תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
עמוס - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
א שמעו את-הדבר הזה, אשר אנוכי נושא עליכם קינה--בית ישראל. ב נפלה לא-תוסיף קום, בתולת ישראל; ניטשה על-אדמתה, אין מקימה. ג כי כה אמר אדוניי יהוה, העיר היוצאת אלף תשאיר מאה; והיוצאת מאה תשאיר עשרה, לבית ישראל. ד כי כה אמר יהוה, לבית ישראל: דרשוני, וחיו. ה ואל-תדרשו, בית-אל, והגלגל לא תבואו, ובאר שבע לא תעבורו: כי הגלגל גלה יגלה, ובית-אל יהיה לאוון. ו דרשו את-יהוה, וחיו: פן-יצלח כאש בית יוסף, ואכלה ואין-מכבה לבית-אל. ז ההופכים ללענה, משפט; וצדקה, לארץ הניחו. ח עושה כימה וכסיל, והופך לבוקר צלמוות, ויום, לילה החשיך; הקורא למי-הים, וישפכם על-פני הארץ--יהוה שמו. ט המבליג שוד, על-עז; ושוד, על-מבצר יבוא. י שנאו בשער, מוכיח; ודובר תמים, יתעבו. יא לכן יען בושסכם על-דל, ומשאת-בר תקחו ממנו--בתי גזית בניתם, ולא-תשבו בם; כרמי-חמד נטעתם, ולא תשתו את-יינם. יב כי ידעתי רבים פשעיכם, ועצומים חטאותיכם; צוררי צדיק לוקחי כופר, ואביונים בשער הטו. יג לכן, המשכיל בעת ההיא--יידום: כי עת רעה, היא. יד דרשו-טוב ואל-רע, למען תחיו; ויהי-כן יהוה אלוהי-צבאות, איתכם--כאשר אמרתם. טו שנאו-רע ואהבו טוב, והציגו בשער משפט; אוליי, יחנן יהוה אלוהי-צבאות--שארית יוסף. {ס}
טז לכן כה-אמר יהוה אלוהי צבאות, אדוניי, בכל-רחובות מספד, ובכל-חוצות יאמרו הו-הו; וקראו איכר אל-אבל, ומספד אל-יודעי נהי. יז ובכל-כרמים, מספד: כי-אעבור בקרבך, אמר יהוה. {פ}
יח הוי המתאווים, את-יום יהוה: למה-זה לכם יום יהוה, הוא-חושך ולא-אור. יט כאשר ינוס איש מפני הארי, ופגעו הדוב; ובא הבית--וסמך ידו על-הקיר, ונשכו הנחש. כ הלוא-חושך יום יהוה, ולא-אור; ואפל, ולא-נוגה לו. כא שנאתי מאסתי, חגיכם; ולא אריח, בעצרותיכם. כב כי אם-תעלו-לי עולות ומנחותיכם, לא ארצה; ושלם מריאיכם, לא אביט. כג הסר מעליי, המון שיריך; וזמרת נבליך, לא אשמע. כד וייגל כמים, משפט; וצדקה, כנחל איתן. כה הזבחים ומנחה הגשתם-לי במדבר, ארבעים שנה--בית ישראל. כו ונשאתם, את סיכות מלככם, ואת, כיון צלמיכם--כוכב, אלוהיכם, אשר עשיתם, לכם. כז והגליתי אתכם, מהלאה לדמשק: אמר יהוה אלוהי-צבאות, שמו. {פ}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
עמוס - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט