תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
מיכה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
א והיה באחרית הימים, יהיה הר בית-יהוה נכון בראש ההרים, ונשא הוא, מגבעות; ונהרו עליו, עמים. ב והלכו גוים רבים, ואמרו לכו ונעלה אל-הר-יהוה ואל-בית אלהי יעקב, ויורנו מדרכיו, ונלכה בארחתיו: כי מציון תצא תורה, ודבר-יהוה מירושלם. ג ושפט, בין עמים רבים, והוכיח לגוים עצמים, עד-רחוק; וכתתו חרבתיהם לאתים, וחניתתיהם למזמרות--לא-ישאו גוי אל-גוי חרב, ולא-ילמדון עוד מלחמה. ד וישבו, איש תחת גפנו ותחת תאנתו--ואין מחריד: כי-פי יהוה צבאות, דבר. ה כי, כל-העמים, ילכו, איש בשם אלהיו; ואנחנו, נלך בשם-יהוה אלהינו--לעולם ועד. {פ}
ו ביום ההוא נאם-יהוה, אספה הצלעה, והנדחה, אקבצה; ואשר, הרעתי. ז ושמתי את-הצלעה לשארית, והנהלאה לגוי עצום; ומלך יהוה עליהם בהר ציון, מעתה ועד-עולם. {פ}
ח ואתה מגדל-עדר, עפל בת-ציון--עדיך תאתה; ובאה, הממשלה הראשנה, ממלכת, לבת ירושלם. ט עתה, למה תריעי רע; המלך אין-בך, אם-יועצך אבד--כי-החזיקך חיל, כיולדה. י חולי וגחי בת-ציון, כיולדה: כי-עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה, ובאת עד-בבל שם תנצלי--שם יגאלך יהוה, מכף איביך. יא ועתה נאספו עליך, גוים רבים--האמרים תחנף, ותחז בציון עינינו. יב והמה, לא ידעו מחשבות יהוה, ולא הבינו, עצתו: כי קבצם, כעמיר גרנה. יג קומי ודושי בת-ציון, כי-קרנך אשים ברזל ופרסתיך אשים נחושה, והדקות, עמים רבים; והחרמתי ליהוה בצעם, וחילם לאדון כל-הארץ. יד עתה תתגדדי בת-גדוד, מצור שם עלינו; בשבט יכו על-הלחי, את שפט ישראל. {ס}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
מיכה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז