תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
יואל - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
א תקעו שופר בציון, והריעו בהר קדשי--ירגזו, כל ישבי הארץ: כי-בא יום-יהוה, כי קרוב. ב יום חשך ואפלה, יום ענן וערפל, כשחר, פרש על-ההרים; עם, רב ועצום--כמהו לא נהיה מן-העולם, ואחריו לא יוסף עד-שני דור ודור. ג לפניו אכלה אש, ואחריו תלהט להבה; כגן-עדן הארץ לפניו, ואחריו מדבר שממה, וגם-פליטה, לא-היתה לו. ד כמראה סוסים, מראהו; וכפרשים, כן ירוצון. ה כקול מרכבות, על-ראשי ההרים ירקדון--כקול להב אש, אכלה קש; כעם עצום, ערוך מלחמה. ו מפניו, יחילו עמים; כל-פנים, קבצו פארור. ז כגבורים ירצון, כאנשי מלחמה יעלו חומה; ואיש בדרכיו ילכון, ולא יעבטון ארחותם. ח ואיש אחיו לא ידחקון, גבר במסלתו ילכון; ובעד השלח יפלו, לא יבצעו. ט בעיר ישקו, בחומה ירצון--בבתים, יעלו; בעד החלונים יבאו, כגנב. י לפניו רגזה ארץ, רעשו שמים; שמש וירח קדרו, וכוכבים אספו נגהם. יא ויהוה, נתן קולו לפני חילו--כי רב מאד מחנהו, כי עצום עשה דברו: כי-גדול יום-יהוה ונורא מאד, ומי יכילנו. יב וגם-עתה, נאם-יהוה, שבו עדי, בכל-לבבכם; ובצום ובבכי, ובמספד. יג וקרעו לבבכם ואל-בגדיכם, ושובו אל-יהוה אלהיכם: כי-חנון ורחום, הוא--ארך אפים ורב-חסד, ונחם על-הרעה. יד מי יודע, ישוב ונחם; והשאיר אחריו, ברכה--מנחה ונסך, ליהוה אלהיכם. {פ}
טו תקעו שופר, בציון; קדשו-צום, קראו עצרה. טז אספו-עם קדשו קהל, קבצו זקנים--אספו עוללים, וינקי שדים: יצא חתן מחדרו, וכלה מחפתה. יז בין האולם, ולמזבח, יבכו הכהנים, משרתי יהוה; ויאמרו חוסה יהוה על-עמך, ואל-תתן נחלתך לחרפה למשל-בם גוים--למה יאמרו בעמים, איה אלהיהם. יח ויקנא יהוה, לארצו; ויחמל, על-עמו. יט ויען יהוה ויאמר לעמו, הנני שלח לכם את-הדגן והתירוש והיצהר, ושבעתם, אתו; ולא-אתן אתכם עוד חרפה, בגוים. כ ואת-הצפוני ארחיק מעליכם, והדחתיו אל-ארץ ציה ושממה--את-פניו אל-הים הקדמני, וספו אל-הים האחרון; ועלה באשו, ותעל צחנתו--כי הגדיל, לעשות. כא אל-תיראי, אדמה; גילי ושמחי, כי-הגדיל יהוה לעשות. כב אל-תיראו בהמות שדי, כי דשאו נאות מדבר: כי-עץ נשא פריו, תאנה וגפן נתנו חילם. כג ובני ציון, גילו ושמחו ביהוה אלהיכם, כי-נתן לכם את-המורה, לצדקה; ויורד לכם, גשם מורה ומלקוש--בראשון. כד ומלאו הגרנות, בר; והשיקו היקבים, תירוש ויצהר. כה ושלמתי לכם, את-השנים, אשר אכל הארבה, הילק והחסיל והגזם: חילי, הגדול, אשר שלחתי, בכם. כו ואכלתם אכול, ושבוע, והללתם את-שם יהוה אלהיכם, אשר-עשה עמכם להפליא; ולא-יבשו עמי, לעולם. כז וידעתם, כי בקרב ישראל אני, ואני יהוה אלהיכם, ואין עוד; ולא-יבשו עמי, לעולם. {פ}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
יואל - הכול
פרק
א
ב
ג
ד