בור הרבים מימיו מצויין לכלות בור היחיד אין מימיו מצויין לכלות רבי יעקב בר אחא עמרם רב יהודה בשם שמואל הלכה כרבי יודה בן בבא א"ר יודה אבוי דר' מתניה מתניתא אמרה כן עושין פסין לביריי' ולא לבורות והא תנן אבל לבור היחיד עושין לו מחיצה גבוהה י' טפחים דברי ר"ע אלא כאן אנן קיימין לבור הרבים.  ודכוותה עושין פסין לביריות לבאר הרבים:

דף טז,ב פרק ב הלכה ה משנה  ועוד א"ר יהודה בן בבא הגינה והקרפף שהוא שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים מוקפת גדר גבוה י' טפחים מטלטלין בתוכה ובלבד שיהא בה שומירה או בית דירה או שתהא סמוכה לעיר:

דף טז,ב פרק ב הלכה ה גמרא  רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן מחצר המשכן למדו (שמות כז) אורך החצר מאה באמה ורוחב חמשים בחמשים וחמשין זימנין מן מאה הא חמש אלפין שיבעין מן שיבעין הא חמשא אלפין פרא מאה ותנינן שבעים ושיריים ותני שמואל אמה ושני

דף יז,א פרק ב הלכה ה גמרא  שלישי אמה שנו שובעין זימנין מן תרין תלתותין ושבעין זמנין מן תרין תלתותין דעבדין מאה וארבעים תלתותין מאה וארבעים תלתותין שהן תשעים ושלש אמה ושליש צא מהן ארבעה תשועין לארבע רוחות נשתייר שם תשעה עשר תלתולין חסר תשוע כהדא דתני יש כאן דבר קל ולא יכלו חכמים לעמוד עליו קרפף שיש בו מידת סאתים אינו מותר לטלטל בו אלא בארבע אמות היו שנים בזה בית סאה ובזה בית סאה חסר ד' אמות רבי זעירה בשם רבי יוחנן מטלטלין בשני תשלומין לראשון רבי לא בשם רבי יוחנן אין מטלטלין בשני תשלומין לראשון א"ר זעירא מודה ר' לא שאם היו שלשה בזה בית סאה ובזה בית סאה ובזה בית סאה מודין שמטלטלין בשני תשלומין לראשון קרפף שיש בו עד בית סאתים א"ר אבהו הואיל והוא ראוי לתיר על ידי שיירה וזרק מרשות הרבים לתוכו חייב ר' שמואל בר רב יצחק בעי לכשתיירצו שיירה לאסור אסור הא חייב חטאת אין כאן מעתה מבוי שקורתו למעלה מעשרים הואיל והוא כשר על דעתיה דרבי יודה משלש עשרה וזרק מר"ה לתוכו חייב מבוי שנפרץ יותר מעשר הואיל ופירצת המבוי על דעתיה דר' יודה משלש עשרה וזרק מרה"ר לתוכו חייב חצר שהיא פתוחה לקרפף מטלטלין מן החצר לקרפף אבל לא מן הקרפף לחצר ר' יודן ענתוזיריא שאל מהו לטלטל מקרפף לקרפף דרך חצר:

דף יז,ב פרק ב הלכה ו משנה  ר' יהודה אומר אפי' אין בה אלא בור ושיח ומערה מטלטלין בתוכה רבי עקיבה אומר אפי' אין בה אחת מכל אלו מטלטלין בתוכה ובלבד שתהא שבעים ושיריים על שבעים ושיריים:

דף יז,ב פרק ב הלכה ו גמרא  מחלפה שיטתיה דר' יודה דתנינן תמן אי זהו קרפף כל שהוא סמוך לעיר דברי רבי יודה וכא הוא אמר הכין א"ר מנא כבית דירה עביד לה ר' יודה:

דף יז,ב פרק ב הלכה ז משנה  ר' אליעזר אומר היה אורכה יותר על רחבה אפילו אמה אחת אין מטלטלין בתוכה ר' יוסה אומר אפי' אורכה כשנים כרוחבה מטלטלין בתוכה:

דף יז,ב פרק ב הלכה ז גמרא  תני רבי לעזר אומר אם הי' ארכה יותר על רחבה אפילו אמה אחת אין מטלטלין מתוכה והדא פליגא על דר' יונתן רבי יוסה אומר אפי' ארכה כשנים ברחבה מטלטלין בתוכה הדא מסייעא לר' יונתן והא תני כלאים ברובה.  רבי יוסה אומר אפילו ארכה כשנים ברחבה:

דף יז,ב פרק ב הלכה ח משנה  א"ר אילעאי שמעתי מרבי אליעזר אפילו היא כבית כור וכן שמעתי ממנו אנשי חצר ששכח אחד מהן ולא עירב בותו אסור מלהכניס ומלהוציא לו אבל להן מותר וכן שמעתי ממנו שיוצאין בערקבנין בפסח וחיזרתי על כל תלמידיו ובקשתי לי חבר ולא מצאתי:

דף יז,ב פרק ב הלכה ח גמרא  רבי אבהו בשם רבי אלעזר במחלקת סאתים מבית כור היא מתני':  וכן שמעתי ממנו אנשי חצר ששכח אחד מהן ולא עירב ביתו אסור:  תמן רבנן ברם הכא ר' אליעזר רבנן אמרי אדם מבטל רשות ביתו ואין אדם מבטל רשות חצירו רבי אליעזר אומר כשם שאדם מבטל רשות ביתו כך מבטל רשות חצירו על דעתיה דרבי אליעזר ייעשה כאכסנא ויהא מותר ר' חייה בר אדא בשם רשב"ל קנס קנסו רבי אליעזר:

דף יח,א פרק ב הלכה ח גמרא  רבי שמי בעי דבר מדבריהן קונסין לו בשוגג כר' ליעזר ר' בא בריה דרב פפי בעי אמר הריני מבטל רשות ביתי אוף רבנן מודיי א"ר הריני מבטל רשות חצירי אוף רב ליעזר מודה:  וכן שמעתי ממנו שיוצאין בערקבנין בפסח.  הוינן סברין מימר בערקבנין אשכח תני על כולהן:


תלמוד ירושלמי - מסכת עירובין - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י