משנה תורה מנוקד - ספר משפטים - הלכות מלווה ולווה פרק ב

משנה תורה - ספר משפטים - הלכות מלווה ולווה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז

הִלְכּוֹת מַלְוֶה וְלוֹוֶה פֵּרֶק ב

א דִּין תּוֹרָה שֶׁבִּזְמָן שֶׁיִּתְבַּע הַמַּלְוֶה אֶת חוֹבוֹ--אִם נִמְצְאוּ לַלּוֹוֶה נְכָסִים--מְסַדְּרִין לוֹ, וְנוֹתְנִין לְבַעַל חוֹב אֶת הַשְּׁאָר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאִם לֹא נִמְצָא לַלּוֹוֶה כְּלוּם, אוֹ נִמְצָא לוֹ דְּבָרִים שֶׁמְּסַדְּרִין לוֹ בִּלְבָד--יֵלֵךְ הַלּוֹוֶה לְדַרְכּוֹ. וְאֵין אוֹסְרִין אוֹתוֹ, וְאֵין אוֹמְרִים לוֹ הָבֵא רְאָיָה שֶׁאַתָּה עָנִי, וְלֹא מַשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁדָּנִין הַגּוֹיִים, שֶׁנֶּאֱמָר "לֹא-תִהְיֶה לוֹ, כְּנֹשֶׁה" (שמות כב,כד); אֵלָא אוֹמְרִים לַמַּלְוֶה, אִם אַתָּה יוֹדֵעַ נְכָסִים לְזֶה הַמְּחֻיָּב לָךְ, לֵךְ וּתְפֹס אוֹתָן.

ב טָעַן שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִטַּלְטְלִין וְהִחְבִּיא אוֹתָן, וַהֲרֵי הֶן בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ--אֵין מִן הַדִּין שֶׁיִּכָּנֵס לְבֵיתוֹ, לֹא הוּא וְלֹא שְׁלִיחַ בֵּית דִּין: שֶׁהַתּוֹרָה הִקְפִּידָה עַל זֶה, שֶׁנֶּאֱמָר "בַּחוּץ, תַּעֲמֹד" (דברים כד,יא). אֲבָל מַחְרִימִין עַל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ, וְלֹא יִתֵּן לְבַעַל חוֹבוֹ.

ג כְּשֶׁרָאוּ הַגְּאוֹנִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁעָמְדוּ אַחַר חִבּוּר הַתַּלְמוּד, שֶׁרַבּוּ הָרַמָּאִים וְנִנְעֲלָה דֶּלֶת בִּפְנֵי לוֹוִין, הִתְקִינוּ שֶׁמַּשְׁבִּיעִין אֶת הַלּוֹוֶה שְׁבוּעָה חֲמוּרָה כְּעֵין שֶׁלַּתּוֹרָה בִּנְקִיטַת חֵפֶץ, שְׁאֵין לוֹ כְּלוּם יָתֵר עַל דְּבָרִים שֶׁמְּסַדְּרִין לוֹ, וְשֶׁלֹּא הִחְבִּיא בְּיַד אֲחֵרִים, וְלֹא נָתַן מַתָּנָה עַל מְנָת לְהַחְזִיר.

ד וְכוֹלֵל בִּשְׁבוּעָה זוֹ שֶׁכָּל שֶׁיַּרְוִיחַ, וְכָל שֶׁיָּבוֹא לְיָדוֹ אוֹ לִרְשׁוּתוֹ מֵאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ--לֹא יַאֲכִיל מִמֶּנּוּ כְּלוּם, לֹא לְאִשְׁתּוֹ וְלֹא לְבָנָיו, וְלֹא יַלְבִּישׁ אוֹתָן, וְלֹא יִטַּפַּל בָּהֶן וְלֹא יִתֵּן מַתָּנָה לָאָדָם בָּעוֹלָם; אֵלָא יוֹצִיא מִכָּל אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ מְזוֹן שְׁלוֹשִׁים יוֹם שְׁלוֹשִׁים יוֹם וּכְסוּת שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, מָזוֹן הָרָאוּי לוֹ וּכְסוּת הָרְאוּיָה לוֹ--לֹא אֲכִילַת הַזּוֹלְלִים וְהַסּוֹבְאִין אוֹ בְּנֵי מְלָכִים וְלֹא מַלְבּוּשֵׁי הַפַּחוֹת וְהַסְּגָנִים, אֵלָא כְּדַרְכּוֹ. וְכָל הַיָּתֵר עַל צָרְכּוֹ--יִתֵּן לְבַעַל חוֹבוֹ רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, עַד שֶׁיִּגְבֶּנּוּ כָּל חוֹבוֹ.

ה וּמַחְרִימִין תְּחִלָּה עַל מִי שֶׁיָּדַע לִפְלוֹנִי נְכָסִים גְּלוּיִין אוֹ טְמוּנִין, וְלֹא יוֹדִיעַ לְבֵית דִּין. גַּם אַחַר הַתַּקָּנָה הַזֹּאת, אֵין בַּעַל חוֹב יָכוֹל לְהִכָּנֵס לְתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁלַּלּוֹוֶה, לֹא הוּא וְלֹא שְׁלִיחַ בֵּית דִּין: שֶׁלֹּא תִקְּנוּ לַעְקֹר גּוּף הַתּוֹרָה. אֵלָא הַלּוֹוֶה עַצְמוֹ יוֹצִיא כֵּלָיו, אוֹ יֹאמַר כָּךְ וְכָּךְ הוּא שֶׁיֵּשׁ לִי; מַנִּיחִין הָרָאוּי לוֹ, וְיוֹצִיא הַשְּׁאָר, וְיִשָּׁבַע בְּתַקָּנָה זוֹ. וּכְזֶה דָּנִין יִשְׂרָאֵל, בְּכָל מְקוֹמוֹתָן.

ו נִרְאָה לוֹ מָמוֹן אַחַר שֶׁנִּשְׁבַּע שְׁבוּעָה זוֹ, וְאָמַר שֶׁלַּאֲחֵרִים הוּא, אוֹ עֲסָק הוּא בְּיָדִי--אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה; וְכֵן הוֹרוּ רִבּוֹתַי.

ז [ג] מִי שֶׁנִּשְׁבַּע שְׁבוּעָה זוֹ, שְׁאֵין לוֹ כְּלוּם וְכָל מַה שֶׁיַּרְוִיחַ יִתֵּן לְבַעֲלֵי חוֹבוֹ--אֵין כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִבַּעֲלֵי חוֹבוֹת בָּא וּמַשְׁבִּיעוֹ, שֶׁשְּׁבוּעָה אַחַת כּוֹלֶלֶת כָּל בַּעֲלֵי הַחוֹבוֹת. וְתַקָּנַת אַחֲרוֹנִים הִיא, וְאֵין מְדַקְדְּקִין בָּהּ לְהַחְמִיר אֵלָא לְהָקֶל.

ח [ד] מִי שֶׁהֻחְזַק שְׁהוּא עָנִי וְכָשֵׁר וְהוֹלֵךְ בְּתֹם, וְהַדָּבָר גָּלוּי וְיָדוּעַ לַדַּיָּן וּלְרֹב הָעָם, וּבָא בַּעַל חוֹבוֹ לְהַשְׁבִּיעוֹ בְּתַקָּנָה זוֹ, וְהֻחְזַק הַתּוֹבֵעַ שְׁאֵינוּ מִסְתַּפֵּק בַּעֲנִיּוּת זֶה, אֵלָא רוֹצֶה לְצַעֲרוֹ בִּשְׁבוּעָה זוֹ וּלְהָצֵר לוֹ וּלְבַיְּשׁוֹ בָּרַבִּים כְּדֵי לְהִנָּקֵם מִמֶּנּוּ, אוֹ כְּדֵי שֶׁיֵּלֵךְ וְיִלְוֶה מִן הַגּוֹיִים בְּרִבִּית אוֹ יִקַּח נִכְסֵי אִשְׁתּוֹ וְיִתֵּן לְזֶה, עַד שֶׁיִּנָּצֵל מִשְּׁבוּעָה זוֹ--יֵרָאֶה לִי שֶׁאָסוּר לַדַּיָּן יְרֵא שָׁמַיִם לְהַשְׁבִּיעוֹ שְׁבוּעָה זוֹ; וְאִם הִשְׁבִּיעוֹ--בִּטַּל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁלַּתּוֹרָה, "לֹא-תִהְיֶה לוֹ, כְּנֹשֶׁה" (שמות כב,כד).

ט וְלֹא עוֹד, אֵלָא רָאוּי לַדַּיָּן לִגְעֹר בַּתּוֹבֵעַ וּלְטָרְדוֹ, מִפְּנֵי שְׁהוּא עִוֵּר וְהוֹלֵךְ בִּשְׁרִירוּת לִבּוֹ: שֶׁלֹּא תִקְּנוּ הַגְּאוֹנִים תַּקָּנָה זוֹ אֵלָא מִפְּנֵי הָרַמָּאִין; וַהֲרֵי נֶאֱמָר "עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ" (דברים כב,ב)--עַד שֶׁתִּדְרֹשׁ אֶת אָחִיךָ אִם רַמָּאי הוּא, אוֹ אֵינוּ רַמָּאי. וּמֵאַחַר שֶׁהֻחְזַק זֶה שְׁהוּא עָנִי, וּשְׁאֵינוּ רַמָּאי--אָסוּר לְהַשְׁבִּיעוֹ.

י וְכֵן אֲנִי אוֹמֵר, שֶׁמִּי שֶׁהֻחְזַק רַמָּאי וּדְרָכָיו מְקֻלְקָלִין בְּמַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ, וַהֲרֵי הוּא אָמוּד שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָמוֹן, וְטָעַן שְׁאֵין לוֹ כְּלוּם וַהֲרֵי הוּא רָץ לְהִשָּׁבַע בְּתַקָּנָה זוֹ--שְׁאֵין רָאוּי לְהַשְׁבִּיעוֹ; אֵלָא אִם יֵשׁ כּוֹחַ בַּדַּיָּן לַעֲשׂוֹתוֹ, עַד שֶׁיִּפָּרַע בַּעַל חוֹבוֹ, אוֹ לְנַדּוֹתוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן--יַעֲשֶׂה, מֵאַחַר שְׁהוּא אָמוּד: שֶׁפְּרִיעַת בַּעַל חוֹב מִצְוָה.

יא כְּלָלוֹ שֶׁלַּדָּבָר: כָּל שֶׁיַּעֲשֶׂה הַדַּיָּן מִדְּבָרִים אֵלּוּ, וְכַוָּנָתוֹ לִרְדֹּף הַצֶּדֶק בִּלְבָד שֶׁנִּצְטַוִּינוּ לְרָדְפוֹ וְלֹא לַעֲבֹר הַדִּין עַל אֶחָד מִבַּעֲלֵי דִּינִין--הֲרֵי זֶה מֻרְשֶׁה לַעֲשׂוֹת וּמְקַבֵּל שָׂכָר: וְהוּא, שֶׁיִּהְיוּ מַעֲשָׂיו לְשֵׁם שָׁמַיִם.

יב [ה] מִי שֶׁנִּתְחַיַּב בִּשְׁבוּעָה זוֹ, מִפְּנֵי שְׁטָר חוֹב שֶׁעָלָיו, וְהוֹדָה לַאֲחֵרִים בְּחוֹבוֹת אֲחֵרִים, וְהִשִּׂיגָה יָדוֹ יָתֵר עַל הָרָאוּי לוֹ--לֹא יִטֹּל הַיָּתֵר אֵלָא בַּעֲלֵי הַשְּׁטָרוֹת בִּלְבָד, שֶׁמֶּא קְנוּנְיָה עָשָׂה בְּהוֹדָאָתוֹ עַל נְכָסָיו שֶׁלְּזֶה.

יג [ו] רְאוּבֵן שֶׁהָיָה חַיָּב לְשִׁמְעוֹן מֵאָה, וְלֵוִי חַיָּב לִרְאוּבֵן מֵאָה--מוֹצִיאִין מִלֵּוִי, וְנוֹתְנִין לְשִׁמְעוֹן. לְפִיכָּךְ אִם אֵין לִרְאוּבֵן נְכָסִים, וְהָיָה לוֹ שְׁטָר חוֹב עַל לֵוִי, וְאָמַר לֵוִי שְׁטָר אֲמָנָה הוּא פָּרוּעַ הוּא, וְהוֹדָה לוֹ רְאוּבֵן--אֵין מַשְׁגִּיחִין עַל הוֹדָאָתוֹ, שֶׁמֶּא קְנוּנְיָה הֶם עוֹשִׂין לְאַבַּד זְכוּתוֹ שֶׁלְּשִׁמְעוֹן; אֵלָא יִשָּׁבַע שִׁמְעוֹן, וְיִטֹּל מִלֵּוִי, כְּדִין כָּל טוֹרֵף, שְׁאֵינוּ נִפְרַע אֵלָא בִּשְׁבוּעָה.

יד וְכֵן כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ עָלָיו שְׁטָר חוֹב, וְהוֹדָה לְאַחֵר מֵעַצְמוֹ בְּחוֹב אַחֵר--אִם אֵין לוֹ נְכָסִים כְּדֵי שֶׁיִּגְבּוּ שְׁנֵיהֶם, גּוֹבֶה בַּעַל הַשְּׁטָר בִּלְבָד: שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ קְנוּנְיָה עַל שְׁטָרוֹ שֶׁלְּזֶה.

טו [ז] אָסוּר לָאָדָם לְהַלְווֹת מָעוֹתָיו בְּלֹא עֵדִים, וְאַפִלּוּ לְתַלְמִיד חֲכָמִים, אֵלָא אִם כֵּן הִלְוָהוּ עַל הַמַּשְׁכּוֹן; וְהַמַּלְוֶה בַּשְּׁטָר, מְשֻׁבָּח יָתֵר. וְכָל הַמַּלְוֶה בְּלֹא עֵדִים--עוֹבֵר מִשּׁוֹם "וְלִפְנֵי עִוֵּר, לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" (ויקרא יט,יד), וְגוֹרֵם קְלָלָה לְעַצְמוֹ.

טז [ח] הָרָב שֶׁלָּוָה מֵעַבְדּוֹ, וְאַחַר כָּךְ שִׁחְרְרוֹ, אוֹ לָוָה מֵאִשְׁתּוֹ, וְאַחַר כָּךְ גֵּרְשָׁהּ--אֵין לָהֶן עָלָיו כְּלוּם: שֶׁכָּל מַה שֶׁקָּנָה עֶבֶד, קָנָה רִבּוֹ; וְכָל הַמָּעוֹת שֶׁבְּיַד הָאִשָּׁה, בְּחֶזְקַת בַּעְלָהּ--אֵלָא אִם כֵּן הֵבִיאָה רְאָיָה, שְׁהֶן מִנְּדוּנְיָתָהּ.