תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - עמוס - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט

עמוס פרק ה

א שמעו את-הדבר הזה, אשר אנכי נשא עליכם קינה--בית ישראל.  ב נפלה לא-תוסיף קום, בתולת ישראל; נטשה על-אדמתה, אין מקימה.  ג כי כה אמר אדני יהוה, העיר היצאת אלף תשאיר מאה; והיוצאת מאה תשאיר עשרה, לבית ישראל.  ד כי כה אמר יהוה, לבית ישראל:  דרשוני, וחיו.  ה ואל-תדרשו, בית-אל, והגלגל לא תבאו, ובאר שבע לא תעברו:  כי הגלגל גלה יגלה, ובית-אל יהיה לאון.  ו דרשו את-יהוה, וחיו:  פן-יצלח כאש בית יוסף, ואכלה ואין-מכבה לבית-אל.  ז ההפכים ללענה, משפט; וצדקה, לארץ הניחו.  ח עשה כימה וכסיל, והפך לבקר צלמות, ויום, לילה החשיך; הקורא למי-הים, וישפכם על-פני הארץ--יהוה שמו.  ט המבליג שד, על-עז; ושד, על-מבצר יבוא.  י שנאו בשער, מוכיח; ודבר תמים, יתעבו.  יא לכן יען בושסכם על-דל, ומשאת-בר תקחו ממנו--בתי גזית בניתם, ולא-תשבו בם; כרמי-חמד נטעתם, ולא תשתו את-יינם.  יב כי ידעתי רבים פשעיכם, ועצמים חטאתיכם; צררי צדיק לקחי כפר, ואביונים בשער הטו.  יג לכן, המשכיל בעת ההיא--ידם:  כי עת רעה, היא.  יד דרשו-טוב ואל-רע, למען תחיו; ויהי-כן יהוה אלהי-צבאות, אתכם--כאשר אמרתם.  טו שנאו-רע ואהבו טוב, והציגו בשער משפט; אולי, יחנן יהוה אלהי-צבאות--שארית יוסף.  {ס}

טז לכן כה-אמר יהוה אלהי צבאות, אדני, בכל-רחבות מספד, ובכל-חוצות יאמרו הו-הו; וקראו אכר אל-אבל, ומספד אל-יודעי נהי.  יז ובכל-כרמים, מספד:  כי-אעבר בקרבך, אמר יהוה.  {פ}

יח הוי המתאוים, את-יום יהוה:  למה-זה לכם יום יהוה, הוא-חשך ולא-אור.  יט כאשר ינוס איש מפני הארי, ופגעו הדב; ובא הבית--וסמך ידו על-הקיר, ונשכו הנחש.  כ הלא-חשך יום יהוה, ולא-אור; ואפל, ולא-נגה לו.  כא שנאתי מאסתי, חגיכם; ולא אריח, בעצרתיכם.  כב כי אם-תעלו-לי עלות ומנחתיכם, לא ארצה; ושלם מריאיכם, לא אביט.  כג הסר מעלי, המון שריך; וזמרת נבליך, לא אשמע.  כד ויגל כמים, משפט; וצדקה, כנחל איתן.  כה הזבחים ומנחה הגשתם-לי במדבר, ארבעים שנה--בית ישראל.  כו ונשאתם, את סכות מלככם, ואת, כיון צלמיכם--כוכב, אלהיכם, אשר עשיתם, לכם.  כז והגליתי אתכם, מהלאה לדמשק:  אמר יהוה אלהי-צבאות, שמו.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - עמוס - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט