משנה תורה -
ספר שופטים -
הלכות עדות - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
א עֲשָׂרָה מִינֵי פַּסְלָנוּת הֶם; כָּל מִי שֶׁנִּמְצָא בּוֹ אֶחָד מֵהֶן, הֲרֵי הוּא פָּסוּל לְעֵדוּת. וְאֵלּוּ הֶן--הַנָּשִׁים, וְהָעֲבָדִים, וְהַקְּטַנִּים, וְהַשּׁוֹטִים, וְהַחֵרְשִׁים, וְהַסּוֹמִים, וְהָרְשָׁעִים, וְהַבְּזוּיִין, וְהַקְּרוֹבִין, וְהַנּוֹגְעִין בְּעֵדוּתָן; הֲרֵי אֵלּוּ עֲשָׂרָה.
ב נָשִׁים פְּסוּלוֹת לְעֵדוּת מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמָר "עַל-פִּי שְׁנַיִם עֵדִים" (דברים יז,ו)--לְשׁוֹן זָכַר, לֹא לְשׁוֹן נְקֵבָה. [ג] וְכֵן הַטֻּמְטוֹם וְהָאַנְדְּרֻגִּינוֹס פְּסוּלִין, מִפְּנֵי שְׁהֶן סְפֵק אִשָּׁה. וְכָל מִי שְׁהוּא סְפֵק כָּשֵׁר, סְפֵק פָּסוּל--הֲרֵי הוּא פָּסוּל: שְׁאֵין הָעֵד בָּא אֵלָא לְהוֹצִיא מָמוֹן עַל פִּיו, אוֹ לְחַיַּב עַל פִּיו; וְאֵין מוֹצִיאִין מָמוֹן מִסָּפֵק וְאֵין עוֹנְשִׁין מִסָּפֵק, דִּין תּוֹרָה.
ג [ד] הָעֲבָדִים פְּסוּלִין לְעֵדוּת, דִּין תּוֹרָה: שֶׁנֶּאֱמָר בָּעֵדִים "וַעֲשִׂיתֶם לוֹ, כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו" (דברים יט,יט), מִכְּלָל שֶׁאָחִיו כָּמוֹהוּ--מַה אָחִיו בֶּן בְּרִית, אַף הָעֵד בֶּן בְּרִית. קַל וְחֹמֶר לַגּוֹיִים: אִם עֲבָדִים שְׁהֶן בְּמִקְצַת מִצְווֹת פְּסוּלִין--הַגּוֹיִים, לֹא כָּל שֶׁכֵּן.
ד [ה] מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין, פָּסוּל. [ו] וְכָל מִי שֶׁנִּשְׁתַּחְרַר, וַהֲרֵי הוּא מְחֻסָּר גֶּט שִׁחְרוּר--פָּסוּל: עַד שֶׁיַּגִּיעַ הַגֶּט לְיָדוֹ וְיִטְבֹּל, וְיֵעָשֶׂה מִכְּלָל בְּנֵי בְּרִית; וְאַחַר כָּךְ יָעִיד.
ה [ז] הַקְּטַנִּים פְּסוּלִין לְעֵדוּת מִן הַתּוֹרָה: שֶׁנֶּאֱמָר בָּעֵדִים "וְעָמְדוּ שְׁנֵי-הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-לָהֶם הָרִיב, לִפְנֵי ה'" (דברים יט,יז)--"אֲנָשִׁים", לֹא קְטַנִּים. אַפִלּוּ הָיָה הַקָּטָן נָבוֹן וְחָכָם--הֲרֵי הוּא פָּסוּל, עַד שֶׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת אַחַר שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה גְּמוּרוֹת. וְאִם הִגִּיעַ לְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְלֹא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, וְנֻלַּד בּוֹ סִימָן מִסִּימָנֵי סָרִיס--הֲרֵי זֶה סָרִיס, וְיָעִיד. וְאִם לֹא נֻלַּד בּוֹ--לֹא יָעִיד עַד רֹב שְׁנוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכּוֹת אִישׁוּת.
ו [ח] קָטָן שֶׁהִגִּיעַ לִכְלַל שְׁנוֹתָיו, שֶׁנִּרְאוּ בּוֹ סִימָנֵי בַּגְרוּת מִלְמַעְלָה--אֵינוּ צָרִיךְ. וְאִם לָאו--אֵין מְקַבְּלִין עֵדוּתוֹ, עַד שֶׁיִּבָּדֵק. וּבֶן שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד שֶׁהֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, וְאֵינוּ יוֹדֵעַ בְּטִיב מַשָּׂא וּמַתָּן--אֵין עֵדוּתוֹ עֵדוּת בְּקַרְקָעוֹת, מִפְּנֵי שְׁאֵינוּ מְדַקְדֵּק בַּדְּבָרִים: שֶׁהֲרֵי אֵינוּ יוֹדֵעַ. אֲבָל בְּעֵדוּת מִטַּלְטְלִין--מְקַבְּלִין עֵדוּתוֹ, הוֹאִיל וְהוּא גָּדוֹל.
ז [ט] הַשּׁוֹטֶה פָּסוּל לְעֵדוּת מִן הַתּוֹרָה, לְפִי שְׁאֵינוּ בֶּן מִצְווֹת. וְלֹא שׁוֹטֶה שְׁהוּא מְהַלֵּךְ עָרֹם, וּמְשַׁבֵּר כֵּלִים וְזוֹרֵק אֲבָנִים בִּלְבָד; אֵלָא כָּל מִי שֶׁנִּטְרְפָה דַּעְתּוֹ, וְנִמְצֵאת דַּעְתּוֹ מְשֻׁבֶּשֶׁת תָּמִיד אַפִלּוּ בְּדָבָר מִן הַדְּבָרִים--אַף עַל פִּי שְׁהוּא מְדַבֵּר וְשׁוֹאֵל כְּעִנְיָן בִּשְׁאָר דְּבָרִים--הֲרֵי זֶה פָּסוּל, וּבִכְלַל הַשּׁוֹטִים יֵחָשֵׁב.
ח הַנִּכְפֶּה--בְּעֵת כְּפִיָּתוֹ, פָּסוּל; וּבְעֵת שְׁהוּא בָּרִיא, כָּשֵׁר; וְאֶחָד הַנִּכְפֶּה מִזְּמָן לִזְמָן, אוֹ הַנִּכְפֶּה תָּמִיד בְּלֹא עֵת קָבוּעַ: וְהוּא, שֶׁלֹּא תִהְיֶה דַּעְתּוֹ מְשֻׁבֶּשֶׁת תָּמִיד--שֶׁהֲרֵי יֵשׁ שָׁם נִכְפִּים שֶׁגַּם בְּעֵת בְּרִיאָתָם, דַּעְתָּן מִטָּרֶפֶת עֲלֵיהֶם. וְצָרִיךְ לְהִתְיַשַּׁב בְּעֵדוּת הַנִּכְפִּים הַרְבֵּה.
ט [י] הַפְּתָיִים בְּיוֹתֵר שְׁאֵינָן מַכִּירִין דְּבָרִים הַסּוֹתְרִין זֶה אֶת זֶה, וְלֹא יָבִינוּ עִנְיְנֵי הַדָּבָר כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבִינִין שְׁאָר עַם הָאָרֶץ, וְכֵן הַמְּבֹהָלִין וְהַנֶּחְפָּזִין בְּדַעְתָּם, וְהַמִּשְׁתַּגְּעִים בְּדַעְתָּן בְּיוֹתֵר--הֲרֵי כָּל אֵלּוּ בִּכְלַל הַשּׁוֹטִים. וְדָבָר זֶה, לְפִי מַה שֶׁיִּרְאֶה הַדַּיָּן, שְׁאֵי אִפְשָׁר לְכַוַּן הַדֵּעוֹת בִּכְתָב.
י [יא] הַחֵרֵשׁ כַּשּׁוֹטֶה, שְׁאֵין דַּעְתּוֹ נְכוֹנָה, וְאֵינוּ בֶּן מִצְווֹת. וְאֶחָד חֵרֵשׁ שֶׁמְּדַבֵּר וְאֵינוּ שׁוֹמֵעַ, אוֹ שֶׁשּׁוֹמֵעַ וְאֵינוּ מְדַבֵּר--אַף עַל פִּי שֶׁרְאִיָּתוֹ רְאִיָּה מְעֻלָּה, וְדַעְתּוֹ נְכוֹנָה--צָרִיךְ לְהָעִיד בְּבֵית דִּין בְּפִיו, אוֹ שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי לְהָעִיד בְּפִיו, וְיִהְיֶה רָאוּי לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי הַדַּיָּנִין, וְהָאִיּוּם שֶׁמְּאַיְּמִין עָלָיו.
יא וְכֵן אִם נִשְׁתַּתַּק--אַף עַל פִּי שֶׁנִּבְדַּק כְּדֶרֶךְ שֶׁבּוֹדְקִין לַגִּטִּין, וְנִמְצֵאת עֵדוּתוֹ מְכֻוֶּנֶת, וְהֵעִיד בְּפָנֵינוּ בִּכְתָב יָדוֹ--אֵינָהּ עֵדוּת כְּלָל: חוּץ מֵעֵדוּת אִשָּׁה, לְפִי שֶׁבָּעֲגוּנָה הֵקִילוּ.
יב הַסּוֹמִין--אַף עַל פִּי שֶׁמַּכִּירִין הַקּוֹל, וְיָדְעוּ הָאֲנָשִׁים--הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִין מִן הַתּוֹרָה: שֶׁנֶּאֱמָר "וְהוּא עֵד, אוֹ רָאָה" (ויקרא ה,א)--מִי שְׁהוּא רָאוּי לִרְאוֹת, הוּא שֶׁמֵּעִיד. וְהַסּוֹמֶה בְּאַחַת מֵעֵינָיו, כָּשֵׁר לְהָעִיד.
משנה תורה -
ספר שופטים -
הלכות עדות - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב