תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - עמוס - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט

עמוס פרק ה

א שמעו את־הדבר הזה, אשר אנוכי נושא עליכם קינה--בית ישראל.  ב נפלה לא־תוסיף קום, בתולת ישראל; ניטשה על־אדמתה, אין מקימה.  ג כי כה אמר אדוניי יהוה, העיר היוצאת אלף תשאיר מאה; והיוצאת מאה תשאיר עשרה, לבית ישראל.  ד כי כה אמר יהוה, לבית ישראל:  דרשוני, וחיו.  ה ואל־תדרשו, בית־אל, והגלגל לא תבואו, ובאר שבע לא תעבורו:  כי הגלגל גלה יגלה, ובית־אל יהיה לאוון.  ו דרשו את־יהוה, וחיו:  פן־יצלח כאש בית יוסף, ואכלה ואין־מכבה לבית־אל.  ז ההופכים ללענה, משפט; וצדקה, לארץ הניחו.  ח עושה כימה וכסיל, והופך לבוקר צלמוות, ויום, לילה החשיך; הקורא למי־הים, וישפכם על־פני הארץ--יהוה שמו.  ט המבליג שוד, על־עז; ושוד, על־מבצר יבוא.  י שנאו בשער, מוכיח; ודובר תמים, יתעבו.  יא לכן יען בושסכם על־דל, ומשאת־בר תקחו ממנו--בתי גזית בניתם, ולא־תשבו בם; כרמי־חמד נטעתם, ולא תשתו את־יינם.  יב כי ידעתי רבים פשעיכם, ועצומים חטאותיכם; צוררי צדיק לוקחי כופר, ואביונים בשער הטו.  יג לכן, המשכיל בעת ההיא--יידום:  כי עת רעה, היא.  יד דרשו־טוב ואל־רע, למען תחיו; ויהי־כן יהוה אלוהי־צבאות, איתכם--כאשר אמרתם.  טו שנאו־רע ואהבו טוב, והציגו בשער משפט; אוליי, יחנן יהוה אלוהי־צבאות--שארית יוסף.  {ס}

טז לכן כה־אמר יהוה אלוהי צבאות, אדוניי, בכל־רחובות מספד, ובכל־חוצות יאמרו הו־הו; וקראו איכר אל־אבל, ומספד אל־יודעי נהי.  יז ובכל־כרמים, מספד:  כי־אעבור בקרבך, אמר יהוה.  {פ}

יח הוי המתאווים, את־יום יהוה:  למה־זה לכם יום יהוה, הוא־חושך ולא־אור.  יט כאשר ינוס איש מפני הארי, ופגעו הדוב; ובא הבית--וסמך ידו על־הקיר, ונשכו הנחש.  כ הלוא־חושך יום יהוה, ולא־אור; ואפל, ולא־נוגה לו.  כא שנאתי מאסתי, חגיכם; ולא אריח, בעצרותיכם.  כב כי אם־תעלו־לי עולות ומנחותיכם, לא ארצה; ושלם מריאיכם, לא אביט.  כג הסר מעליי, המון שיריך; וזמרת נבליך, לא אשמע.  כד וייגל כמים, משפט; וצדקה, כנחל איתן.  כה הזבחים ומנחה הגשתם־לי במדבר, ארבעים שנה--בית ישראל.  כו ונשאתם, את סיכות מלככם, ואת, כיון צלמיכם--כוכב, אלוהיכם, אשר עשיתם, לכם.  כז והגליתי אתכם, מהלאה לדמשק:  אמר יהוה אלוהי־צבאות, שמו.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - עמוס - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט