תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
יואל - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
א כי, הנה בימים ההמה--ובעת ההיא: אשר אשוב אשיב את-שבות יהודה, וירושלם. ב וקבצתי, את-כל-הגוים, והורדתים, אל-עמק יהושפט; ונשפטתי עמם שם, על-עמי ונחלתי ישראל אשר פזרו בגוים, ואת-ארצי, חלקו. ג ואל-עמי, ידו גורל; ויתנו הילד בזונה, והילדה מכרו ביין וישתו. ד וגם מה-אתם לי, צר וצידון, וכל, גלילות פלשת; הגמול, אתם משלמים עלי, ואם-גמלים אתם עלי, קל מהרה אשיב גמלכם בראשכם. ה אשר-כספי וזהבי, לקחתם; ומחמדי, הטבים, הבאתם, להיכליכם. ו ובני יהודה ובני ירושלם, מכרתם לבני היונים, למען הרחיקם, מעל גבולם. ז הנני מעירם--מן-המקום, אשר-מכרתם אתם שמה; והשבתי גמלכם, בראשכם. ח ומכרתי את-בניכם ואת-בנותיכם, ביד בני יהודה, ומכרום לשבאים, אל-גוי רחוק: כי יהוה, דבר. {פ}
ט קראו-זאת, בגוים, קדשו, מלחמה; העירו, הגבורים--יגשו יעלו, כל אנשי המלחמה. י כתו אתיכם לחרבות, ומזמרתיכם לרמחים; החלש, יאמר גבור אני. יא עושו ובאו כל-הגוים מסביב, ונקבצו; שמה, הנחת יהוה גבוריך. יב יעורו ויעלו הגוים, אל-עמק יהושפט: כי שם, אשב לשפט את-כל-הגוים--מסביב. יג שלחו מגל, כי בשל קציר; באו רדו, כי-מלאה גת--השיקו היקבים, כי רבה רעתם. יד המונים המונים, בעמק החרוץ: כי קרוב יום יהוה, בעמק החרוץ. טו שמש וירח, קדרו; וכוכבים, אספו נגהם. טז ויהוה מציון ישאג, ומירושלם יתן קולו, ורעשו, שמים וארץ; ויהוה מחסה לעמו, ומעוז לבני ישראל. יז וידעתם, כי אני יהוה אלהיכם, שכן, בציון הר-קדשי; והיתה ירושלם קדש, וזרים לא-יעברו-בה עוד. {ס}
יח והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס, והגבעות תלכנה חלב, וכל-אפיקי יהודה, ילכו מים; ומעין, מבית יהוה יצא, והשקה, את-נחל השטים. יט מצרים, לשממה תהיה, ואדום, למדבר שממה תהיה; מחמס בני יהודה, אשר-שפכו דם-נקיא בארצם. כ ויהודה, לעולם תשב; וירושלם, לדור ודור. כא ונקיתי, דמם לא-נקיתי; ויהוה, שכן בציון. {ש}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
יואל - הכול
פרק
א
ב
ג
ד