תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - עמוס - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט

עמוס פרק ט

א ראיתי את־אדוניי ניצב על־המזבח, ויאמר הך הכפתור וירעשו הסיפים ובצעם בראש כולם, ואחריתם, בחרב אהרוג:  לא־ינוס להם נס, ולא־יימלט להם פליט.  ב אם־יחתרו בשאול, משם ידי תיקחם; ואם־יעלו, השמיים--משם, אורידם.  ג ואם־ייחבאו בראש הכרמל, משם אחפש ולקחתים; ואם־ייסתרו מנגד עיניי, בקרקע הים--משם אצווה את־הנחש, ונשכם.  ד ואם־ילכו בשבי לפני אויביהם, משם אצווה את־החרב והרגתם; ושמתי עיני עליהם לרעה, ולא לטובה.  ה ואדוניי יהוה הצבאות, הנוגע בארץ ותמוג, ואבלו, כל־יושבי בה; ועלתה כיאור כולה, ושקעה כיאור מצריים.  ו הבונה בשמיים מעלותיו, ואגודתו על־ארץ יסדה; הקורא למי־הים, וישפכם על־פני הארץ--יהוה שמו.  ז הלוא כבני כושיים אתם לי בני ישראל, נאום־יהוה:  הלוא את־ישראל, העליתי מארץ מצריים, ופלשתיים מכפתור, וארם מקיר.  ח הנה עיני אדוניי יהוה, בממלכה החטאה, והשמדתי אותה, מעל פני האדמה:  אפס, כי לא השמד אשמיד את־בית יעקוב--נאום־יהוה.  ט כי־הנה אנוכי מצווה, והניעותי בכל־הגויים את־בית ישראל, כאשר יינוע בכברה, ולא־ייפול צרור ארץ.  י בחרב ימותו, כול חטאי עמי:  האומרים, לא־תגיש ותקדים בעדינו--הרעה.  יא ביום ההוא, אקים את־סוכת דויד הנופלת; וגדרתי את־פרציהן, והריסותיו אקים, ובניתיה, כימי עולם.  יב למען יירשו את־שארית אדום, וכל־הגויים, אשר־נקרא שמי, עליהם:  נאום־יהוה, עושה זאת.  {פ}

יג הנה ימים באים, נאום־יהוה, וניגש חורש בקוצר, ודורך ענבים במושך הזרע; והטיפו ההרים עסיס, וכל־הגבעות תתמוגגנה.  יד ושבתי, את־שבות עמי ישראל, ובנו ערים נשמות וישבו, ונטעו כרמים ושתו את־יינם; ועשו גנות, ואכלו את־פריהם.  טו ונטעתים, על־אדמתם; ולא יינתשו עוד, מעל אדמתם אשר נתתי להם--אמר, יהוה אלוהיך.  {ש}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - עמוס - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט