משנה תורה - ספר שופטים - הלכות עדות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב

הִלְכּוֹת עֵדוּת פֵּרֶק יח

א  מִי שֶׁהֵעִיד בְּשֶׁקֶר, וְנוֹדַע בְּעֵדִים שֶׁהֵעִיד בְּשֶׁקֶר--זֶה הוּא הַנִּקְרָא עֵד זוֹמֵם.  וּמִצְוַת עֲשֵׂה לַעֲשׂוֹת לוֹ, כְּמוֹ שֶׁרָצָה לַעֲשׂוֹת בְּעֵדוּתוֹ:  אִם בַּעֲבֵרָה שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ סְקֵלָה הֵעִידוּ וְהוּזָמוּ, נִסְקָלִין כֻּלָּן; וְאִם שְׂרֵפָה, נִשְׂרָפִין; וְכֵן שְׁאָר הַמִּיתוֹת.

ב  וְאִם הֵעִידוּ בְּמַלְקוּת--לוֹקֶה כָּל אֶחָד מֵהֶן, כִּשְׁאָר מְחֻיְּבֵי מַלְקוּת:  אוֹמְדִין כּוֹחוֹ, וּמַכִּין אוֹתוֹ.  וְאִם הֵעִידוּ עָלָיו לְחַיְּבוֹ מָמוֹן--מְשַׁלְּשִׁין הַמָּמוֹן בֵּינֵיהֶן לְפִי מִנְיַן הָעֵדִים, כָּל אֶחָד וְאֶחָד חֵלֶק הַמַּגִּיעַ לוֹ; וְאֵינָן לוֹקִין בִּמְקוֹם תַּשְׁלוּמִין.

ג  [ב] בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּעֵדִים שֶׁהוּזָמוּ.  אֲבָל שְׁתֵּי כִּתֵּי עֵדִים הַמַּכְחִישׁוֹת זוֹ אֶת זוֹ, אֵין כָּאן עֵדוּת; וְאֵין עוֹנְשִׁין אֶת אַחַת מֵהֶן, לְפִי שְׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִים מִי הִיא הַכַּת הַשַּׁקְרָנִית.

ד  וּמַה בֵּין הַכְחָשָׁה לַהֲזָמָה:  הַהַכְחָשָׁה בְּעֵדוּת עַצְמָהּ--זֹאת אוֹמֶרֶת הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה, וְזֹאת אוֹמֶרֶת לֹא הָיָה, אוֹ יָבוֹא מִכְּלַל דְּבָרֶיהָ, שֶׁלֹּא הָיָה.  וְהַהֲזָמָה בָּעֵדִים עַצְמָן; וְאֵלּוּ הָעֵדִים שֶׁהֱזִימוּם--אֵינָן יוֹדְעִים אִם נִהְיָה הַדָּבָר, אוֹ לֹא נִהְיָה.

ה  כֵּיצַד:  עֵדִים שֶׁבָּאוּ וְאָמְרוּ, רָאִינוּ זֶה שֶׁהָרַג אֶת זֶה, אוֹ לָוָה מִזֶּה, בְּיוֹם פְּלוֹנִי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, וְאַחַר שֶׁהֵעִידוּ וְנִבְדְּקוּ, בָּאוּ שְׁנַיִם עֵדִים אֲחֵרִים וְאָמְרוּ, בְּיוֹם זֶה וּבְמָקוֹם זֶה הָיִינוּ עִמָּכֶם וְעִם אֵלּוּ כָּל הַיּוֹם, וְלֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם, לֹא זֶה הָרַג אֶת זֶה, וְלֹא זֶה הִלְוָה אֶת זֶה--הֲרֵי זוֹ הַכְחָשָׁה.

ו  וְכֵן אִם אָמְרוּ לָהֶם, הֵיאַךְ אַתֶּם מְעִידִים כָּךְ, וְזֶה הַהוֹרֵג אוֹ הַנֶּהְרָג אוֹ הַלּוֹוָה אוֹ הַמַּלְוֶה, הָיָה עִמָּנוּ בְּיוֹם זֶה בִּמְדִינָה אַחֶרֶת--הֲרֵי זוֹ עֵדוּת מֻכְחֶשֶׁת:  שֶׁזֶּה כְּמִי שֶׁאָמַר לֹא הָרַג זֶה אֶת זֶה, וְלֹא זֶה הִלְוָה זֶה--שֶׁהֲרֵי עִמָּנוּ הָיָה, וְלֹא נִהְיָה דָּבָר זֶה.  וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בִּדְבָרִים אֵלּוּ.

ז  אֲבָל אִם אָמְרוּ לָהֶם, אָנוּ אֵין אָנוּ יוֹדְעִים אִם זֶה הָרַג זֶה בְּיוֹם זֶה בִּירוּשָׁלַיִם, כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִין, אוֹ לֹא הֲרָגוֹ, וְאָנוּ מְעִידִים, שֶׁאַתֶּם עַצְמְכֶם הֱיִיתֶם עִמָּנוּ בְּיוֹם זֶה בְּבָבֶל--הֲרֵי אֵלּוּ זוֹמְמִין, וְנֶהְרָגִין אוֹ מְשַׁלְּמִין:  הוֹאִיל וְהָעֵדִים שֶׁהֵזִימוּ אוֹתָם לֹא הִשְׁגִּיחוּ עַל עַצְמָהּ שֶׁלְּעֵדוּת כְּלָל, אִם הִיא אֱמֶת אוֹ שֶׁקֶר.  [ג] וְזֶה שֶׁהֶאֱמִינָה תּוֹרָה עֵדִים הָאַחֲרוֹנִים עַל הָעֵדִים הָרִאשׁוֹנִים, גְּזֵרַת הַכָּתוּב הִיא.

ח  אַפִלּוּ הָיוּ הָעֵדִים הָרִאשׁוֹנִים מֵאָה, וּבָאוּ שְׁנַיִם וֶהֱזִימוּם וְאָמְרוּ לָהֶם, אָנוּ מְעִידִים שֶׁאַתֶּם הַמֵּאָה, כֻּלְּכֶם עִמָּנוּ הֱיִיתֶם בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי--הֲרֵי אֵלּוּ נֶעְנָשִׁין עַל פִּיהֶם:  שֶׁהַשְּׁנַיִם כְּמֵאָה, וּמֵאָה כִּשְׁנַיִם.  וְכֵן בִּשְׁתֵּי כִּתֵּי עֵדִים הַמַּכְחִישׁוֹת זוֹ אֶת זוֹ--אֵין הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב, אֵלָא דּוֹחִין אֶת שְׁתֵּיהֶן.

ט  [ד] עֵדִים זוֹמְמִין, אֵינָן צְרִיכִין הַתְרָאָה.  וְעֵדִים שֶׁהֻכְחֲשׁוּ, וּלְבַסּוֹף הוּזָמוּ--הֲרֵי אֵלּוּ נֶהְרָגִין, אוֹ לוֹקִין, אוֹ מְשַׁלְּמִין:  מִפְּנֵי שֶׁהַהַכְחָשָׁה תְּחִלַּת הֲזָמָה הִיא, אֵלָא שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְמְרָה.

י  [ה] אֵין מְזִימִין אֶת הָעֵדִים, אֵלָא בִּפְנֵיהֶם; וּמַכְחִישִׁין אֶת הָעֵדִים, שֶׁלֹּא בִּפְנֵיהֶם.  וְעֵדִים שֶׁהוּזָמוּ שֶׁלֹּא בִּפְנֵיהֶם, הֲרֵי הֻכְחֲשׁוּ; לְפִיכָּךְ אִם מֵתוּ הָעֵדִים שֶׁהֱזִימוּם קֹדֶם שֶׁיָּזִימוּ אוֹתָם בִּפְנֵיהֶם--אֵין כָּאן עֵדוּת, שֶׁהֲרֵי הִכְחִישׁוּ זוֹ אֶת זוֹ.

יא  [ו] עֵדֵי נְפָשׁוֹת שֶׁהֻכְחֲשׁוּ וְלֹא הוּזָמוּ--אַפִלּוּ בָּא הַנֶּהְרָג בְּרַגְלָיו, אֵינָן לוֹקִין:  מִפְּנֵי שְׁהוּא לָאו שֶׁנִּתַּן לְאַזְהָרַת מִיתַת בֵּית דִּין, וְאֵין לוֹקִין עָלָיו.  אֲבָל בֵּית דִּין מַכִּין אוֹתָן מַכַּת מַרְדּוּת, כְּפִי מַה שֶׁיִּרְאוּ.

יב  [ז] עֵדִים זוֹמְמִין צְרִיכִין הַכְרָזָה.  וְהֵיאַךְ הִיא הַהַכְרָזָה שֶׁלָּהֶן:  כּוֹתְבִין וְשׁוֹלְחִין לְכָל עִיר וְעִיר, פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי הֵעִידוּ בְּכָּךְ וְכָּךְ וְהוּזָמוּ; וַהֲרַגְנוּם, אוֹ לָקוּ בְּפָנֵינוּ, אוֹ עָנַשְׁנוּ אוֹתָם כָּךְ וְכָּךְ דֵּינָרִין:  שֶׁנֶּאֱמָר "וְהַנִּשְׁאָרִים, יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ" (דברים יט,כ).

יג  [ח] חִיּוּב הָעֵדִים הַזּוֹמְמִין לְשַׁלַּם בִּמְקוֹם שֶׁחַיָּבִין לְשַׁלַּם--קְנָס הוּא, וּלְפִיכָּךְ אֵין מְשַׁלְּמִין עַל פִּי עַצְמָן.  כֵּיצַד:  הֲרֵי שֶׁהֵעִידוּ, וְנֶחְקְרָה עֵדוּתָן בְּבֵית דִּין, וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ שְׁנֵיהֶם עֵדוּת שֶׁקֶר הֵעַדְנוּ, וְאֵין לְזֶה אֵצֶל זֶה כְּלוּם, אוֹ שֶׁאָמְרוּ הֵעַדְנוּ עַל זֶה בְּכָּךְ וְכָּךְ, וְהוּזַמְנוּ--אֵין מְשַׁלְּמִין עַל פִּיהֶם.

יד  אֲבָל אִם אָמְרוּ הֵעַדְנוּ עַל זֶה, וְהוּזַמְנוּ בְּבֵית דִּינוֹ שֶׁלִּפְלוֹנִי, וְנִתְחַיַּבְנוּ לִתֵּן לוֹ כָּךְ וְכָּךְ--הֲרֵי אֵלּוּ מְשַׁלְּמִין, שֶׁזּוֹ הוֹדָאָה בְּמָמוֹן שֶׁנִּגְמַר דִּינָם לִתֵּן אוֹתוֹ.  וְאִם אָמַר הָאֶחָד כָּךְ, מְשַׁלֵּם חֶלְקוֹ.

משנה תורה - ספר שופטים - הלכות עדות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב