תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - עמוס - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט


עמוס פרק ט

א ראיתי את-אדוניי ניצב על-המזבח, ויאמר הך הכפתור וירעשו הסיפים ובצעם בראש כולם, ואחריתם, בחרב אהרוג:  לא-ינוס להם נס, ולא-יימלט להם פליט.  ב אם-יחתרו בשאול, משם ידי תיקחם; ואם-יעלו, השמיים--משם, אורידם.  ג ואם-ייחבאו בראש הכרמל, משם אחפש ולקחתים; ואם-ייסתרו מנגד עיניי, בקרקע הים--משם אצווה את-הנחש, ונשכם.  ד ואם-ילכו בשבי לפני אויביהם, משם אצווה את-החרב והרגתם; ושמתי עיני עליהם לרעה, ולא לטובה.  ה ואדוניי יהוה הצבאות, הנוגע בארץ ותמוג, ואבלו, כל-יושבי בה; ועלתה כיאור כולה, ושקעה כיאור מצריים.  ו הבונה בשמיים מעלותיו, ואגודתו על-ארץ יסדה; הקורא למי-הים, וישפכם על-פני הארץ--יהוה שמו.  ז הלוא כבני כושיים אתם לי בני ישראל, נאום-יהוה:  הלוא את-ישראל, העליתי מארץ מצריים, ופלשתיים מכפתור, וארם מקיר.  ח הנה עיני אדוניי יהוה, בממלכה החטאה, והשמדתי אותה, מעל פני האדמה:  אפס, כי לא השמד אשמיד את-בית יעקוב--נאום-יהוה.  ט כי-הנה אנוכי מצווה, והניעותי בכל-הגויים את-בית ישראל, כאשר יינוע בכברה, ולא-ייפול צרור ארץ.  י בחרב ימותו, כול חטאי עמי:  האומרים, לא-תגיש ותקדים בעדינו--הרעה.  יא ביום ההוא, אקים את-סוכת דויד הנופלת; וגדרתי את-פרציהן, והריסותיו אקים, ובניתיה, כימי עולם.  יב למען יירשו את-שארית אדום, וכל-הגויים, אשר-נקרא שמי, עליהם:  נאום-יהוה, עושה זאת.  {פ}

יג הנה ימים באים, נאום-יהוה, וניגש חורש בקוצר, ודורך ענבים במושך הזרע; והטיפו ההרים עסיס, וכל-הגבעות תתמוגגנה.  יד ושבתי, את-שבות עמי ישראל, ובנו ערים נשמות וישבו, ונטעו כרמים ושתו את-יינם; ועשו גנות, ואכלו את-פריהם.  טו ונטעתים, על-אדמתם; ולא יינתשו עוד, מעל אדמתם אשר נתתי להם--אמר, יהוה אלוהיך.  {ש}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - עמוס - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט