תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
יואל - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
א דבר-יהוה אשר היה, אל-יואל בן-פתואל. ב שמעו-זאת, הזקנים, והאזינו, כל יושבי הארץ; ההיתה זאת בימיכם, ואם בימי אבתיכם. ג עליה, לבניכם ספרו; ובניכם, לבניהם, ובניהם, לדור אחר. ד יתר הגזם אכל הארבה, ויתר הארבה אכל הילק; ויתר הילק, אכל החסיל. ה הקיצו שכורים ובכו, והיללו כל-שתי יין; על-עסיס, כי נכרת מפיכם. ו כי-גוי עלה על-ארצי, עצום ואין מספר; שניו שני אריה, ומתלעות לביא לו. ז שם גפני לשמה, ותאנתי לקצפה; חשף חשפה והשליך, הלבינו שריגיה. ח אלי, כבתולה חגרת-שק על-בעל נעוריה. ט הכרת מנחה ונסך, מבית יהוה; אבלו, הכהנים, משרתי, יהוה. י שדד שדה, אבלה אדמה: כי שדד דגן, הוביש תירוש אמלל יצהר. יא הבישו אכרים, הילילו כרמים, על-חטה, ועל-שערה: כי אבד, קציר שדה. יב הגפן הובישה, והתאנה אמללה; רמון גם-תמר ותפוח, כל-עצי השדה יבשו--כי-הביש ששון, מן-בני אדם. {ס}
יג חגרו וספדו הכהנים, הילילו משרתי מזבח--באו לינו בשקים, משרתי אלהי: כי נמנע מבית אלהיכם, מנחה ונסך. יד קדשו-צום, קראו עצרה--אספו זקנים כל ישבי הארץ, בית יהוה אלהיכם; וזעקו, אל-יהוה. טו אהה, ליום: כי קרוב יום יהוה, וכשד משדי יבוא. טז הלוא נגד עינינו, אכל נכרת; מבית אלהינו, שמחה וגיל. יז עבשו פרדות, תחת מגרפתיהם--נשמו אצרות, נהרסו ממגרות: כי הביש, דגן. יח מה-נאנחה בהמה, נבכו עדרי בקר--כי אין מרעה, להם; גם-עדרי הצאן, נאשמו. יט אליך יהוה, אקרא: כי אש, אכלה נאות מדבר, ולהבה, להטה כל-עצי השדה. כ גם-בהמות שדה, תערוג אליך: כי יבשו, אפיקי מים, ואש, אכלה נאות המדבר. {ס}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
יואל - הכול
פרק
א
ב
ג
ד