תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - שיר השירים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח


שיר השירים פרק ב

א אני חבצלת השרון, שושנת העמקים.  ב כשושנה בין החוחים, כן רעיתי בין הבנות.  ג כתפוח בעצי היער, כן דודי בין הבנים; בצלו חמדתי וישבתי, ופריו מתוק לחכי.  ד הביאני אל-בית היין, ודגלו עלי אהבה.  ה סמכוני, באשישות--רפדוני, בתפוחים:  כי-חולת אהבה, אני.  ו שמאלו תחת לראשי, וימינו תחבקני.  ז השבעתי אתכם בנות ירושלם, בצבאות, או, באילות השדה:  אם-תעירו ואם-תעוררו את-האהבה, עד שתחפץ.  {ס}

ח קול דודי, הנה-זה בא; מדלג, על-ההרים--מקפץ, על-הגבעות.  ט דומה דודי לצבי, או לעפר האילים; הנה-זה עומד, אחר כתלנו--משגיח מן-החלנות, מציץ מן-החרכים.  י ענה דודי, ואמר לי:  קומי לך רעיתי יפתי, ולכי-לך.  יא כי-הנה הסתו, עבר; הגשם, חלף הלך לו.  יב הנצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע; וקול התור, נשמע בארצנו.  יג התאנה חנטה פגיה, והגפנים סמדר נתנו ריח; קומי לכי לך רעיתי יפתי, ולכי-לך.  {ס}

יד יונתי בחגוי הסלע, בסתר המדרגה, הראיני את-מראיך, השמיעני את-קולך:  כי-קולך ערב, ומראיך נאוה.  {ס}

טו אחזו-לנו, שעלים--שעלים קטנים, מחבלים כרמים; וכרמינו, סמדר.  טז דודי לי ואני לו, הרעה בשושנים.  יז עד שיפוח היום, ונסו הצללים:  סב דמה-לך דודי לצבי, או לעפר האילים--על-הרי בתר.  {ס}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - שיר השירים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח