משנה תורה - ספר שופטים - הלכות סנהדרין - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו

הִלְכּוֹת סַנְהֶדְּרִין פֵּרֶק כג

א  "לֹא-תִקַּח שֹׁחַד" (דברים טז,יט)--אֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְעַוַּת אֶת הַדִּין, אֵלָא אַפִלּוּ לְזַכּוֹת אֶת הַזַּכָּאי וּלְחַיַּב אֶת הַחַיָּב--אָסוּר, וְעוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה.  וַהֲרֵי הוּא בִּכְלַל "אָרוּר לֹקֵחַ שֹׁחַד" (דברים כז,כה); וְחַיָּב לְהַחְזִיר הַשֹּׁחַד, כְּשֶׁיִּתְבְּעֶנּוּ הַנּוֹתֵן.  [ב] וּכְשֵׁם שֶׁהַלּוֹקֵחַ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה--כָּךְ הַנּוֹתֵן, שֶׁנֶּאֱמָר "וְלִפְנֵי עִוֵּר, לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" (ויקרא יט,יד).

ב  [ג] כָּל דַּיָּן שֶׁיּוֹשֵׁב וּמְגַדֵּל מַעֲלָתוֹ, כְּדֵי לְהַרְבּוֹת שָׂכָר לְחַזָּנָיו וּלְסוֹפְרָיו--הֲרֵי הוּא בִּכְלַל הַנּוֹטִים אַחֲרֵי הַבֶּצַע; וְכֵן עָשׂוּ בְּנֵי שְׁמוּאֵל, וּלְכָּךְ נֶאֱמָר בָּהֶם "וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע; וַיִּקְחוּ-שֹׁחַד" (שמואל א ח,ג).

ג  וְלֹא שֹׁחַד מָמוֹן בִּלְבָד, אֵלָא אַפִלּוּ שֹׁחַד דְּבָרִים.  וּמַעֲשֶׂה בְּדַיָּן שֶׁהָיָה עוֹלֶה בְּדוּגִית קְטַנָּה לַעֲבֹר בַּנָּהָר, וּפָשַׁט אֶחָד יָדוֹ וְסִיְּעוֹ בַּעֲלִיָּתוֹ, וְהָיָה לוֹ דִּין; וְאָמַר לוֹ הַדַּיָּן, הֲרֵינִי פָּסוּל לָךְ לַדִּין.  וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהִעְבִיר אֶבְרָה שֶׁלְּעוֹף מֵעַל רְדִיד הַדַּיָּן, וְאֶחָד כִּסָּה רֹק מִלִּפְנֵי הַדַּיָּן; וְאָמַר לוֹ, הֲרֵינִי פָּסוּל לָךְ לַדִּין.

ד  וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהֵבִיא מַתָּנָה מִמַּתְּנוֹת כְּהֻנָּה לְדַיָּן כּוֹהֵן; וְאָמַר לוֹ, פָּסוּל אֲנִי לָךְ לַדִּין.  וּמַעֲשֶׂה בְּאָרִיס אֶחָד שֶׁלְּדַיָּן שֶׁהָיָה מֵבִיא לוֹ תְּאֵנִים מִתּוֹךְ שָׂדֵהוּ, מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת; פַּעַם אַחַת הִקְדִּים וְהֵבִיא בַּחֲמִישִׁי בַּשַּׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה לוֹ דִּין, וְאָמַר לוֹ הַדַּיָּן, הֲרֵינִי פָּסוּל לָךְ לַדִּין:  אַף עַל פִּי שֶׁהַתְּאֵנִים מִשֶּׁלְּדַיָּן, הוֹאִיל וֶהֱבִיאָן שֶׁלֹּא בִּזְמַנּוֹ, נִפְסַל לוֹ לַדִּין.

ה  [ד] כָּל דַּיָּן שֶׁשּׁוֹאֵל שְׁאֵלָה, פָּסוּל לָדוּן לְזֶה שֶׁהִשְׁאִילוֹ.  בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּשֶׁלֹּא הָיָה לַדַּיָּן לְהַשְׁאִיל.  אֲבָל הָיָה לוֹ לְהַשְׁאִיל--כָּשֵׁר, שֶׁהֲרֵי גַּם זֶה שׁוֹאֵל מִמֶּנּוּ.

ו  [ה] כָּל דַּיָּן שֶׁנָּטַל שְׂכָרוֹ לָדוּן, דִּינָיו בְּטֵלִים--וְהוּא, שֶׁלֹּא יִהְיֶה שָׂכָר הַנִּכָּר.  אֲבָל אִם הָיָה עוֹסֵק בִּמְלַאכְתּוֹ, וּבָאוּ לְפָנָיו שְׁנַיִם לַדִּין, וְאָמַר לָהֶן תְּנוּ לִי מִי שֶׁיַּעֲשֶׂה תַּחְתַּי עַד שֶׁאָדוּן לָכֶם, אוֹ תְּנוּ לִי שְׂכַר בַּטָּלָתִי--הֲרֵי זֶה מֻתָּר.  וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַדָּבָר נִכָּר, שְׁהוּא שְׂכַר הַבַּטָּלָה בִּלְבָד בְּלֹא יוֹתֵר; וְיִטֹּל מִשְּׁנֵיהֶם בְּשׁוֹוֶה, זֶה בִּפְנֵי זֶה.  כְּגוֹן זֶה מֻתָּר.

ז  [ו] אָסוּר לַדַּיָּן לָדוּן לְמִי שְׁהוּא אוֹהֲבוֹ, אַף עַל פִּי שְׁאֵינוּ שׁוֹשְׁבִינוֹ וְלֹא רֵעוֹ אֲשֶׁר כְּנַפְשׁוֹ; וְלֹא לְמִי שֶׁשּׂוֹנְאֵהוּ, אַף עַל פִּי שְׁאֵינוּ אוֹיֵב לוֹ וְלֹא מְבַקֵּשׁ רָעָתוֹ.  אֵלָא צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי בַּעֲלֵי דִּינִין שׁוֹוִין בְּעֵינֵי הַדַּיָּן, וּבְלִבּוֹ.  וְאִם לֹא הָיָה מַכִּיר אֶת אֶחָד מֵהֶם, וְלֹא מַעֲשָׂיו--אֵין לָךְ דִּין צֶדֶק כָּמוֹהוּ.  [ז] וְכָל שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁשּׂוֹנְאִים זֶה אֶת זֶה--אֲסוּרִין לֵישֵׁב בַּדִּין זֶה עִם זֶה, שֶׁדָּבָר זֶה גּוֹרֵם לִיצִיאַת הַמִּשְׁפָּט מְעֻקָּל:  מִפְּנֵי הַשִּׂנְאָה שֶׁבֵּינֵיהֶן, דַּעַת כָּל אֶחָד מֵהֶן נוֹטָה לִסְתֹּר דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ.

ח  לְעוֹלָם יִרְאֶה הַדַּיָּן עַצְמוֹ כְּאִלּוּ חֶרֶב מֻנַּחַת לוֹ עַל צַוָּארוֹ, וְגֵיהִנָּם פְּתוּחָה לוֹ מִתַּחְתָּיו; וְיֵדַע אֶת מַה הוּא דָּן, וְלִפְנֵי מִי הוּא דָּן, וּמִי עֲתִיד לְהִפָּרַע מִמֶּנּוּ, אִם נָטָה מִקַּו הָאֱמֶת:  שֶׁנֶּאֱמָר "אֱלֹהִים, נִצָּב בַּעֲדַת-אֵל" (תהילים פב,א), וְאוֹמֵר "רְאוּ מָה-אַתֶּם עֹשִׂים--כִּי לֹא לְאָדָם תִּשְׁפְּטוּ, כִּי אִם לַה'" (ראה דברי הימים ב יט,ו).

ט  כָּל דַּיָּן שְׁאֵינוּ דָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, גּוֹרֵם לַשְּׁכִינָה שֶׁתִּסְתַּלַּק מִיִּשְׂרָאֵל.  וְכָל דַּיָּן שֶׁנּוֹטֵל מָמוֹן מִזֶּה וְנוֹתְנוֹ לְזֶה, שֶׁלֹּא כַּדִּין--הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹבֶה מִמֶּנּוּ נְפָשׁוֹת:  שֶׁנֶּאֱמָר "וְקָבַע אֶת-קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ" (משלי כב,כג).

י  וְכָל דַּיָּן שֶׁדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, אַפִלּוּ שָׁעָה אַחַת--כְּאִלּוּ תִּקַּן אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וְגוֹרֵם לַשְּׁכִינָה שֶׁתִּשְׁרֶה בְּיִשְׂרָאֵל:  שֶׁנֶּאֱמָר "אֱלֹהִים, נִצָּב בַּעֲדַת-אֵל" (תהילים פב,א).  וְשֶׁמֶּא יֹאמַר הַדַּיָּן, מַה לִי וְלַצָּרָה הַזֹּאת--תִּלְמֹד לוֹמַר "וְעִמָּכֶם, בִּדְבַר מִשְׁפָּט" (דברי הימים ב יט,ו):  אֵין לַדַּיָּן אֵלָא מַה שֶׁעֵינָיו רוֹאוֹת.

יא  [י] לְעוֹלָם יִהְיוּ בַּעֲלֵי הַדִּין לְפָנֶיךָ כִּרְשָׁעִים, וּבְחֶזְקַת שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן טוֹעֵן שֶׁקֶר, וְדוּן לְפִי מַה שֶׁתִּרְאֶה מִן הַדְּבָרִים; וּכְשֶׁיִּפָּטְרוּ מִלְּפָנֶיךָ, יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כְּצַדִּיקִים שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין, וְדוּן כָּל אֶחָד מֵהֶם בְּלִבָּךְ לְכַף זְכוּת.

משנה תורה - ספר שופטים - הלכות סנהדרין - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו