תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
מיכה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
א אללי לי, כי הייתי כאספי-קיץ, כעללת, בציר: אין-אשכול לאכול, בכורה אותה נפשי. ב אבד חסיד מן-הארץ, וישר באדם אין: כלם לדמים יארבו, איש את-אחיהו יצודו חרם. ג על-הרע כפים, להיטיב, השר שאל, והשפט בשלום; והגדול, דבר הות נפשו הוא--ויעבתוה. ד טובם כחדק, ישר ממסוכה; יום מצפיך פקדתך באה, עתה תהיה מבוכתם. ה אל-תאמינו ברע, אל-תבטחו באלוף; משכבת חיקך, שמר פתחי-פיך. ו כי-בן, מנבל אב, בת קמה באמה, כלה בחמתה: איבי איש, אנשי ביתו. ז ואני ביהוה אצפה, אוחילה לאלהי ישעי: ישמעני, אלהי. ח אל-תשמחי איבתי לי, כי נפלתי קמתי: כי-אשב בחשך, יהוה אור לי. {פ}
ט זעף יהוה אשא, כי חטאתי לו: עד אשר יריב ריבי, ועשה משפטי--יוציאני לאור, אראה בצדקתו. י ותרא איבתי, ותכסה בושה--האמרה אלי, איו יהוה אלהיך; עיני תראינה בה, עתה תהיה למרמס כטיט חוצות. יא יום, לבנות גדריך; יום ההוא, ירחק-חק. יב יום הוא ועדיך יבוא, למני אשור וערי מצור; ולמני מצור ועד-נהר, וים מים והר ההר. יג והיתה הארץ לשממה, על-ישביה, מפרי, מעלליהם. {פ}
יד רעה עמך בשבטך, צאן נחלתך--שכני לבדד, יער בתוך כרמל; ירעו בשן וגלעד, כימי עולם. טו כימי צאתך, מארץ מצרים, אראנו, נפלאות. טז יראו גוים ויבשו, מכל גבורתם; ישימו יד על-פה, אזניהם תחרשנה. יז ילחכו עפר, כנחש--כזחלי ארץ, ירגזו ממסגרתיהם; אל-יהוה אלהינו יפחדו, ויראו ממך. יח מי-אל כמוך, נשא עון ועבר על-פשע, לשארית, נחלתו: לא-החזיק לעד אפו, כי-חפץ חסד הוא. יט ישוב ירחמנו, יכבש עונתינו; ותשליך במצלות ים, כל-חטאותם. כ תתן אמת ליעקב, חסד לאברהם, אשר-נשבעת לאבתינו, מימי קדם. {ש}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
מיכה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז