משנה תורה -
ספר אהבה -
הלכות תפילה וברכת כוהנים - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
א המנהג הפשוט בכל ישראל, שמשלימין את התורה בשנה אחת: מתחילין בשבת שאחר חג הסוכות, וקורין בסדר "בראשית" (בראשית א,א); בשנייה, "אלה, תולדות נוח" (בראשית ו,ט); בשלישית, "ויאמר ה' אל אברם" (בראשית יב,א). וקוראין והולכין על הסדר הזה, עד שגומרין התורה בחג הסוכות. ויש מי שמשלים את התורה בשלוש שנים, ואינו מנהג פשוט.
ב עזרא תיקן להם לישראל, שיהיו קורין קללות שבספר ויקרא, קודם עצרת; ושבמשנה תורה, קודם ראש השנה. והמנהג הפשוט, שיהיו קוראין "במדבר סיניי" (במדבר א,א), קודם עצרת; "ואתחנן" (דברים ג,כג), אחר תשעה באב; ו"אתם ניצבים" (דברים כט,ט), קודם ראש השנה; ו"צו את אהרון" (ויקרא ו,ב), קודם הפסח בשנה פשוטה. לפיכך יש שבתות שקוראין בשחרית, שני סדרים כגון "אישה כי תזריע" (ויקרא יב,ב) ו"זאת תהיה תורת המצורע" (ויקרא יד,ב), ו"בהר סיניי" (ויקרא כה,א) ו"אם בחוקותיי" (ויקרא כו,ג), וכיוצא בהן--כדי שישלימו בשנה, ויקראו אותם הסדרים בעונתן.
ג מקום שמפסיקין בשבת בשחרית--שם קוראין במנחה, ובשני ובחמישי, ולשבת הבאה. כיצד: שבת ראשונה, קורין בשחרית בסדר "בראשית" (בראשית א,א); במנחה, קורין מ"אלה, תולדות נוח" (בראשית ו,ט) עשרה פסוקים או יתר; וכן בשני ובחמישי; וכן לשבת הבאה בשחרית, מתחילין מ"אלה, תולדות נוח", וקורא עד סוף הסדר. ועל דרך זו, קוראין כל השנה. ומפטירין בכל שבת ושבת, בנביא מעין שקראו בתורה.
ד בראשי חודשים--הראשון, קורא שלושה פסוקים מפרשת "צו" (במדבר כח,ב); והשני, חוזר וקורא פסוק שלישי שקרא הראשון ושני פסוקים אחריו, כדי שיישאר בפרשה שלושה פסוקים; והשלישי, קורא שלושה פסוקים ששייר השני עם "וביום, השבת" (במדבר כח,ט); והרביעי, קורא "ובראשי, חודשיכם" (במדבר כח,יא). ואם חל ראש חודש להיות בשבת, מוציאין שני ספרים בשחרית: אחד, קורין בו סדר אותה שבת; והשני, קורא בו המשלים "ובראשי, חודשיכם". ואם קרא עניין ראש חודש בשבת, המפטיר קורא, ומפטירין "והיה, מדי חודש בחודשו" (ישעיהו סו,כג). וראש חודש אב שחל להיות בשבת, מפטירין "חודשיכם ומועדיכם שנאה נפשי" (ישעיהו א,יד). וראש חודש שחל להיות באחד בשבת, מפטירין בשבת שלפניו "ויאמר לו יהונתן, מחר חודש" (שמואל א כ,יח).
ה כל העולה לקרות בתורה פותח בדבר טוב, וחותם בדבר טוב. אבל בפרשת "האזינו" (דברים לב,א)--הראשון, קורא עד "זכור ימות עולם" (דברים לב,ז); והשני, מתחיל מ"זכור ימות עולם" עד "ירכיבהו" (דברים לב,יג); והשלישי, מ"ירכיבהו" עד "וירא ה', וינאץ" (דברים לב,יט); והרביעי, מן "וירא ה', וינאץ" עד "לו חכמו" (דברים לב,כט); והחמישי, מן "לו חכמו" עד "כי אשא אל שמיים, ידי" (דברים לב,מ); והשישי, מן "כי אשא" עד סוף השירה. ולמה פוסקין בה בעניינות אלו--מפני שהיא תוכחה, כדי שיחזרו העם בתשובה.
ו שמונה פסוקין שבסוף התורה, מותר לקרות אותן בבית הכנסת בפחות מעשרה: אף על פי שהכול תורה, ומפי משה מפי הגבורה הן, הואיל ומשמען שהן אחר מיתת משה, הרי נשתנו; ולפיכך מותר ליחיד לקרות אותן.
ז קללות שבתורת כוהנים--אין מפסיקין בהן, אלא אחד קורא אותן; מתחיל בפסוק שלפניהם, ומסיים בפסוק שלאחריהם. וקללות שבמשנה תורה--אם רצה לפסוק בהן, פוסק; וכבר נהגו העם שלא לפסוק בהן, אלא אחד קורא אותן.
ח מפסיקין למועדות, וליום הכיפורים, וקוראין בעניין המועד, לא בסדר השבת. ומשה רבנו תיקן להן לישראל, שיהיו קוראין בכל מועד, עניינו; ושואלין ודורשין בעניינו של יום, בכל מועד ומועד. ומה הן קורין: בפסח, בפרשת המועדות שבתורת כוהנים. וכבר נהגו העם, לקרות ביום טוב ראשון "משכו" (שמות יב,כא), ומפטירין בפסח גלגל; וביום טוב שני, "שור או כשב" (ויקרא כב,כז), ומפטירין בפסח יאשייהו. בשלישי, "קדש לי" (שמות יג,ב); ברביעי, "אם כסף תלווה" (שמות כב,כד); בחמישי, "פסול לך" (שמות לד,א); בשישי, "ויעשו בני ישראל את הפסח, במועדו" (במדבר ט,ב). ביום טוב אחרון, ב"ויהי, בשלח" (שמות יג,יז) עד סוף השירה, ומפטירין "וידבר דויד" (שמואל ב כב,א); ובשמיני, "כל הבכור" (דברים טו,יט), ומפטירין "עוד היום, בנוב לעמוד" (ישעיהו י,לב).
ט בעצרת, קורין ב"שבעה שבועות" (דברים טז,ט). ומנהג פשוט, שקורים ביום טוב ראשון, "בחודש, השלישי" (שמות יט,א), ומפטירין במרכבה; ובשני, קורין בפרשת מועדות, ומפטירין בחבקוק.
י בראש השנה, קורין "בחודש השביעי באחד לחודש" (ויקרא כג,כד; במדבר כט,א). ומנהג פשוט, שקורין ביום ראשון, "וה' פקד את שרה" (בראשית כא,א), ומפטירין "ויהי איש אחד מן הרמתיים" (שמואל א א,א); ובשני, קורין "והאלוהים, ניסה את אברהם" (בראשית כב,א), ומפטירין "הבן יקיר לי אפריים" (ירמיהו לא,יט).
יא ביום הכיפורים, בשחרית, קורין "אחרי מות" (ויקרא טז,א), ומפטירין "כה אמר רם ונישא" (ישעיהו נז,טו). במנחה, קורין בעריות שב"אחרי מות", כדי שיזכור וייכלם כל מי שנכשל באחת מהן, ויחזור בתשובה; והשלישי שקורא בתורה, מפטיר ביונה.
יב בסוכות, בשני ימים הראשונים, קורין בפרשת מועדות, ומפטירין ביום הראשון "הנה יום בא, לה'" (זכריה יד,א), וביום שני "וייקהלו אל המלך שלמה" (מלכים א ח,ב); וביום טוב האחרון, קורין "כל הבכור" (דברים טו,יט), ומפטירין "ויהי ככלות שלמה" (מלכים א ח,נד); ולמחר, קורין "וזאת הברכה" (דברים לג,א), ומפטירין "ויעמוד שלמה" (מלכים א ח,כב), ויש מי שמפטיר "אחרי מות משה" (יהושוע א,א), ובשאר ימות החג, קורין בקרבנות החג.
יג כיצד--בכל יום ויום מחולו של מועד, קורא שתי פרשייות: ביום השלישי, שהוא תחילת חולו של מועד, קורא הכוהן "וביום השני" (במדבר כט,יז), ולוי קורא "וביום השלישי" (במדבר כט,כ), וישראל קורא "וביום השלישי", והרביעי חוזר וקורא "וביום השני" "וביום השלישי". וכן ביום הרביעי, שהוא שני של חולו של מועד, קורין "וביום השלישי" "וביום הרביעי" (במדבר כט,כג) על דרך זו.
יד בכל יום ויום מימים טובים, וכן ביום הכיפורים, ובשבעת ימי הפסח--מוציאין שני ספרים בשחרית: האחד, קורין בו תחילה עניינות אלו שאמרנו. והשני, קורין בו קרבן אותו היום האמור בחומש הפקודים; והקורא עניין הקרבן, הוא מפטיר בנביא.
טו בכל יום שמוציאין שני ספרים, או שלושה, אם הוציאו זה אחר זה, כשמחזיר את הראשון אומר קדיש ומוציא השני; וכשמחזיר האחרון, אומר קדיש. וכבר אמרנו שהמנהג הפשוט, לומר קדיש אחר שקורא המשלים לעולם, ואחר כך מפטירין בנביא.
טז שבת שחלה להיות בחולו של מועד, בין בפסח בין בסוכות, קורין באותה שבת "ראה אתה אומר אליי" (שמות לג,יב); ומפטירין בפסח "העצמות היבשות" (יחזקאל לז,ד), ואם הייתה בתוך החג, "ביום בוא גוג" (יחזקאל לח,יח).
יז בחנוכה--ביום הראשון, קורין מברכת כוהנים עד סוף קרבן המקריב ביום הראשון; וביום השני, קורין קרבן נשיא שהקריב בשני; וכן עד יום שמיני, קורין מיום השמיני עד סוף כל הקרבנות, עד סוף הסדר. ומפטירין בשבת של חנוכה, בנרות זכריה; ואם היו שתי שבתות, מפטירין בשבת ראשונה בנרות זכריה, ובשנייה בנרות שלמה. והקורא בעניין חנוכה, הוא שמפטיר בנביא.
יח בפורים, קורין בשחרית "ויבוא, עמלק" (שמות יז,ח). [יח] בתשעה באב, בשחרית קורין "כי תוליד בנים" (דברים ד,כה) ומפטירין "אסוף אסיפם" (ירמיהו ח,יג); ובמנחה, קורין "ויחל משה" (שמות לב,יא), כשאר ימי התענייות. ובשאר התענייות שאנו מתענים על מה שאירע לאבותינו, קורין בשחרית ובמנחה: הראשון, קורא "ויחל משה" ארבעה פסוקין; וקורא השני והשלישי, מ"פסול לך" (שמות לד,א) עד "אשר אני, עושה עימך" (שמות לד,י). ובתענייות שגוזרין אותן הציבור מפני הצרות, כגון בצורת ודבר וכיוצא בהן, קורין ברכות וקללות, כדי שישובו העם וייכנע לבבם כשישמעו אותם.
יט נהגו כל ישראל, להיות מפטירין קודם לתשעה באב בשלוש שבתות, בדברי תוכחה--שבת ראשונה, מפטירין "דברי ירמיהו" (ירמיהו א,א); שנייה, "חזון ישעיהו" (ישעיהו א,א); שלישית, "איכה הייתה לזונה" (ישעיהו א,כא). וכן שבת שאחר תשעה באב, מפטירין "נחמו נחמו, עמי" (ישעיהו מ,א). ומנהג פשוט בערינו, להיות מפטירין בנחמות ישעיה, מאחר תשעה באב עד ראש השנה; ושבת שבין ראש השנה ויום הכיפורים, מפטירין "שובה, ישראל" (הושע יד,ב).
כ ראש חודש אדר שחל להיות בשבת, קורין בפרשת שקלים, ומפטירין ב"יהוידע הכוהן" (מלכים ב יב,ג). וכן אם חל ראש חודש אדר להיות בתוך השבת, ואפילו בערב השבת, מקדימין וקורין בשבת שלפניו, בפרשת שקלים. בשבת שנייה, קורין בפרשת "זכור" (דברים כה,יז), ומפטירין "כה אמר, ה' צבאות, פקדתי" (שמואל א טו,ב). ואי זו היא שבת שנייה, כל שחל פורים להיות בתוכה, ואפילו בערב שבת. בשלישית, קורין "פרה אדומה" (במדבר יט,ב), ומפטירין "וזרקתי עליכם מים טהורים" (יחזקאל לו,כה). ואי זו היא שבת שלישית, הסמוכה לרביעית. ברביעית, קורין "החודש הזה" (שמות יב,ב), ומפטירין "בראשון באחד לחודש" (יחזקאל מה,יח). ואי זו היא רביעית, כל שחל ראש חודש ניסן להיות בתוכה, ואפילו בערב שבת.
כא נמצאת אומר, שפעמים תהיה הפסקה בין שבת ראשונה ושנייה, או בין שנייה ושלישית; ופעמים תהיה שתי הפסקות, בין ראשונה ושנייה ובין שנייה ושלישית. אבל בין שלישית לרביעית, אין מפסיקין.
כב כל פרשה מארבע פרשייות האלו, אחד קורא אותה בספר שני, אחר שקורין סדר אותה שבת בספר שהוציאו ראשון. חל ראש חודש אדר להיות בשבת, והיה סדר אותה שבת "ואתה תצווה" (שמות כז,כ), קורין שישה מ"אתה תצווה" עד "ועשית כיור נחושת" (שמות ל,יח), והשביעי חוזר וקורא מ"כי תישא" (שמות ל,יב) עד "ועשית כיור נחושת". ואם היה סדר אותה שבת "כי תישא" עצמה, קורין שישה מ"כי תישא" עד "ויקהל" (שמות לה,א), והשביעי חוזר וקורא בספר שני מ"כי תישא" עד "ועשית כיור נחושת".
כג ראש חודש אדר שחל להיות בשבת, מוציאין שלושה ספרים--אחד, קורין בו סדר היום; והשני, קורין בו עניין ראש חודש; והשלישי, קורין בו "כי תישא" (שמות ל,יב). וכן ראש חודש ניסן שחל להיות בשבת--קורין סדר היום, באחד; ועניין ראש חודש, בשני; ו"החודש הזה" (שמות יב,ב), בשלישי.
כד ראש חודש טבת שחל להיות בשבת, מוציאין שלושה ספרים--הראשון, קורין בו סדר היום; והשני, קורין בו עניין ראש חודש; והשלישי, קורין בו עניין חנוכה. חל להיות באמצע השבת, שלושה קורין בעניין ראש חודש, והרביעי קורא עניין חנוכה.
כה אף על פי שאדם שומע כל התורה כולה, בכל שנתו בציבור, חייב לקרות לעצמו בכל שבוע ושבוע, סדר של אותה שבת--שניים מקרא, ואחד תרגום; ופסוק שאין לו תרגום, קוראהו שלושה פעמים: עד שישלים פרשייותיו, עם הציבור.
משנה תורה -
ספר אהבה -
הלכות תפילה וברכת כוהנים - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו