משנה תורה מנוקד - ספר משפטים - הלכות מלווה ולווה פרק ט

משנה תורה - ספר משפטים - הלכות מלווה ולווה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז

הִלְכּוֹת מַלְוֶה וְלוֹוֶה פֵּרֶק ט

א אֵין פּוֹסְקִין עַל הַפֵּרוֹת, עַד שֶׁיֵּצֵּא הַשַּׁעַר; יָצָא הַשַּׁעַר, פּוֹסְקִין--אַף עַל פִּי שְׁאֵין לְזֶה, יֵשׁ לְזֶה. כֵּיצַד: הָיָה הַשַּׁעַר לַחִטִּים קָבוּעַ בַּשּׁוּק אַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע--הֲרֵי זֶה פּוֹסֵק עִמּוֹ עַל מֵאָה סְאִין, וְנוֹתֵן לוֹ חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים סְלָעִים. וְאִם יִתֵּן לוֹ מֵאָה סְאָה שֶׁלְּחִטִּים אַחַר זְמָן, בְּעֵת שֶׁיִּהְיוּ הַחִטִּים סְאָה בְּסֶלַע--אֵין בְּזֶה רִבִּית כְּלָל, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה לַמּוֹכֵר חִטִּים כְּלָל בְּעֵת שֶׁפָּסַק.

ב בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּשֶׁלֹּא הָיָה לוֹ כְּלוּם מֵאוֹתוֹ הַמִּין שֶׁפָּסַק עָלָיו. אֲבָל אִם הָיָה לַמּוֹכֵר מֵאוֹתוֹ הַמִּין כְּלוּם--אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ--הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִפְסֹק עָלָיו, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא יָצָא הַשַּׁעַר.

ג כֵּיצַד: הָיָה הוּא תְּחִלָּה לַקּוֹצְרִים--הֲרֵי זֶה פּוֹסֵק עַל הַחִטִּים, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן הֶן גָּדִישׁ; וּפוֹסֵק עַל הַיַּיִן, מִשֶּׁיִּבְצֹר הָעֲנָבִים וְיִתְּנֵם בֶּעָבִיט; וְעַל הַשֶּׁמֶן, מִשֶּׁנָּתַן הַזֵּיתִים בַּמַּעְטֵן; וְעַל הַסִּיד, מִשֶּׁיְּשַׁקְּעֶנּוּ בַּכִּבְשָׁן. וְכֵן פּוֹסֵק עַל כְּלֵי חֶרֶס, מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה הַיּוֹצֵר הַבֵּיצִים שֶׁלָּהֶן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּשֶׁהָיָה עֲפָרָן לָבָן. אֲבָל עָפָר שָׁחוֹר--פּוֹסֵק עַל כֵּלִים הַנַּעֲשִׂין מִמֶּנּוּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נַעֲשׂוּ: מִפְּנֵי שְׁהוּא מָצוּי לַכֹּל; וְאַף עַל פִּי שְׁאֵין לְזֶה, יֵשׁ לְזֶה. וְכֵן פּוֹסֵק עַל הַזֵּבֶל כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה, אַף עַל פִּי שְׁאֵין לוֹ זֵבֶל, מִפְּנֵי שְׁהוּא מָצוּי תָּמִיד.

ד [ב] כָּל דָּבָר שְׁהוּא מְחֻסַּר מְלָאכָה אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם, פּוֹסֵק עִמּוֹ עָלָיו. הָיָה מְחֻסַּר שָׁלוֹשׁ מְלָאכוֹת--אֵינוּ פּוֹסֵק עָלָיו, אֵלָא אִם כֵּן יָצָא הַשַּׁעַר: שֶׁכֵּיוָן שְׁהוּא מְחֻסַּר שָׁלוֹשׁ מְלָאכוֹת--הֲרֵי זֶה כְּמִי שְׁאֵין לוֹ מֵאוֹתוֹ הַמִּין כְּלוּם, וּכְאִלּוּ לֹא בָא לָעוֹלָם עֲדַיִן.

ה כֵּיצַד: גָּדִישׁ שֶׁהָיָה מְחֻסַּר הַנָּחָה בַּשֶּׁמֶשׁ שֶׁיִּיבַשׁ, וְדִישָׁה, וּזְרִיָּה--אֵינוּ פּוֹסֵק עָלָיו, עַד שֶׁיֵּצֵא הַשַּׁעַר: שֶׁכֵּיוָן שְׁהוּא מְחֻסַּר שָׁלוֹשׁ מְלָאכוֹת--הֲרֵי זֶה כְּמִי שְׁאֵין לוֹ מֵאוֹתוֹ הַמִּין כְּלוּם, וּכְאִלּוּ אֵינוּ. הָיָה יָבֵשׁ, וְאֵינוּ מְחֻסַּר אֵלָא דִּישָׁה וּזְרִיָּה--פּוֹסֵק עָלָיו.

ו בֵּיצִים שֶׁלַּיּוֹצֵר שֶׁהָיוּ מְחֻסָּרִין לְפִיפָה, וְיִבּוּשׁ, וְהוֹלָכָה לַכִּבְשָׁן, וּשְׂרֵפָה, וְהוֹצָאָה--אֵינוּ פּוֹסֵק עֲלֵיהֶן. הָיוּ יְבֵשִׁין, וְאֵינָן מְחֻסָּרִין אֵלָא הוֹלָכָה לַכִּבְשָׁן וּשְׂרֵפָה--פּוֹסֵק עֲלֵיהֶן: וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה דֶּרֶךְ הַלּוֹקֵחַ, לְהוֹצִיא אוֹתָן מִן הַכִּבְשָׁן; אֲבָל אִם הָיָה הַמּוֹכֵר הוּא שֶׁמּוֹצִיא--הֲרֵי אֵלּוּ מְחֻסָּרִין שָׁלוֹשׁ, וְאֵינוּ פּוֹסֵק עֲלֵיהֶן עַד שֶׁיֵּצֵּא הַשַּׁעַר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה.

ז [ג] הַהוֹלֵךְ לַחְלֹב אֶת עִזָּיו, וְלִגְזֹז אֶת רְחֵלָיו, וְלִרְדּוֹת אֶת כַּוַּרְתּוֹ, וּמְצָאוֹ חֲבֵרוֹ וְאָמַר לוֹ, מַה שֶׁעִזַּי חוֹלְבוֹת מָכוּר לָךְ, מַה שֶׁרְחֵלַי גּוֹזְזוֹת מָכוּר לָךְ, מַה שֶׁכַּוַּרְתִּי רוֹדָה מָכוּר לָךְ--הֲרֵי זֶה מֻתָּר. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ, מַה שֶׁעִזַּי חוֹלְבוֹת כָּךְ וְכָּךְ מָכוּר לָךְ בְּכָּךְ וְכָּךְ, מַה שֶׁרְחֵלַי גּוֹזְזוֹת כָּךְ וְכָּךְ מָכוּר לָךְ בְּכָּךְ וְכָּךְ, מַה שֶׁכַּוַּרְתִּי רוֹדָה כָּךְ וְכָּךְ מָכוּר לָךְ בְּכָּךְ וְכָּךְ--אָסוּר, אֵלָא אִם כֵּן פָּסַק עִמּוֹ כַּשַּׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה.

ח [ד] אֵין פּוֹסְקִין עַל שַׁעַר שֶׁלָּעֲיָרוֹת, מִפְּנֵי שְׁאֵין הַשַּׁעַר קָבוּעַ, אֵלָא עַל שַׁעַר הַמְּדִינָה. הָיוּ הַחִטִּים הַחֲדָשׁוֹת בַּמְּדִינָה אַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע, וִישָׁנוֹת שָׁלוֹשׁ בְּסֶלַע--אֵין פּוֹסְקִין, עַד שֶׁיֵּצֵא הַשַּׁעַר לֶחָדָשׁ וְלַיָּשָׁן.

ט הָיוּ חִטִּים שֶׁלַּלָּקוֹטוֹת אַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע, וְשֶׁלְּבַעַל הַבַּיִת שָׁלוֹשׁ--פּוֹסֵק לַלָּקוֹטוֹת כְּשַׁעַר לָקוֹטוֹת; וְלֹא יִפְסֹק לְבַעַל הַבַּיִת, עַד שֶׁיִּקָּבַע הַשַּׁעַר לְבַעַל הַבַּיִת.

י [ה] כֵּיוָן שֶׁנִּקְבַּע הַשַּׁעַר, מֻתָּר לוֹ לִפְסֹק עַל שַׁעַר הַגָּבוֹהַּ. כֵּיצַד: הָיוּ הַחִטִּים נִמְכָּרוֹת אַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע, וּפָסַק עִמּוֹ שֶׁיִּתֵּן לוֹ הַחִטִּים כַּשַּׁעַר הַזּוֹל--אִם עָמְדוּ אַחֲרֵי כֵן עֶשֶׂר סְאִין בְּסֶלַע, נוֹתֵן לוֹ עֶשֶׂר סְאִין; עָמְדוּ שָׁלוֹשׁ סְאִין בְּסֶלַע--נוֹתֵן לוֹ אַרְבַּע סְאִין כַּשַּׁעַר שֶׁהָיָה בַּשּׁוּק, שֶׁהֲרֵי פָּסַק עִמּוֹ כַּשַּׁעַר הַגָּבוֹהַּ.

יא נָתַן לוֹ הַמָּעוֹת סְתָם, וְלֹא פָסַק עִמּוֹ בַּשַּׁעַר הַגָּבוֹהַּ, וְהוּזְלוּ--נוֹתֵן לוֹ כַּשַּׁעַר שֶׁהָיוּ שׁוֹוִין כְּשֶׁנָּתַן לוֹ הַמָּעוֹת; וּמִי שֶׁחָזַר בּוֹ, מְקַבֵּל מִי שֶׁפָּרַע.

יב בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בַּפּוֹסֵק עַל דַּעַת עַצְמוֹ. אֲבָל אִם הָיָה שָׁלִיחַ לַאֲחֵרִים, בֵּין הַמּוֹכֵר בֵּין הַלּוֹקֵחַ--אֵינוּ נוֹטֵל אֵלָא כַּשַּׁעַר הַזּוֹל, אוֹ מַחְזִיר אֶת הַדָּמִים, וְאֵינוּ מְקַבֵּל מִי שֶׁפָּרַע כַּשָּׁלִיחַ: שֶׁהֲרֵי הַמְּשַׁלֵּחַ אוֹמֵר לוֹ, לְתַקַּן שְׁלַחְתִיךָ וְלֹא לְעַוַּת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

יג [ו] הָיוּ הַחִטִּים נִמְכָּרוֹת אַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע, וְנָטַל אֶת הַדָּמִים שֶׁיִּתֵּן לוֹ חָמֵשׁ בְּסֶלַע--אִם יֵשׁ לוֹ חִטִּים, מֻתָּר. הָיוּ לוֹ חִטִּים חוֹב אֵצֶל אֲחֵרִים, וְנָטַל הַמָּעוֹת עַד שֶׁיִּגְבֶּה חִטָּיו וְיִתֵּן לוֹ--אָסוּר: שֶׁהֲרֵי הֶן מְחֻסָּרִין גְּבִיָּה, וּכְאִלּוּ אֵינָם; וַהֲרֵי זֶה כְּקוֹבֵעַ לוֹ זְמָן, וְהוֹזִיל לוֹ מִפְּנֵי שֶׁמַּקִּיפוֹ.

יד [ז] הָיוּ הַחִטִּים בַּמְּדִינָה אַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע, וּבַכְּפָרִים שֵׁשׁ בְּסֶלַע--הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִתֵּן סֶלַע לַתַּגָּר, כְּדֵי שֶׁיָּבִיא לוֹ שֵׁשׁ סְאִין מִן הַכְּפָר: וְהוּא, שֶׁיִּהְיוּ בִּרְשׁוּת הַלּוֹקֵחַ--אִם אָבְדוּ בַּדֶּרֶךְ אוֹ נִגְנְבוּ, אָבְדוּ לוֹ. וְאָדָם חָשׁוּב, אָסוּר לַעֲשׂוֹת זֶה. וּבְמִינֵי סְחוֹרָה--אָסוּר לְכָל אָדָם, לְפִי שְׁאֵין מִינֵי סְחוֹרָה מְצוּיִין תָּמִיד כַּפֵּרוֹת.

טו [ח] הַחַמָּרִין שֶׁנִּכְנְסוּ לָעִיר, וַהֲרֵי הַחִטִּים אַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע, הוֹזִילוּ וּמָכְרוּ לְמַכִּירֵיהֶן אוֹ לְסַפְסָרֵיהֶן חָמֵשׁ בְּסֶלַע בַּמָּעוֹת שֶׁנָּתְנוּ לָהֶן תְּחִלָּה כְּשֶׁיִּכָּנְסוּ לָעִיר, עַד שֶׁיִּפְתְּחוּ שַׂקֵּיהֶן וְיִמְכְּרוּ לְכָל אָדָם--הֲרֵי זֶה מֻתָּר: שְׁאֵין אֵלּוּ מוֹכְרִין לָהֶם בְּזוֹל מִפְּנֵי שֶׁנָּתְנוּ הַמָּעוֹת עַתָּה, וְלֹא יִקְּחוּ אֵלָא לְאַחַר זְמָן, אֵלָא מִפְּנֵי שֶׁמּוֹדִיעִין לָהֶם אֶת הַשַּׁעַר, וּמְסַעֲדִין אוֹתָן.

טז [ט] הַמּוֹלִיךְ פֵּרוֹת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם--מְצָאוֹ חֲבֵרוֹ וְאָמַר לוֹ תְּנֵם לִי, וַאֲנִי אַעֲלֶה לָךְ פֵּרוֹת שֶׁיֵּשׁ לִי בְּאוֹתוֹ מָקוֹם--אִם יֵשׁ לוֹ שָׁם, מֻתָּר; וְאִם לָאו, אָסוּר.

יז הָיָה מוֹלִיךְ סְחוֹרָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם--אָמַר לוֹ תְּנָהּ לִי, וַאֲנִי אַעֲלֶה לָךְ דָּמֶיהָ כְּמוֹ שֶׁשּׁוֹוָה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם--אִם הָיְתָה בִּרְשׁוּת הַמּוֹכֵר עַד שֶׁתַּגִּיעַ לְשָׁם, מֻתָּר; וְאִם הָיְתָה בִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ, אָסוּר.

יח [י] הַנּוֹתֵן לְבַעַל הַגִּנָּה דְּמֵי עֶשֶׂר קִשּׁוּאִין אֵלּוּ, דְּמֵי עֲשָׂרָה אֲבַטִּיחִים אֵלּוּ, וַהֲרֵי הֶן קְטַנִּים, וְהִתְנָה עִמּוֹ שֶׁיִּתְּנֵם לוֹ כְּשֶׁיַּגְדִילוּ--הֲרֵי זֶה מֻתָּר: שֶׁהֲרֵי הוּא מַנִּיחָן, וְהֶם גְּדֵלִים מֵאֵלֵיהֶן; וְאִלּוּ קְצָצָן עַתָּה כִּשְׁהֶן קְטַנִּים, לֹא הָיוּ בָּאִים אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה, מִדָּבָר שְׁאֵין בּוֹ הֶפְסֵד וְלֹא חֶסְרוֹן עַל הַמּוֹכֵר.