תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
מיכה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
א דבר-יהוה אשר היה, אל-מיכה המרשתי, בימי יותם אחז יחזקיה, מלכי יהודה--אשר-חזה על-שמרון, וירושלם. ב שמעו עמים כלם, הקשיבי ארץ ומלאה; ויהי אדני יהוה בכם לעד, אדני מהיכל קדשו. ג כי-הנה יהוה, יצא ממקומו; וירד ודרך, על-במותי במתי ארץ. ד ונמסו ההרים תחתיו, והעמקים יתבקעו, כדונג מפני האש, כמים מגרים במורד. ה בפשע יעקב כל-זאת, ובחטאות בית ישראל; מי-פשע יעקב, הלוא שמרון, ומי במות יהודה, הלוא ירושלם. ו ושמתי שמרון לעי השדה, למטעי כרם; והגרתי לגי אבניה, ויסדיה אגלה. ז וכל-פסיליה יכתו, וכל-אתנניה ישרפו באש, וכל-עצביה, אשים שממה: כי מאתנן זונה, קבצה, ועד-אתנן זונה, ישובו. ח על-זאת אספדה ואילילה, אילכה שילל שולל וערום; אעשה מספד כתנים, ואבל כבנות יענה. ט כי אנושה, מכותיה: כי-באה, עד-יהודה--נגע עד-שער עמי, עד-ירושלם. י בגת, אל-תגידו--בכו, אל-תבכו; בבית לעפרה, עפר התפלשתי התפלשי. יא עברי לכם יושבת שפיר, עריה-בשת; לא יצאה, יושבת צאנן--מספד בית האצל, יקח מכם עמדתו. יב כי-חלה לטוב, יושבת מרות: כי-ירד רע מאת יהוה, לשער ירושלם. יג רתם המרכבה לרכש, יושבת לכיש; ראשית חטאת היא לבת-ציון, כי-בך נמצאו פשעי ישראל. יד לכן תתני שלוחים, על מורשת גת; בתי אכזיב לאכזב, למלכי ישראל. טו עד, הירש אבי לך, יושבת, מרשה: עד-עדלם יבוא, כבוד ישראל. טז קרחי וגזי, על-בני תענוגיך; הרחבי קרחתך כנשר, כי גלו ממך. {ס}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
מיכה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז