משנה תורה -
ספר אהבה -
הלכות תפילה וברכת כוהנים - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
א סדר תפילת הציבור, כך הוא: בשחר--כל העם יושבין, ושליח ציבור יורד לפני התיבה ועומד באמצע העם; ומתחיל ואומר קדיש, וכל העם עונין אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כוחן, ועונין אמן בסוף קדיש; ואחר כך אומר ברכו את ה' המבורך, והם עונים ברוך ה' המבורך, לעולם ועד. ומתחיל ופורס על שמע בקול רם, והן עונין אמן אחר כל ברכה וברכה, והיודע לברך ולקרות קורא עימו, עד שמברך גאל ישראל.
ב והכול עומדין מיד, ומתפללין בלחש, ומי שאינו יודע להתפלל, עומד ושותק עד שיתפלל שליח ציבור בלחש עם שאר העם; וכל שיגמור תפילתו מן הציבור, יפסוע שלוש פסיעות לאחוריו, ויעמוד במקום שהגיע אליו בעת שפסע.
ג ואחר שיפסוע שליח ציבור שלוש פסיעות לאחוריו, מתחיל ומתפלל בקול רם מתחילת הברכות, להוציא את מי שלא התפלל; והכול עומדין ושומעין, ועונין אמן אחר כל ברכה וברכה, בין אלו שלא יצאו ידי חובתן, בין אלו שכבר יצאו ידי חובתן.
ד ואומר קדושה, בברכה שלישית; וכיון שהגיע שליח ציבור לקדושה, יש רשות לכל אחד ואחד לחזור למקום שעמד בו בתפילה. וכשיגיע שליח ציבור למודים וכורע, כל העם שוחין מעט ולא ישחו יתר מדיי; ואומרין מודים אנחנו לך ה' אלוהינו ואלוהי כל בשר, יוצרנו יוצר בראשית, ברכות והודאות לשמך הגדול והקדוש על שהחייתנו וקיימתנו, כן תחיינו ותחוננו, ותאסוף גלייותינו לחצרות קודשך, לשמור חוקיך ולעובדך ולעשות רצונך בלבב שלם על שאנו מודים לך. וכל האומר מודים מודים, משתקין אותו.
ה ואחר שישלים כל התפילה, יישב וייפול על פניו, ויטה מעט הוא וכל הציבור, ויתחנן והוא נופל; ויישב ויגביה ראשו הוא ושאר העם, ומתחנן מעט בקול רם מיושב.
ו ואחר כך יעמוד שליח ציבור לבדו, ואומר קדיש פעם שנייה, והן עונין כדרך שענו תחילה; ואומר "והוא רחום . . ." (תהילים עח,לח), "תהילה, לדויד . . ." (תהילים קמה,א), הוא עומד, והן יושבין והם קוראין עימו; ואחר כך אומר "ובא לציון גואל . . . ואני, זאת בריתי אותם . . ." (ישעיהו נט,כ-כא), ואתה קדוש . . ., "וקרא זה אל זה" (ישעיהו ו,ג), וגומר הקדושה, והן עונין "קדוש קדוש קדוש" (שם) שלושה פעמים, וחוזר וקורא הקדושה תרגום, ואומר "ותישאני רוח . . ." (יחזקאל ג,יב), וקוראהו תרגום, ואומר "ה' ימלוך" (שמות טו,יח), וקוראהו תרגום, כדי להבין לעם. [ו] ואלו הפסוקים שלפני הקדושה, ושל אחריה, עם תרגומן--הן הנקראים סדר היום. ואחר כך מתחנן בדברי תחנונים ובפסוקי רחמים, ואומר קדיש, וכל העם עונין כדרכן; ונפטרין.
ז כל האומר בתחנונים, מי שריחם על קן ציפור שלא ייקח האם על הבנים, או שלא ישחוט אותו ואת בנו ביום אחד, ירחם עלינו, וכיוצא בעניין זה--משתקין אותו, מפני שמצוות אלו גזירת הכתוב הן, ואינם רחמים: שאילו היו מפני הרחמים, לא התיר לנו שחיטה כל עיקר. וכן לא ירבה בכינויין של שם ויאמר "האל הגדול הגיבור, והנורא" (דברים י,יז; נחמיה ט,לב) החזק והאמיץ והעיזוז, שאין כוח באדם להגיע סוף שבחו של הקדוש ברוך הוא--אלא אומר, מה שאמר משה רבנו.
ח במנחה--אומר שליח ציבור "והוא רחום . . ." (תהילים עח,לח), "אשרי, יושבי ביתך . . ." (תהילים פד,ה), "תהילה, לדויד . . ." (תהילים קמה,א); קורא הוא והעם מיושב. ועומד שליח ציבור ואומר קדיש, והן עומדין אחריו ועונין כדרכן, ומתפללין כולן בלחש; ואחר כך חוזר שליח ציבור, ומתפלל בקול רם כדרך שעשה בשחרית, עד שישלים כל התפילה. ויושב הוא והן, ונופלין על פניהם ומתחנן; ומגביה ראשו הוא והן, ומתחנן מעט מיושב כדרך שעשה שחרית. ועומד ואומר קדיש, וכל העם עונין כדרכן; ונפטרין למעשיהן.
ט בערב--כל העם יושבין, והוא עומד ואומר "והוא רחום . . ." (תהילים עח,לח), ברכו את ה' המבורך, והן עונין ברוך ה' המבורך, לעולם ועד. ומתחיל לפרוס על שמע, ואומר קדיש, ואחר כך הכול עומדין ומתפללין בלחש. וכשמשלימין, אומר קדיש; והן נפטרין. ואינו חוזר להתפלל בקול רם ערבית, לפי שאין תפילת ערבית חובה; לפיכך לא יברך זה ברכות לבטלה, שאין כאן אדם שנתחייב בהן כדי להוציאו.
י בלילי שבתות--חוזר שליח ציבור אחר שמתפלל בלחש עם הציבור, ומתפלל בקול רם; אבל אינו מתפלל שבע, אלא ברכה אחת מעין השבע. וכך, הוא אומרה:
יא ברוך אתה ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו, אלוהי אברהם אלוהי יצחק ואלוהי יעקוב, האל הגדול הגיבור והנורא, אל עליון קונה ברחמיו שמיים וארץ, גומל חסדים טובים וקונה הכול, מגן אבות בדברו, מחייה מתים במאמרו, המלך הקדוש שאין כמוהו, המניח לעמו בשבת קודשו, כי בם רצה להניח להם; לפניו נעבוד ביראה ופחד, ונודה לשמו בכל יום תמיד, מעון הברכות, אדון השלום, מברך השביעי ומקדש השבת ומניח בקדושה לעם מדשני עונג, זכר למעשה בראשית; אלוהינו ואלוהי אבותינו, רצה נא במנוחתנו . . . ברוך אתה ה', מקדש השבת. ואומר קדיש; וכל העם נפטרין.
יב [יא] ולמה תיקנו חכמים זה--מפני שרוב העם באין להתפלל ערבית בלילי שבת, ויהיה שם מי שנתאחר לבוא ולא השלים תפילתו; ויישאר לבדו בבית הכנסת, ויבוא לידי סכנה. לפיכך חוזר שליח ציבור ומתפלל, כדי שיתעכבו כל העם עד שישלים המתאחר, וייצא עימהן.
יג [יב] לפיכך יום טוב שחל להיות בשבת, או יום הכיפורים, או ראש חודש--אין שליח ציבור היורד ערבית לפני התיבה מזכיר עניין היום בברכה זו, אלא חותם בה מקדש השבת בלבד, לפי שלא נתחייב היום בתפילה זו.
יד [יג] בשבתות וימים טובים--כשגומר שליח ציבור תפילת שחרית בקול רם, אומר קדיש ואחר כך קורא "תהילה, לדויד . . ." (תהילים קמה,א), ואומר קדיש, ומתפללין מוסף בלחש, וחוזר ומתפלל מוסף בקול רם כדרך שעושה בשחרית; ואומר קדיש אחר תפילת מוסף, והעם נפטרים. ואין אומרין קדושה ולא תחנונים אחר תפילת שחרית כשאר הימים, אלא אומר אותה קודם תפילת מנחה. כיצד--קורא "תהילה, לדויד" (תהילים קמה,א), ואומר סדר היום ודברי תחנונים, ואומר קדיש; ומתפללין מנחה, וחוזר ומשמיע תפילת מנחה בקול רם, ואומר קדיש.
טו [יד] בראשי חודשים ובחולו של מועד--אומר סדר היום, אחר תפילת מוסף. ובמוצאי שבת, אומר סדר היום גם אחר תפילת הערב, ואומר קדיש; ואחר כך, מבדיל.
משנה תורה -
ספר אהבה -
הלכות תפילה וברכת כוהנים - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו