תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - עמוס - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט

עמוס פרק ז

א כה הראני, אדוניי יהוה, והנה יוצר גוביי, בתחילת עלות הלקש; והנה-לקש--אחר, גיזי המלך.  ב והיה, אם-כילה לאכול את-עשב הארץ, ואומר אדוניי יהוה סלח-נא, מי יקום יעקוב:  כי קטון, הוא.  ג ניחם יהוה, על-זאת:  לא תהיה, אמר יהוה.  ד כה הראני אדוניי יהוה, והנה קורא לריב באש אדוניי יהוה; ותאכל את-תהום רבה, ואכלה את-החלק.  ה ואומר, אדוניי יהוה חדל-נא--מי יקום, יעקוב:  כי קטון, הוא.  ו ניחם יהוה, על-זאת; גם-היא לא תהיה, אמר אדוניי יהוה.  {פ}

ז כה הראני, והנה אדוניי ניצב על-חומת אנך; ובידו, אנך.  ח ויאמר יהוה אליי, מה-אתה רואה עמוס, ואומר, אנך; ויאמר אדוניי, הנני שם אנך בקרב עמי ישראל--לא-אוסיף עוד, עבור לו.  ט ונשמו במות ישחק, ומקדשי ישראל יחרבו; וקמתי על-בית ירובעם, בחרב.  {ס}

י וישלח, אמציה כוהן בית-אל, אל-ירובעם מלך-ישראל, לאמור:  קשר עליך עמוס, בקרב בית ישראל--לא-תוכל הארץ, להכיל את-כל-דבריו.  יא כי-כה אמר עמוס, בחרב ימות ירובעם; וישראל--גלה יגלה, מעל אדמתו.  {ס}

יב ויאמר אמציה, אל-עמוס, חוזה, לך ברח-לך אל-ארץ יהודה; ואכול-שם לחם, ושם תינבא.  יג ובית-אל, לא-תוסיף עוד להינבא:  כי מקדש-מלך הוא, ובית ממלכה הוא.  יד ויען עמוס, ויאמר אל-אמציה, לא-נביא אנוכי, ולא בן-נביא אנוכי:  כי-בוקר אנוכי, ובולס שקמים.  טו וייקחני יהוה, מאחרי הצאן; ויאמר אליי יהוה, לך הינבא אל-עמי ישראל.  טז ועתה, שמע דבר-יהוה:  אתה אומר, לא תינבא על-ישראל, ולא תטיף, על-בית ישחק.  יז לכן כה-אמר יהוה, אשתך בעיר תזנה ובניך ובנותיך בחרב ייפולו, ואדמתך, בחבל תחולק; ואתה, על-אדמה טמאה תמות, וישראל, גלה יגלה מעל אדמתו.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - עמוס - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט