תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
עמוס - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
א ראיתי את-אדוניי ניצב על-המזבח, ויאמר הך הכפתור וירעשו הסיפים ובצעם בראש כולם, ואחריתם, בחרב אהרוג: לא-ינוס להם נס, ולא-יימלט להם פליט. ב אם-יחתרו בשאול, משם ידי תיקחם; ואם-יעלו, השמיים--משם, אורידם. ג ואם-ייחבאו בראש הכרמל, משם אחפש ולקחתים; ואם-ייסתרו מנגד עיניי, בקרקע הים--משם אצווה את-הנחש, ונשכם. ד ואם-ילכו בשבי לפני אויביהם, משם אצווה את-החרב והרגתם; ושמתי עיני עליהם לרעה, ולא לטובה. ה ואדוניי יהוה הצבאות, הנוגע בארץ ותמוג, ואבלו, כל-יושבי בה; ועלתה כיאור כולה, ושקעה כיאור מצריים. ו הבונה בשמיים מעלותיו, ואגודתו על-ארץ יסדה; הקורא למי-הים, וישפכם על-פני הארץ--יהוה שמו. ז הלוא כבני כושיים אתם לי בני ישראל, נאום-יהוה: הלוא את-ישראל, העליתי מארץ מצריים, ופלשתיים מכפתור, וארם מקיר. ח הנה עיני אדוניי יהוה, בממלכה החטאה, והשמדתי אותה, מעל פני האדמה: אפס, כי לא השמד אשמיד את-בית יעקוב--נאום-יהוה. ט כי-הנה אנוכי מצווה, והניעותי בכל-הגויים את-בית ישראל, כאשר יינוע בכברה, ולא-ייפול צרור ארץ. י בחרב ימותו, כול חטאי עמי: האומרים, לא-תגיש ותקדים בעדינו--הרעה. יא ביום ההוא, אקים את-סוכת דויד הנופלת; וגדרתי את-פרציהן, והריסותיו אקים, ובניתיה, כימי עולם. יב למען יירשו את-שארית אדום, וכל-הגויים, אשר-נקרא שמי, עליהם: נאום-יהוה, עושה זאת. {פ}
יג הנה ימים באים, נאום-יהוה, וניגש חורש בקוצר, ודורך ענבים במושך הזרע; והטיפו ההרים עסיס, וכל-הגבעות תתמוגגנה. יד ושבתי, את-שבות עמי ישראל, ובנו ערים נשמות וישבו, ונטעו כרמים ושתו את-יינם; ועשו גנות, ואכלו את-פריהם. טו ונטעתים, על-אדמתם; ולא יינתשו עוד, מעל אדמתם אשר נתתי להם--אמר, יהוה אלוהיך. {ש}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
עמוס - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט