תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
שיר השירים - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
א שובי שובי השולמית, שובי שובי ונחזה-בך; מה-תחזו, בשולמית, כמחלת, המחנים. ב מה-יפו פעמיך בנעלים, בת-נדיב; חמוקי ירכיך--כמו חלאים, מעשה ידי אמן. ג שררך אגן הסהר, אל-יחסר המזג; בטנך ערמת חטים, סוגה בשושנים. ד שני שדיך כשני עפרים, תאמי צביה. ה צוארך, כמגדל השן; עיניך ברכות בחשבון, על-שער בת-רבים--אפך כמגדל הלבנון, צופה פני דמשק. ו ראשך עליך ככרמל, ודלת ראשך כארגמן: מלך, אסור ברהטים. ז מה-יפית, ומה-נעמת--אהבה, בתענוגים. ח זאת קומתך דמתה לתמר, ושדיך לאשכלות. ט אמרתי אעלה בתמר, אחזה בסנסניו; ויהיו-נא שדיך כאשכלות הגפן, וריח אפך כתפוחים. י וחכך, כיין הטוב הולך לדודי למישרים; דובב, שפתי ישנים. יא אני לדודי, ועלי תשוקתו. {ס}
יב לכה דודי נצא השדה, נלינה בכפרים. יג נשכימה, לכרמים--נראה אם-פרחה הגפן פתח הסמדר, הנצו הרמונים; שם אתן את-דדי, לך. יד הדודאים נתנו-ריח, ועל-פתחינו כל-מגדים--חדשים, גם-ישנים; דודי, צפנתי לך.
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
שיר השירים - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח