תלמוד ירושלמי -
מסכת עירובין - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
דף מה,א פרק ז הלכה א משנה חלון שבין שתי חצירות ארבעה על ארבעה בתוך עשרה מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד פחות מארבעה על ארבעה או למעלה מעשרה מערבין שנים ואין מערבין אחד:
דף מה,א פרק ז הלכה א גמרא הסריגים ממעטין בה לענין שבת אבל לענין חזקות אין ממעטין בה. קש ותבן אין ממעטין בה. עפר וצרור ממעטין בה. א"ר יוסה ר' בון עלו בה עשבים אין ממעטין בה. בעון קומי רבי אבא היך מה דאת אמר בחלון שבין שתי חצירות ודכוותה בחלון שבין שני בתים אמר לון אין ודכוותה בחלון שבין שני גנים אמר לון אין. מהו לערב דרך לולי' אמר רבי אבמרי מחלוקת רב ושמואל. דתנינן תמן כל גגות העיר
דף מה,ב פרק ז הלכה א גמרא רשות אחת שמואל אמר עד בית סאתים רב אמר מטלטלין בהן אפילו כור אפילו כוריים. לא סוף דבר כל ארבעה על ארבעה בתוך עשרה אלא אפילו מקצת ארבעה בתוך עשרה כמי שכל ארבעה על ארבעה בתוך עשרה: היה בה הקיף תשעים וששה טפחים אפילו כל שהוא בתוך עשרה כמו שכל ארבעה על ארבעה בתוך עשרה. היתה עגולה והיה בו היקף תשעים וכו'
דף מו,א פרק ז הלכה א גמרא מהו למעט בכלים רבי חייה בר אשי אמר ממעטין בכלים. רבי יונה רבי יצחק בר טבליי אמר רבי יוחנן אין ממעטין בכלים. תמן אמרי מחלוקת ר' חייה רבה ור' ישמעאל בי רבי יוסי חד אמר אסור וחד אמר מותר מאן דמר אסור שמא ישכח ויטלטלנו הורי רבי יוחנן בר מרייה למיכבוש עליו כוף. תני בכל ממעטין באבנים ובלבנים ובסולם מצרי והוא שקבעו. רבי בא בשם רב יהודה לא אפילו קבעו והא תני והוא שקבעו רבי בא והוא שייחדו לכן הורי רבי לא כדין תנייה והוא שקבעה. רבי יונה רבי יוסה תריהון חד בשם מר עוקבן וחד בשם רב נחמן בר יעקב. צריך שיהא בין שליבה לשליבה פחות משלשה צריך שיהא בו רחב ארבעה טפחים והעמודין משלימין לארבעה. יסא אמר כופת שהדריגות ממעט מ"מ אין העמודין משלימין לעשרה נעשית כשליבה עבה. רבי יסא בשם רבי בון בר כהנא צריך שיהא משוך מן הכותל ארבעה טפחים כדי מקום רבי חזקיה בשם ר' בון בר כהנא אותה שליבה שהיא ממעט את העשרה צריכה שתהא משוכה מן הכותל ארבעה טפחים כדי מקום. ר' יעקב דרומיא בעי הכיא דופן של שבעה טפחים ומחצה והגביהו מן הארץ פחות משלשה מותר. תמן את אמר כל הפחות משלשה כסתום וכא את אמר כל הפחות מארבעה כסתום. אין את בעי מקשיא הכין קשיא הביא דופן של ד' טפחים וכל שהוא והגביהו מן הארץ שני טפחים חסר כל שהוא ייבא כיי דמר ר' יוחנן עומד והחלל מצטרפין לארבע' והוא שיהא העומד רבה על החלל:
דף מו,א פרק ז הלכה ב משנה כותל שבין שתי חצירות גבוה עשרה ורחב ארבעה מערבין שנים ואין מערבין אחד היו בראשו פירות אלו עולין מיכן ואוכלין ואלו עולין מיכן ואוכלין
דף מו,ב פרק ז הלכה ב משנה ובלבד שלא יורידו למטן נפרץ הכותל עד עשרה אמות מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד מפני שהוא כפתח יותר מיכן מערבין אחד ואין מערבין שנים:
דף מו,ב פרק ז הלכה ב גמרא ולמה לי רחב ארבעה ואפילו אינו רחב ארבעה. בגין מתניתא הדא דבתרה אלו עולין מיכן ואוכלין ואלו עולין מיכן ואוכלין לא היה רחב ארבעה. רבי בא בשם רב אסור לכאן ולכאן רבי זעירא בשם רב מותר לכאן ולכאן מחלפה שיטתיה דרבי בא תמן אמר רבי בא רב יהודה בשם שמואל זרקה ונחה על ראשי מחיצות חייב וכא אמר הכין תמן את רואה אותה כילו מליאה עפר וצרורות והכא מה אית לך תדע לך דמר רבי אחא רבי חיננא בשם רבי יוחנן זיזין וכתלים שהן גבוהין עשרה ורחבין ארבעה מותר לכאן ומותר לכאן ובלבד שלא יחליף. רבי יוחנן בעי מחלפה שיטתיה דרבי בא תמן אמר רבי בא רב יהודה בשם שמואל זרקה ונחה על ראשי המחיצות חייב והכא הוא אמר הכין היך מה דאת אמר תמן את רואה אותו כילו מליאה עפר וצרורות אוף הכא כן. שמענו מחיצות ברשות היחיד שמענו מחיצות ברשות הרבים. רבי בא רב יהודה בשם שמואל כות שהקיפוהו סולמות מיכן ומיכן מערבין שנים ואין מערבין אחד אמר רבי יוסי בי רבי בון מכיון שלא כיוונו נעשו כפתחים.
דף מז,א פרק ז הלכה ב גמרא תני כל כובשי כבשים עולה אמה וכונס שלש חוץ מכיבושו של מזבח שהוא כמתלקט עשרה טפחים מתוך שלש ושליש אצבע שהמזבח עשר אמות וכיבושו שלשים ושתים. עשרה מסטווה על פני כל הכותל ויש בו רוחב ארבעה טפחים מערבין שנים ואין מערבין אחד. ארבעת אמות מערבין אחד ואין מערבין שנים הדא דאת אמר בגדולה אבל בקטנה ברובה. איזו היא גדולה ואיזו היא קטנה כל שרובה יותר מעשר בעשר הא פחות מעשר ברובה הדא דאת אמר באמצע אבל מן הצד לא בדא. והי דינו צד והי דינו אמצע נימר אם יש שם עומד ארבעה היינו אמצע אם לאו היינו צד:
דף מז,ב פרק ז הלכה ג משנה חריץ שבין שתי חצירות עמוק עשרה ורחב ארבעה מערבין שנים ואין מערבין אחד אפילו מלא קש או תבן מלא עפר או צרורות מערבין אחד ואין מערבין שנים:
דף מז,ב פרק ז הלכה ג גמרא הא תבן לבטלו לא ביטל. מתניתא דלא רבי יוסי דר' יוסאי אמר תבן וביטלו מבוטל. ר' יוסי בי ר' בון בשם רב חסדא דברי הכל היא ומה דמר ר' יוסי בשבללו בעפר. יש תבן שהוא כעפר ועפר שהוא כתבן תבן שאין עתיד לפנותו הרי הוא כעפר ועפר שעתיד לפנותו הרי הוא כתבן. דבית ר' ינאי אמרו חיפהו מחצליות ביטל איתא חמי מילהו מחצליות לא ביטל חיפהו מחצליות ביטל מילהו חריות צריכה רבי זריקן רבי אמי בשם ריש לקיש ואפילו רוק:
דף מז,ב פרק ז הלכה ד משנה נתן עליו נסר כל שהוא רחב ארבעה טפחים וכן שתי כצוצריות זו כנגד זו מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד פחות מיכן מערבין שנים ואין מערבין אחד:
דף מז,ב פרק ז הלכה ד גמרא אית תני מערבין שנים ואין מערבין אחד אית תני מערבין אחד ואין מערבין שנים מאן דמר מערבין שנים ואין מערבין אחד פחות מיכן בנסר מאן דמר מערבין אחד ואין מערבין שנים פחות מיכן בחלל:
דף מח,א פרק ז הלכה ה משנה מתבן שבין שתי חצירות גבוה עשרה טפחים מערבין שנים ואין מערבין אחד אלו מאכילין מיכן ואלו מאכילין מיכן נתמעט התבן מעשרה טפחים מערבין אחד ואין מערבין שנים:
דף מח,א פרק ז הלכה ה גמרא א"ר לעזר כיני מתניתא אלו ממלאין קופתן מיכן ומאכילין ואלו ממלאין קופתן מכאן ומאכילן. א"ר חגי כד הוינן יתבין קומי מנחם הוין אמרין שלא תאמר אינו כסותר אוהלים אלא כסומך אוהלים. שאם היה התבן מרודד שהוא סומכו לצידי הקופה. רב הושעיה בעי עשאו לסדין וסמכו לכסא מהו. נאמר כאן לשעה ונאמר כאן לשהות. תני מתבן שבין שתי חצירות זה פותח פתחו מיכן ומאכיל וזה פותח פתחו מיכן ומאכיל נתמעט התבן מעשרה טפחים שניהן אסורין עד שיערבו לפיכך אם רצה אחד מהם לסתום את פתחו ולבטל רשותו הוא אסור וחבירו מותר. חריץ שבין שתי חצירות הדא אמרה שאין מבטלין מחצר לחצר הדא אמרה אפילו לא עירבו הדא אמרה אפילו לא כיניינו הדא אמרה שאין שתי רשויות משתמשות ברשות אחת הדא אמרה לזה בפתח ולזה בפתח שניהם אסורים וכן הבית שבין שתי חצירות ודלא ר"מ דאמר בית הנעול אסור:
דף מח,ב פרק ז הלכה ו משנה כיצד משתתפין במבוי מניח את החבית ואומר הרי זו לכל בני המבוי ומזכה להן על ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו העברים ועל ידי אשתו אבל אינו מזכה לא ע"י בנו ובתו הקטנים ולא ע"י עבדו ושפחתו הכנענים מפני שידן כידו:
דף מח,ב פרק ז הלכה ו גמרא תני אין מזכה להן בחבית שבמרתף. אמר רב הושעיה שמא ישכח וישתנה מה נן קיימין אם בגדולה זכה בסימנין אם בקטנה הקטן זכה. א"ר יודן בר שלום קומי ר' יוסי תיפתר כמאן דמר הקטן תורם א"ל ואפילו כמאן דמר אין הקטן תורם הקטן זכה. על דעתיה דרבנין דתמה ניחה. תמן אמר בשם רב נחמן בר יעקב כל שנותנין לו אגוז ומשליכו צרור ונוטלו המוציא בידו כמוציא לאשפה דמי אגוז ונוטלו צרור ומשליכו גזילו גזל מפני דרכי שלום אגוז וצרור ונוטלו ומצניעו ומביאו לאחר זמן גזילו גזל גמור זכה לעצמו אבל לא לאחרים רב הונא אמר כשם שזכה לעצמו כך זוכה לאחרים. הכל מודין שאין מתנתו מתנה דכתיב (שמות כב) כי יתן איש מתנת איש מתנה מתנת קטן אינה מתנה דברי חכמים ר' יודה בן פזי בשם רבי יוחנן ר' יעקב בשם ר' יוחנן לעולם אין מגזילו מחוור עד שיביא שתי שערות. רבי אבהו בשם ר' יוחנן הדא דאת אמר להוציא ממנו בדין אבל לקרבן ולשבועה כל עמא מודיי עד שיביא שתי שערות
דף מט,א פרק ז הלכה ו גמרא ברם כרבנן דהכא. ר' יוסי בעי מעתה אף לעצמו לא יזכה דכתיב (שמות כב) אל רעהו עד שיהא כרעהו. ר' יוסי בי ר' בון בשם רבי שמואל בר רב יצחק ירדו לה בשיטת הפייוטות דתנינן הפייוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין. והא תנינן אבל אין מזכה לא ע"י בנו ובתו הקטנים ולא על ידי עבדו ושפחתו הכנענים מפני שידן כידו. רבנין דקיסרין אמרין כאן בשיש דעת לתינוק כאן בשאין דעת לתינוק. תמן תנינן השואל פרה ושלחה לו ביד בנו ביד עבדו ביד שלוחו ומתה פטור לית הדא אמרה שהעבד מזכה מרבו לאחר. א"ר לעזר תיפתר בעבד עברי א"ר יוחנן ואפילו תימר בעבד כנעני תיפתר באומר לו פתח לה ובאה מאיליה ותני כן הנהיגה המשיכה קרא לה ובאת נתחייב לשלם כשואל. ר' זעירה שמע לה מן אבל אין מזכה לא על ידי בנו ובתו הקטנים ולא על ידי עבדו ושפחתו הכנענים מפני שידן כידו לית הדא אמרה שאין העבד זוכה מרבו על אחר. תיפתר כר"מ דאמר יד עבד כיד רבו דמי. והא תני אשתו אית לך מימר דר"מ עבד יד אשה כיד בעלה. ר' חנניה בשם רבי פינחס תיפתר כהן תנייא דתניא אשתו אינה פודה לו מעשר שני ר"ש בן אלעזר בשם ר"מ אשתו פודה לו מעשר שני דהן תניי עבד ר"מ יד עבד כיד רבו ולא עבד יד אשה כיד בעלה:
דף מט,א פרק ז הלכה ז משנה נתמעט האוכל מוסיף ומזכה ואינו צריך להודיע ניתוספו עליהן מוסיף ומזכה וצריך להודיע:
דף מט,א פרק ז הלכה ז גמרא מה מודיע הלכה. לית הדא אמרה
דף מט,ב פרק ז הלכה ז גמרא שאינו מזכה להם בגופו של אוכל אמר רבי חנינה תיפתר שגררוהו העכברים:
דף מט,ב פרק ז הלכה ח משנה כמה הוא שיעורו בזמן שהן מרובין מזון שני סעודות לכולן ובזמן שהן מועטין כגרוגרת לכל אחד ואחד:
דף מט,ב פרק ז הלכה ח גמרא רב אמר מרובין שבעה עשר מועטין ששה עשר. א"ר יוחנן כל שאילו יוחלקו ויש בו כגרוגרת לכל אחד ואחד מרובין ואם לאו הן מועטין. הוון בעי מימר ולא פליגי מה דאמר רב כר"מ. מאן דמר ר' יוחנן כר"י ב"ב. כמה הן שירי עירוב כיי דמר ר' יוסי בשם ר' הושעיה אזוב שהזה בו פעם אחד כשר מיכן ואילך שיירים אוף הכא כן:
דף מט,ב פרק ז הלכה ט משנה א"ר יוסי בד"א בתחילת העירוב אבל בשירי העירוב כל שהוא לא אמרו לערב בחצירות אלא שלא לשכח את התינוקות:
דף מט,ב פרק ז הלכה ט גמרא א"ר יהושע בן לוי מפני מה מערבין בחצירות מפני דרכי שלום מעשה באשה אחת שהיתה דבובה לחבירתה ושלחה עירובה ביד ברה נסתיה וגפפתיה ונשקתיה אתא אמר לאימיה אמרה והכין רחמה לי ולא הוות ידעה מתוך כך עשו שלום הדא ה"ד (משלי ג) דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום:
דף מט,ב פרק ז הלכה י משנה בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח דברי רבי אליעזר ר' יהושע אומר ככר הוא עירוב אפילו מאפה סאה והיא פרוסה
דף נ,א פרק ז הלכה י משנה אין מערבין בה ככר באיסר והוא שלם מערבין בו נותן אדם מעיו לחנווני או לנחתום כדי שיזכה לו בעירוב דברי ר' אליעזר וחכמים אומרים לא זכו לו מעותיו ומודין בשאר כל אדם שזוכה לו מעותיו שאין מערבין לאדם אלא לדעתו א"ר יהודה בד"א בעירובי התחומין אבל בעירובין החצירות מערבין לדעתו ושלא לדעתו לפי שזכין לו לאדם שלא בפניו ואין חבין לו אלא בפניו:
דף נ,א פרק ז הלכה י גמרא רבי אבהו בשם ר' יוחנן זאת אומרת שאין המעות קונות דבר תורה. מעתה אפילו בא לו אצל החנווני שנייא הוא שמא ישכח ויוציאנו. רבי אחא בשם רבי חיננא אבא לא אמר כן אלא וחכ"א לא זכו לו מעותיו זאת אומרת שהמעות קונות דבר תורה: מודין בשאר כל אדם שזכו לו מעותיו. שכן חנווני מזכה להן על ידי אחר: שאין מערבין לאדם אלא מדעתו. מתניתא דר' מאיר דר"מ אמר על ידי עירוב וע"י שיתוף. רבי זעירה בשם ר' יוחנן בעירובין ובתענית ציבור נהגו הכל כר"מ. ר' יעקב בשם ר' יוחנן אף במגילת אסתר נהגו הכל כר"מ. ר' יצחק בן חקולה בשם רבי יודן נסייא מערבין לאדם על כורחו ותני כן כופין בני מבוי זה לזה לעשות להם לחי וקורה. והתני הרי שאמרו לו לערב
דף נ,א פרק ז הלכה י גמרא והוא אינו ממאן. היה ממאן כופין אותו. א"ר יודן מתניתא דר"מ א"ר יוסי בי רבי בון תיפתר כדברי הכל שהיה צדוקי והתני השוכח ולא יערב בין שוגג בין מזיד ה"ז אוסר דברי ר"מ ר' יודן אומר מזיד אוסר שוגג אינו אוסר. מזיד אוסר מערבין לו על כרחו אלא משום קנס. מעתה הוא אסור וחבירו מותר. מכיון שיכולין לערב ולא עירב קונסין אותו. ולית ליה לר"מ זכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו סבר ר"מ לית הדא זכו לא בעי בר נש ייעול חברייא לביתיה בר מדעתיה. רבי בא בריה דרבי פפי בשם רבי חמא בר חנינה מעשה באשה אחת שעירבה לחמותה בלא דעתה ואתא עובדא קומי ר' ישמעאל וביקש לאסור. א"ל רבי חייה כך שמעתי מאביך כל מה שאת יכול להקל בעירובין הקל:
תלמוד ירושלמי -
מסכת עירובין - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י