תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
שיר השירים - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
א אני חבצלת השרון, שושנת העמקים. ב כשושנה בין החוחים, כן רעיתי בין הבנות. ג כתפוח בעצי היער, כן דודי בין הבנים; בצלו חמדתי וישבתי, ופריו מתוק לחכי. ד הביאני אל-בית היין, ודגלו עלי אהבה. ה סמכוני, באשישות--רפדוני, בתפוחים: כי-חולת אהבה, אני. ו שמאלו תחת לראשי, וימינו תחבקני. ז השבעתי אתכם בנות ירושלם, בצבאות, או, באילות השדה: אם-תעירו ואם-תעוררו את-האהבה, עד שתחפץ. {ס}
ח קול דודי, הנה-זה בא; מדלג, על-ההרים--מקפץ, על-הגבעות. ט דומה דודי לצבי, או לעפר האילים; הנה-זה עומד, אחר כתלנו--משגיח מן-החלנות, מציץ מן-החרכים. י ענה דודי, ואמר לי: קומי לך רעיתי יפתי, ולכי-לך. יא כי-הנה הסתו, עבר; הגשם, חלף הלך לו. יב הנצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע; וקול התור, נשמע בארצנו. יג התאנה חנטה פגיה, והגפנים סמדר נתנו ריח; קומי לכי לך רעיתי יפתי, ולכי-לך. {ס}
יד יונתי בחגוי הסלע, בסתר המדרגה, הראיני את-מראיך, השמיעני את-קולך: כי-קולך ערב, ומראיך נאוה. {ס}
טו אחזו-לנו, שעלים--שעלים קטנים, מחבלים כרמים; וכרמינו, סמדר. טז דודי לי ואני לו, הרעה בשושנים. יז עד שיפוח היום, ונסו הצללים: סב דמה-לך דודי לצבי, או לעפר האילים--על-הרי בתר. {ס}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
שיר השירים - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח