תרגום אונקלוס מנוקד

תרגום אונקלוס - במדבר - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

במדבר פרק יג

א ומליל ה', עם משה למימר. ב שלח לך גוברין, ויאללון ית ארעא דכנען, דאנא יהיב, לבני ישראל: גוברא חד גוברא חד לשבטא דאבהתוהי, תשלחון--כול, רבא דבהון. ג ושלח יתהון משה ממדברא דפארן, על מימרא דה': כולהון גוברין, רישי בני ישראל אינון. ד ואילין, שמהתהון: לשבטא דראובן, שמוע בר זכור. ה לשבטא דשמעון, שפט בר חורי. ו לשבטא דיהודה, כלב בר יפונה. ז לשבטא דיששכר, יגאל בר יוסף. ח לשבטא דאפריים, הושע בר נון. ט לשבטא דבנימין, פלטי בר רפוא. י לשבטא דזבולון, גדיאל בר סודי. יא לשבטא דיוסף, לשבטא דמנשה--גדי, בר סוסי. יב לשבטא דדן, עמיאל בר גמלי. יג לשבטא דאשר, סתור בר מיכאל. יד לשבטא דנפתלי, נחבי בר וופסי. טו לשבטא דגד, גאואל בר מכי. טז אילין שמהת גובריא, דשלח משה לאללא ית ארעא; וקרא משה להושע בר נון, יהושוע. יז ושלח יתהון משה, לאללא ית ארעא דכנען; ואמר להון, סקו דא בדרומא, ותיסקון, לטורא. יח ותחזון ית ארעא, מא היא; וית עמא, דיתיב עלה--התקיף הוא אם חלש, הזעיר הוא אם סגי. יט ומא ארעא, דהוא יתיב בה--הטבא היא, אם בישא; ומא קרוויא, דהוא יתיב בהון--הבפצחין, אם בכרכין. כ ומא ארעא העתירא היא אם מסכינא, האית בה אילנין אם לא, ותיתקפון, ותיסבון מאיבא דארעא; ויומיא--יומי, ביכורי ענבין. כא וסליקו, ואלילו ית ארעא, ממדברא דצין עד רחוב, למטי חמת. כב וסליקו בדרומא, ואתו עד חברון, ותמן אחימן ששיי ותלמיי, בני גיברא; וחברון, שבע שנין אתבניאת, קודם, טאניס דמצריים. כג ואתו עד נחלא דאתכלא, וקצו מתמן עוברתא ואתכל דענבין חד, ונטלוהי באריחא, בתרין; ומן רימוניא, ומן תיניא. כד לאתרא ההוא, קרא נחלא דאתכלא, על עיסק אתכלא, דקצו מתמן בני ישראל. כה ותבו, מלאללא ארעא, מסוף, ארבעין יומין. כו ואזלו ואתו לוות משה ולוות אהרון ולוות כל כנשתא דבני ישראל, למדברא דפארן--לרקם; ואתיבו יתהון פתגמא וית כל כנשתא, ואחזיאונון ית איבא דארעא. כז ואשתעיאו ליה, ואמרו, אתינא, לארעא דשלחתנא; ואף עבדא חלב ודבש, היא--ודין איבה. כח לחוד ארי תקיף עמא, דיתיב בארעא; וקרוויא, כריכן רברבן לחדא, ואף בני גיברא, חזינא תמן. כט עמלקאה יתיב, בארע דרומא; וחיתאה ויבוסאה ואמוראה, יתיב בטורא, וכנענאה יתיב על ימא, ועל כיף ירדנא. ל ואצית כלב ית עמא, למשה; ואמר, מיסק ניסק ונירת יתה--ארי מיכל ניכול, לה. לא וגובריא דסליקו עימיה, אמרו, לא ניכול, למיסק לוות עמא: ארי תקיף הוא, מיננא. לב ואפיקו שום ביש על ארעא, דאלילו יתה, לוות בני ישראל, למימר: ארעא דעברנא בה לאללא יתה, ארע מקטלא יתבהא היא, וכל עמא דחזינא בגווה, אנשין דמשחן. לג ותמן חזינא, ית גיבריא בני ענק--מן גיבריא; והווינא בעיני נפשנא כקמצין, וכין הווינא בעיניהון.