תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - עמוס - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט

עמוס פרק ז

א כה הראני, אדוניי יהוה, והנה יוצר גוביי, בתחילת עלות הלקש; והנה־לקש--אחר, גיזי המלך.  ב והיה, אם־כילה לאכול את־עשב הארץ, ואומר אדוניי יהוה סלח־נא, מי יקום יעקוב:  כי קטון, הוא.  ג ניחם יהוה, על־זאת:  לא תהיה, אמר יהוה.  ד כה הראני אדוניי יהוה, והנה קורא לריב באש אדוניי יהוה; ותאכל את־תהום רבה, ואכלה את־החלק.  ה ואומר, אדוניי יהוה חדל־נא--מי יקום, יעקוב:  כי קטון, הוא.  ו ניחם יהוה, על־זאת; גם־היא לא תהיה, אמר אדוניי יהוה.  {פ}

ז כה הראני, והנה אדוניי ניצב על־חומת אנך; ובידו, אנך.  ח ויאמר יהוה אליי, מה־אתה רואה עמוס, ואומר, אנך; ויאמר אדוניי, הנני שם אנך בקרב עמי ישראל--לא־אוסיף עוד, עבור לו.  ט ונשמו במות ישחק, ומקדשי ישראל יחרבו; וקמתי על־בית ירובעם, בחרב.  {ס}

י וישלח, אמציה כוהן בית־אל, אל־ירובעם מלך־ישראל, לאמור:  קשר עליך עמוס, בקרב בית ישראל--לא־תוכל הארץ, להכיל את־כל־דבריו.  יא כי־כה אמר עמוס, בחרב ימות ירובעם; וישראל--גלה יגלה, מעל אדמתו.  {ס}

יב ויאמר אמציה, אל־עמוס, חוזה, לך ברח־לך אל־ארץ יהודה; ואכול־שם לחם, ושם תינבא.  יג ובית־אל, לא־תוסיף עוד להינבא:  כי מקדש־מלך הוא, ובית ממלכה הוא.  יד ויען עמוס, ויאמר אל־אמציה, לא־נביא אנוכי, ולא בן־נביא אנוכי:  כי־בוקר אנוכי, ובולס שקמים.  טו וייקחני יהוה, מאחרי הצאן; ויאמר אליי יהוה, לך הינבא אל־עמי ישראל.  טז ועתה, שמע דבר־יהוה:  אתה אומר, לא תינבא על־ישראל, ולא תטיף, על־בית ישחק.  יז לכן כה־אמר יהוה, אשתך בעיר תזנה ובניך ובנותיך בחרב ייפולו, ואדמתך, בחבל תחולק; ואתה, על־אדמה טמאה תמות, וישראל, גלה יגלה מעל אדמתו.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - עמוס - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט