משנה תורה -
ספר אהבה -
הלכות תפילה וברכת כוהנים - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
א תפילת השחר--מצותה, שיתחיל להתפלל עם הנץ החמה; וזמנה, עד סוף שעה רביעית שהוא שליש היום. ואם עבר או טעה והתפלל אחר ארבע שעות עד חצות היום--יצא ידי חובת תפילה, אבל לא יצא ידי חובת תפילה בזמנה: שכשם שמצות תפילה מן התורה, כך מצוה מדבריהם להתפלל אותה בזמנה שתיקנו לה חכמים ונביאים.
ב כבר אמרנו שתפילת מנחה, כנגד זמן תמיד של בין הערביים תיקנו זמנה. ולפי שהיה התמיד קרב בכל יום, בתשע ומחצה--תיקנו זמנה מתשע שעות ומחצה, והיא הנקראת מנחה קטנה. ולפי שבערב הפסח שחל להיות בערב שבת, היו שוחטין את התמיד בשש ומחצה--אמרו שהמתפלל מאחר שש ומחצה, יצא; ומשהגיע זמן זה--הגיע זמן חיובה, וזו היא הנקראת מנחה גדולה.
ג נהגו אנשים הרבה להתפלל גדולה וקטנה, והאחת רשות. והורו מקצת גאונים שאין ראוי להתפלל רשות, אלא הגדולה; וכן הדין נותן, מפני שהיא כנגד דבר שאינו תדיר בכל יום. ואם התפלל הגדולה חובה, לא יתפלל הקטנה אלא רשות.
ד הא למדת שזמן מנחה גדולה, משש שעות ומחצה עד תשע ומחצה. וזמן מנחה קטנה, מתשע ומחצה עד שיישאר מן היום שעה ורביע; ויש לו להתפלל אותה, עד שתשקע החמה.
ה תפילת המוספין--זמנה אחר תפילת השחר, עד שבע שעות ביום; והמתפלל אחר שבע שעות--אף על פי שפשע--יצא ידי חובתו, מפני שזמנה כל היום.
ו תפילת הערב--אף על פי שאינה חובה--המתפלל אותה, יש לו להתפלל מתחילת הלילה עד שיעלה עמוד השחר. תפילת נעילה--כדי שישלים אותה, סמוך לשקיעת החמה.
ז המתפלל תפילה קודם זמנה--לא יצא ידי חובתו, וחוזר ומתפלל אותה בזמנה. ואם התפלל תפילת שחרית בשעת הדוחק, אחר שעלה עמוד השחר--יצא. ויש לו להתפלל תפילת ערבית של לילי שבת, בערב שבת קודם שתשקע השמש; וכן מתפלל ערבית של מוצאי שבת, בשבת: לפי שתפילת ערבית רשות, אין מדקדקין בזמנה. ובלבד שיקרא קרית שמע בעונתה, אחר צאת הכוכבים.
ח כל מי שעבר עליו זמן תפילה, ולא התפלל--במזיד--אין לו תקנה, ואינו משלם; בשוגג, או שהיה אנוס או טרוד--משלם אותה תפילה, בזמן תפילה הסמוכה לה, ומקדים תפילה אחרונה, ואחריה מתפלל את התשלומין.
ט כיצד: טעה ולא התפלל שחרית עד שעבר חצי היום, יתפלל מנחה שתיים--הראשונה תפילת מנחה, והשנייה תשלומי שחרית. טעה ולא התפלל מנחה עד ששקעה השמש, מתפלל ערבית שתיים--הראשונה ערבית, ושנייה תשלומי מנחה. טעה ולא התפלל ערבית עד שעלה עמוד השחר, מתפלל שחרית שתיים--ראשונה שחרית, ושנייה תשלומי ערבית.
י טעה ולא התפלל לא תפילה זו, ולא תפילה הסמוכה לה--אינו משלם אלא האחרונה בלבד. כיצד: טעה ולא התפלל לא שחרית ולא מנחה, מתפלל ערבית שתיים--ראשונה תפילת ערבית, והאחרונה תשלומי מנחה; אבל שחרית--אין לה תשלומין, שכבר עבר יומה. וכן בשאר תפילות.
יא היו לפניו שתי תפילות, של מנחה ושל מוספין--מתפלל של מנחה, ואחר כך של מוספין. ויש מי שהורה שאין עושין כן בציבור, כדי שלא יטעו.
משנה תורה -
ספר אהבה -
הלכות תפילה וברכת כוהנים - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו