תרגום אונקלוס מנוקד
 
תרגום אונקלוס - במדבר - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו


במדבר פרק לה

א ומליל ה' עם משה, במישריא דמואב, על ירדנא דיריחו, למימר.  ב פקיד, ית בני ישראל, וייתנון לליוואי מאחסנת אחודתהון, קרווין למיתב; וריוח, לקרוויא סחרניהון, תיתנון, לליוואי.  ג ויהון קרוויא להון, למיתב; ורווחיהון, יהון לבעירהון ולקניינהון, ולכול, חיוותהון.  ד ורווחי, קרוויא, דתיתנון, לליוואי--מכותל קרתא ולברא, אלף אמין סחור סחור.  ה ותמשחון מברא לקרתא, ית רוח קידומא תרין אלפין אמין וית רוח דרומא תרין אלפין אמין וית רוח מערבא תרין אלפין אמין וית רוח ציפונא תרין אלפין אמין--וקרתא במציע; דין יהי להון, רווחי קרוויא.  ו וית קרוויא, דתיתנון לליוואי--ית שית קרווי שיזבותא, דתיתנון למערק לתמן קטולא; ועליהון תיתנון, ארבעין ותרתין קרווין.  ז כל קרוויא, דתיתנון לליוואי--ארבעין ותמני, קרווין:  יתהון, וית רווחיהון.  ח וקרוויא, דתיתנון מאחודת בני ישראל--מן סגיאי תסגון, ומן זעירי תזערון:  גבר, כפום אחסנתיה דיחסנון, ייתין מקרווהי, לליוואי.  {פ}

ט ומליל ה', עם משה למימר.  י מליל עם בני ישראל, ותימר להון:  ארי אתון עברין ית ירדנא, לארעא דכנען.  יא ותזמנון לכון קרווין, קרווי שיזבותא יהויין לכון; ויערוק לתמן קטולא, דיקטול נפשא בשלו.  יב ויהויין לכון קרוויא לשיזבא, מגאיל דמא; ולא ימות קטולא, עד דיקום קודם כנשתא לדינא.  יג וקרוויא, דתיתנון--שית קרווי שיזבותא, יהויין לכון.  יד ית תלת קרוויא, תיתנון מעברא לירדנא, וית תלת קרוויא, תיתנון בארעא דכנען:  קרווי שיזבותא, יהויין.  טו לבני ישראל, ולגיוריא ולתותביא דביניהון, יהויין שית קרוויא האילין, לשיזבא--למערק לתמן, כל דיקטול נפשא בשלו.  טז ואם במן דברזל מחהי וקטליה, קטולא הוא:  אתקטלא יתקטיל, קטולא.  יז ואם באבנא דמתנסבא ביד דהיא כמיסת דימות בה מחהי, וקטליה--קטולא הוא:  אתקטלא יתקטיל, קטולא.  יח או במן דאע דמתנסיב ביד דהוא כמיסת דימות ביה מחהי, וקטליה--קטולא הוא:  אתקטלא יתקטיל, קטולא.  יט גאיל דמא, הוא יקטול ית קטולא:  כד אתחייב ליה מן דינא, הוא יקטליניה.  כ ואם בסנאה, דחהי, או רמא עלוהי בכמנא, וקטליה.  כא או בדבבו מחהי בידיה, וקטליה--אתקטלא יתקטיל מחיא, קטולא הוא:  גאיל דמא, יקטול ית קטולא--כד אתחייב ליה.  כב ואם בתכיף בלא דבבו, דחהי, או רמא עלוהי כל מן, בלא כמן ליה.  כג או בכל אבנא דהיא כמיסת דימות בה, בלא חזי, ורמא עלוהי, ומית--והוא לא סני ליה, ולא תבע בשתיה.  כד וידינון, כנשתא, בין מחיא, ובין גאיל דמא--על דיניא, האילין.  כה וישיזבון כנשתא ית קטולא, מיד גאיל דמא, ויתיבון יתיה כנשתא, לקרית שיזבותיה דערק לתמן; וייתיב בה, עד דימות כהנא רבא, דרבי יתיה, במשח קודשא.  כו ואם מיפק ייפוק, קטולא, ית תחום קרית שיזבותיה, דיערוק לתמן.  כז וישכח יתיה, גאיל דמא, מברא, לתחום קרית שיזבותיה:  ויקטול גאיל דמא, ית קטולא--לית ליה, דם.  כח ארי בקרית שיזבותיה ייתיב, עד דימות כהנא רבא; ובתר דימות, כהנא רבא--יתוב קטולא, לארע אחסנתיה.  כט ויהון אילין לכון לגזירת דין, לדריכון, בכול, מותבניכון.  ל כל דיקטול נפשא--לפום סהדין, יקטול ית קטולא; וסהיד חד, לא יסהיד באנש למקטל.  לא ולא תקבלון ממון על אנש קטול, דהוא חייב לממת:  ארי אתקטלא, יתקטיל.  לב ולא תקבלון ממון, למערק לקרית שיזבותיה, למתב למיתב בארעא, עד דימות כהנא.  לג ולא תחייבון ית ארעא, דאתון בה, ארי דמא, הוא מחייב ית ארעא; ולארעא לא מתכפר, על דם זכאי דאתאשד בה, אלהין, בדם אשדיה.  לד ולא תסאבון ית ארעא, דאתון יתבין בה--דשכינתי, שריא בגווה:  ארי, אנא ה'--שכינתי שריא, בגו בני ישראל.  {פ}


תרגום אונקלוס מנוקד
 
תרגום אונקלוס - במדבר - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו


יש לך שאלה או הערה?