משנה תורה - ספר שופטים - הלכות סנהדרין - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו

הִלְכּוֹת סַנְהֶדְּרִין פֵּרֶק כא

א  מִצְוַת עֲשֵׂה לִשְׁפֹּט הַשּׁוֹפֵט בְּצֶדֶק, שֶׁנֶּאֱמָר "בְּצֶדֶק, תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט,טו).  אֵיזֶה הוּא צֶדֶק הַמִּשְׁפָּט:  זֶה הַשְׁוָיַת שְׁנֵי בַּעֲלֵי דִּינִין בְּכָל דָּבָר--לֹא יִהְיֶה אֶחָד מְדַבֵּר כָּל צָרְכּוֹ, וְאֶחָד אוֹמֵר לוֹ קַצַּר דְּבָרֶיךָ; לֹא יַסְבִּיר פָּנִים לְאֶחָד וִידַבַּר לוֹ רַכּוֹת, וְיָרֵעַ פָּנָיו לְאֶחָד וִידַבַּר לוֹ קָשׁוֹת.

ב  שְׁנֵי בַּעֲלֵי דִּינִין שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶם מְלֻבָּשׁ בְּגָדִים יְקָרִים, וְהַשֵּׁנִי בְּגָדִים בְּזוּיִים--אוֹמְרִין לַמְּכֻבָּד, אוֹ הַלְבִּישֵׁהוּ כְּמוֹתָךְ עַד שֶׁתִּדּוֹן עִמּוֹ, אוֹ לְבֹשׁ כְּמוֹתוֹ:  עַד שֶׁתִּהְיוּ שׁוֹוִין, וְאַחַר כָּךְ תַּעַמְדוּ בַּדִּין.

ג  לֹא יִהְיֶה אֶחָד יוֹשֵׁב וְאֶחָד עוֹמֵד, אֵלָא שְׁנֵיהֶם עוֹמְדִין.  וְאִם רָצוּ בֵּית דִּין לְהוֹשִׁיב אֶת שְׁנֵיהֶם, מוֹשִׁיבִין; וְלֹא יֵשֵׁב אֶחָד לְמַעְלָה וְאֶחָד לְמַטָּה, אֵלָא זֶה בְּצַד זֶה.

ד  בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּשָׁעַת מַשָּׂא וּמַתָּן בַּדִּין; אֲבָל בְּשָׁעַת גְּמָר דִּין--הַכֹּל בַּעֲמִידָה, שֶׁנֶּאֱמָר "וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל-מֹשֶׁה" (שמות יח,יג).  וְאֵיזֶה הוּא גְּמָר דִּין--אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה חַיָּב, אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה זַכָּאי.  בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּבַעֲלֵי דִּינִין; אֲבָל הָעֵדִים--לְעוֹלָם בַּעֲמִידָה, שֶׁנֶּאֱמָר "וְעָמְדוּ שְׁנֵי-הָאֲנָשִׁים" (דברים יט,יז).

ה  [ד] תַּלְמִיד חֲכָמִים וְעַם הָאָרֶץ שֶׁבָּאוּ לַדִּין--מוֹשִׁיבִין אֶת הֶחָכָם, וְאוֹמְרִין לְעַם הָאָרֶץ שֵׁב; אִם לֹא יָשַׁב, אֵין מַקְפִּידִין עַל כָּךְ.  וְלֹא יַקְדִּים הַתַּלְמִיד כְּשֶׁיָּבוֹא לַדִּין, וְיֵשֵׁב לִפְנֵי רִבּוֹ שֶׁרוֹצֶה לָדוּן לְפָנָיו; וְאִם הָיָה קָבוּעַ לוֹ זְמָן לִקְרוֹת, וּבָא בִּזְמַנּוֹ--מֻתָּר.

ו  [ה] כְּבָר נָהֲגוּ כָּל בָּתֵּי דִּינֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַחַר הַתַּלְמוּד, בְּכָל הַיְּשִׁיבוֹת, שֶׁמּוֹשִׁיבִין בַּעֲלֵי דִּינִין וּמוֹשִׁיבִין הָעֵדִים, כְּדֵי לְסַלַּק הַמַּחְלֹקֶת:  שְׁאֵין בָּנוּ כּוֹחַ לְהַעְמִיד מִשְׁפְּטֵי הַדָּת עַל תִּלָּם.

ז  [ו] הָיוּ לִפְנֵי הַדַּיָּנִין בַּעֲלֵי דִּין הַרְבֵּה--מַקְדִּימִין אֶת דִּין הַיָּתוֹם לְדִין הָאַלְמָנָה, שֶׁנֶּאֱמָר "שִׁפְטוּ יָתוֹם, רִיבוּ אַלְמָנָה" (ישעיהו א,יז).  וְדִין הָאַלְמָנָה קוֹדֵם לְדִין תַּלְמִיד חֲכָמִים, וְדִין תַּלְמִיד חֲכָמִים קוֹדֵם לְדִין עַם הָאָרֶץ; וְדִין הָאִשָּׁה קוֹדֵם לְדִין הָאִישׁ, שֶׁבֹּשֶׁת הָאִשָּׁה מְרֻבָּה.

ח  [ז] אָסוּר לַדַּיָּן לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי אֶחָד מִבַּעֲלֵי דִּינִין, קֹדֶם שֶׁיָּבוֹא חֲבֵרוֹ, אוֹ שֶׁלֹּא בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ; אַפִלּוּ דָּבָר אֶחָד אָסוּר:  שֶׁנֶּאֱמָר "שָׁמֹעַ בֵּין-אֲחֵיכֶם" (דברים א,טז).  וְכָל הַשּׁוֹמֵעַ מֵאֶחָד--עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמָר "לֹא תִשָּׂא, שֵׁמַע שָׁוְא" (שמות כג,א).  וּבִכְלַל לָאו זֶה, אַזְהָרָה לִמְקַבֵּל לְשׁוֹן הָרַע, וּמְסַפֵּר לְשׁוֹן הָרַע, וּמֵעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר.

ט  וְכֵן בַּעַל דִּין מֻזְהָר שֶׁלֹּא יַשְׁמִיעַ דְּבָרָיו לַדַּיָּנִין, קֹדֶם שֶׁיָּבוֹא חֲבֵרוֹ; וְגַם עַל זֶה וְכַיּוֹצֶא בּוֹ נֶאֱמָר "מִדְּבַר-שֶׁקֶר, תִּרְחָק" (שמות כג,ז).

י  [ח] לֹא יִהְיֶה הַדַּיָּן שׁוֹמֵעַ מִפִּי הַתֻּרְגְּמָן, אֵלָא אִם כֵּן הָיָה מַכִּיר לְשׁוֹן בַּעֲלֵי דִּינִין, וְשׁוֹמֵעַ טְעָנוֹתֵיהֶן, וְאֵינוּ מָהִיר בִּלְשׁוֹנָם, כְּדֵי לְהָשִׁיב לָהֶם:  יַעְמִיד תֻּרְגְּמָן לְהוֹדִיעַ אוֹתָם פְּסַק הַדִּין, וּמֵאֵיזֶה טַעַם חִיַּב זֶה וְזִכָּה זֶה.

יא  [ט] צָרִיךְ הַדַּיָּן לִשְׁמֹעַ טְעָנוֹת בַּעֲלֵי דִּינִין, וְלִשְׁנוֹת טְעָנוֹתֵיהֶן--שֶׁנֶּאֱמָר "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ--זֹאת אֹמֶרֶת, זֶה-בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת" (מלכים א ג,כג); וּמְצַדֵּק אֶת הַדִּין בְּלִבּוֹ, וְאַחַר כָּךְ יַחְתְּכֵהוּ.

יב  [י] מְנַיִן לַדַּיָּן שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה מֵלִיץ לִדְבָרָיו, תִּלְמֹד לוֹמַר "מִדְּבַר-שֶׁקֶר, תִּרְחָק" (שמות כג,ז); אֵלָא יֹאמַר מַה שֶׁנִּרְאֶה לוֹ, וְיִשְׁתֹּק.  וְלֹא יְלַמַּד אֶחָד מִבַּעֲלֵי דִּינִין טְעָנָה כְּלָל:  אַפִלּוּ הֵבִיא בַּעַל דִּין עֵד אֶחָד--לֹא יֹאמַר לוֹ, אֵין מְקַבְּלִין עֵד אֶחָד; אֵלָא יֹאמַר לַנִּטְעָן, הֲרֵי זֶה הֵעִיד עָלֶיךָ, וּלְוַאי שֶׁיּוֹדֶה וְיֹאמַר, אֱמֶת, עַד שֶׁיִּטְעֹן הוּא וְיֹאמַר, עֵד אֶחָד הוּא וְאֵינוּ נֶאֱמָן עָלַי.  וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה.

יג  [יא] רָאָה הַדַּיָּן זְכוּת לְאֶחָד מֵהֶן, וּבַעַל דִּין מְבַקֵּשׁ לְאָמְרָהּ וְאֵינוּ יוֹדֵעַ לְחַבַּר הַדְּבָרִים, אוֹ שֶׁרָאָה אוֹתוֹ מִצְטַעֵר לְהַצִּיל עַצְמוֹ בִּטְעָנַת אֱמֶת, וּמִפְּנֵי הַחֵמָה וְהַכַּעַס נִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ, אוֹ נִשְׁתַּבַּשׁ מִפְּנֵי הַסִּכְלוּת--הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְסַעֲדוֹ מְעַט, וּלְהָבִינוֹ תְּחִלַּת הַדָּבָר מִשּׁוֹם "פְּתַח-פִּיךָ לְאִלֵּם" (משלי לא,ח).  וְצָרִיךְ לְהִתְיַשַּׁב בְּדָבָר זֶה הַרְבֵּה, שֶׁלֹּא יִהְיֶה כְּעוֹרְכֵי הַדַּיָּנִין.

משנה תורה - ספר שופטים - הלכות סנהדרין - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו