תלמוד ירושלמי -
מסכת יבמות - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
דף פא,ב פרק טז הלכה א משנה האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים באו ואמרה לה מת בעליך לא תינשא ולא תתייבם עד שתדע שמא מעוברת צרתה היה לה חמות אינה חוששת יצאת מליאה חוששת רבי יהושע אמר אינה חוששת:
דף פב,א פרק טז הלכה א גמרא רב שאיל לרבי חייה רובה ותמתין שלשה ותחלוץ מיד. מה נפשך אם בן קיימה הוא לא נגעה בה חליצה אם אינו בן קיימה הרי חליצתה בידה. אמר ליה לא שני שלשה חדשים אלא אצלה. הא אצל צרתה כמה תמתין ט' חדשים. ותחלוץ מיד. מה נפשך אם בן קיימא הוא לא נגע בה חליצה אם אין בן קיימא הוא הרי חליצה בידה. אתא רבי יהודה בשם רבי אלעזר בשם רבי חייא רובא שלא תהא צריכה כרוז לכהונה. חבריא בשם רבי יוחנן טעמון דרבנן כי ישבו בודאי ולא בספק. יצאת מליאה חוששת שהוא ספק אחד ספק זכר ספק נקיבה מדבר תורה להחמיר. רבי יהושע אומר אינה חוששת שהן שני ספיקות ספק זכר ספק נקיבה ספק בן קיימא ספק אינו בן קיימא שתי ספיקות מדברי תורה להקל:
דף פב,א פרק טז הלכה ב משנה שתי יבמות זו אומרת מת בעלי וזו אומרת מת בעלי זו אסורה מפני בעלה של זו וזו אסורה מפני בעלה של זו לזו עדים ולזו אין עדים את שיש לה עדים אסורה ואת שאין לה עדים מותרת לזו בנים ולזו אין בנים את שיש לה בנים מותרת ואת שאין לה בנים אסורה נתייבמו מתו יבמין אסורו' להינשא רבי לעזר אמר הואיל והותרו ליבמין הותרו לכל אדם:
דף פב,א פרק טז הלכה ב גמרא שתי יבמות לזו בנים ועדים ולזו אין כלום זו ניתרת בבניה וזו ניתרת בעדיה. מה טעמא דרבי לעזר משום שאינה חשודה לקלקל צרתה כל עיקר. נישמעינה מן הדא האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ובאתה ואמרה מת בעלי תינשא ותיטול כתובה וצרתה אסורה. וסברין מימר חשודה היא לקלקל את עצמה כדי שתקלקל צרתה ולית ר' לעזר פליג הוי לית טעמא [אלא דלא מקלקלא נפשה] ולא משום שאינה חשודה לקלקל צרתה כל עיקר. וחש לומר שמא שילח לה גיטא ממדינת הים.
דף פב,ב פרק טז הלכה ב גמרא הגע עצמך שהיה כהן. אמר ר' בא בר זימנא חשודה היא לעשות כמה חללים כדי לעשות בני צרתה ממזרין:
דף פב,ב פרק טז הלכה ג משנה אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אף על פי שיש סימנין בגופו ובכליו אין מעידים אלא לאחר שלשה ימים. אפילו מגוייד וצלוב על הצליב והחיה אוכלת בו אין מעידין אלא עד שתצא נפשו ר' יודה בר בבא לא כל האדם ולא כל המקומות ולא כל השעות שוות:
דף פב,ב פרק טז הלכה ג גמרא רב יהודה אמר החוטם עם הלסתות ואתיא דמר רבי ירמיה בשם רב (ישעיהו ג) הכרת פניהם ענתה בם זה החוטם. אמר רב חייא בר בא מאן דבעי דלא מתחכמא יהיב איספלני על נחיריה ולא מתחכם. כהדא ביומי דארסקינס מלכא הויין ציפוראי מתבעין והוון יהבין איספלני על נחיריהון ואינון לא מתחכמין. ובסיפא איתמר עליהון לישן ביש ואיתצידון כולהון מן בידו. כתיב (דברי הימים ב יג) ויכו בהם אביה ועמו מתה גדולה מאד. אמר רבי אבא בר כהנא שהעביר הכרת פניהם של ישראל הדא הוא דכתיב הכרת פניהם ענתה בם וגו' זה החוטם. רבי אמי אמר שהושיב עליהם משמרות שלשה ימים עד שנתקלקל צורתן הה"ד (ירמיהו טו) עצמו לי אלמנותיך מחול ימים. ותני כן אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם. כתיב (דברי הימים ב יג) ולא עצר כח ירבעם עוד בימי אביה ונגפהו י"י וימות. אמר רבי שמואל את סבור שהוא ירבעם אינה אלא אביה ולמה ניגף רבי יוחנן אמר על שחישד את ירבעם ברבים הה"ד (שם) ואתם המון רב ועמכם עגלי הזהב אשר עשה לכם ירבעם לאלהים. ריש לקיש אמר על שביזה את אחיה השילוני. הדא הוא דכתיב (שם) ויקבצו אליו אנשים בני בליעל על דצווח לאחיה השילוני. ורבנין אמרין על ידי שבאת ע"ז לידו ולא ביערה הה"ד (שם) וירדוף אביה אחרי ירבעם וילכד ממנו ערים את בית אל ואת בנותיה וכתיב (מלכים א יב) וישם את האחד בבית אל ואת האחד נתן בדן. אף על פי שיש בגופו ובכליו ולא כן תני מנין לאחיך שטעה אתה מחזירו בין בגופו בין בכליו שנייא היא שהסימנין דרכן להשתנות.
דף פג,א פרק טז הלכה ג גמרא כיני מתניתא אין מעידין אלא עד לאחר שלשה ימים. ר' בריה ורב פפי רבי יהושע דסיכנין בשם רבי לוי כל תלתא יומין נפשא טייסא על גופה סברה דהיא חזרה לגווה כיון דהיא חמית ליה דאישתני זיווהון דאפוי היא שבקא ליה ואזלא ליה ומן תלתא יומין ולהלן הכרס נבקעת על פניו ואומרת לו הילך מה שגזלת וחמסת. רבי חגי בשם רבי יאשיה מייתי לה מהדא קרא (מלאכי ב) וזריתי פרש על פניכם ואפי' פרש חגיכם באותה שעה (איוב יד) אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל: פיסקא: אפילו ראוהו מגוייד: אני אומר בחרב מלובנת נכווה וחיה. וצלוב על הצלוב אומר אני מטרונא עברה עליו ופדאתו. והחיה אוכלת בו אני אומר נתרחמו עליו מן השמים. נפל לבור אריות אין מעידין עליו אומר אני נעשה לו ניסים כדניאל. נפל לכבשן האש אין מעידין עליו אומר אני נעשה לו ניסים כחנניה מישאל ועזריה. נפל לבור מלא נחשים ועקרבים אין מעידין עליו. רבי יהודה בן בבא אומר אומר אני חבר היה. נפל ליורה בין של מים ובין של שמן אין מעידין עליו רבי אבא אמר של שמן מעידין עליו של מים אין מעידין עליו. ר' יודה בן בבא רבי זעירא רבי חננאל בשם רב הלכה כרבי יהודה בן בבא. מיליהון דרבנין פליגין דמר רבי ירמיה מעשה באחד שנפל לירדן ועלה לאחר שבעה עשר יום והכירו שצרפתו הצינה והשיאו את אשתו:
דף פג,א פרק טז הלכה ד משנה נפל במים בין שיש להם סוף בין שאין להם סוף הרי אשתו אסורה אמר ר' מאיר מעשה באדם אחד שנפל לבור הגדול ועלה לאחר שלשה ימים אמר רבי יוסה מעשה בסומא שירד לטבול במערה וירד מושכו אחריו ושהו כדי שתצא נפשם והשיאו את נשותיהן ושוב מעשה בעסיה באחד ששילשלוהו לים ולא עלה בידן אלא רגלו אמרו חכמים מן הארכובה ולמעלן תינשא מן הארכובה ולמטה לא תינשא:
דף פג,א פרק טז הלכה ד גמרא נפל למים בין שיש להם סוף בין שאין להם סוף אשתו אסורה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים מים שאין להם סוף אשתו אסורה שיש להם סוף אשתו מותרת. א"ר מאיר מעשה שנפל לבור הגדול ועלה לאחר שלשה ימים. אמר לו אין מזכירין מעשה ניסין. אמר רבי מעשה בשנים שירדו לכמור מכמורת לירדן לציתותי. ראה אחד מחילה של דגים ונכנס לתוכה וביקש לצאת לא היה מוצא פיתחה של מערה ובא חבירו ועמד על פיתחה של מערה ושהא כדי שתצא נפשו ובא והגיד בתוך ביתו ובשחרית זרחה החמה והכיר פתחה של מערה ויצא ובא ומצא הספד קשור בתוך ביתו. אמר ר' עקיבה מעשה
דף פג,ב פרק טז הלכה ד גמרא שעשיתי מפרש בים הגדול וראיתי ספינה אחת ששקעה בים והייתי מצטער על תלמיד חכם אחד שהיה בתוכה וכשבאתי למגיזה של קפודקיא והתחיל מקדמיני ושואל לי שאלות נומתי לו בני היאך פלטת' נומה לי רבי טרפני גל לחבירו וחבירו לחבירו עד שהקיאני ליבשה. באותה שעה אמרתי גדולים דברי חכמים שאמרו מים שאין להם סוף אשתו אסורה מים שיש לה סוף אשתו מותרת. אמר רבי אבהו אם הים גליני והביט לארבע רוחותיו וראה שאין שם ברייה משיאין את אשתו. ושוב מעשה באסיא באחד ששלשלתו לים ולא עלת בידם אלא רגלו. תני רצו לחתוך ספוגים ובאו ומצאו אותו שולחני בעכו. רבי חגי בעא קומי רבי יוסי לא מסתברא נותנין לו שהות כדי טריפה אמר ליה אף אנא סבור כן:
דף פג,ב פרק טז הלכה ה משנה אפילו שמע מן הנשים אומרים מת איש פלוני דיים רבי יודה אמר אפילו שמע מן התינוקות אומרים הרי אנו הולכים לספוד ולקבור את איש פלוני בין מתכוין בין שאינו מתכוין רבי יודה בן בבא אומר בישראל עד שיהא מתכוין ובגוי אם מתכוין אין עדותו עדות:
דף פג,ב פרק טז הלכה ה גמרא שמע קול המקוננת מיבבתו בין המתים אין עדות גדול מזו. מקמנטריסי המלך מת פלוני נהרג פלוני אין משיאין את אשתו <אבד פלוני נהרג פלוני> מבית דין שלישי מת פלוני נהרג פלוני משיאין את אשתו. אבד פלוני נהרג פלוני. אינו בעולם אבד פלוני אנה אומר רבך מן עלמא. נתרי פלוני אנה אומר אתרין פלוני מאכל. פלוני אינו בעולם טיפח רוחיה עליה. שקעה ספינתו בים אתיא כהדא דתמר רבא בר זבדא בשם רב מעשה באבא סימי ששקעה ספינתו בים והוא לא היה בתוכה והכא כן. איזו היא מתכוין רבי יוחנן אומר כל שמזכירין לו אשה. רבי שמעון בן לקיש אמר כל ששואלין אותו והוא משיב. אמר ר' חגי לרבי יהושע בן לוי זכור רבי בשלישי וכמה זקנים כל שהיו מתריסין כנגד רבי הושעיה ביד למעבד כהדה דר' שמעון בר לקיש והוא לא מקבל עליו. רב יהודה בשם רב אין הלכה כרבי יהודה בן בבא בישראל
דף פד,א פרק טז הלכה ה גמרא ומילהון דרבנין אמרין כן דמר ר' שמואל רבי אבהו רבי עקיבה בר אחא בשם רבי יסא אין בודקין עידי מיתה בדרישה וחקירה. מעשה באחד שבא להעיד לפני רבי טרפון על האשה שנשאת אמר לו בני היאך אתה מעיד על האשה שתנשא. אמר לו ר' עמנו היה בשיירה וירד הגייס עלינו ונתלה ביחור של זית ופשחו ורדף הגייס וחזר נומתי לו בני משבחך אני בארי נומה לו יפה כיוונת לשמי אני נקרא בעירי יוחנן בן יונתן ארי מכפר שיחלה אמרתי לו בני יפה אמרת יונתן בן יוחנן ארי' מכפר שיחלה אמר לי לא כך אמרתי אלא יוחנן בן יונתן אריה מכפר שיחלה אמרתי לו והלא כך אמרת יונתן בן יוחנן ארי מכפר שיחלה אמר לי לא כך אמרתי אלא יוחנן בן יונתן אריה מכפר שיחלה. לאחר הימים חלה ומת ובדק רבי טרפון את עדותו והשיאו את אשתו. או נימר משום מה בכך אשכח תני אין בודקין עידי מיתה בדרישה וחקירה דלא כרבי טרפון דרבי טרפון אומר בודקין עידי מיתה בדרישה וחקירה:
דף פד,א פרק טז הלכה ו משנה מעידין לאור הנר ולאור הלבנה ומשיאין על בת קול מעשה באחד שעמד על ראש ההר ואמר איש פלוני בן איש פלוני ממקום פלוני מת הלכו ולא מצאו שם אדם והשיאו את אשתו שוב מעשה בצלמון באחד שאמר אני איש פלוני בן פלוני נשכני נחש והרי אני מת הלכו ולא הכירוהו והשיאו את אשתו:
דף פד,א פרק טז הלכה ו גמרא אמר רבי חנינא לימדני רבי יונתן והן שראו בוביה של אדם. רב אחא בשם רבי חננא תמן תנינן מי שהיה מושלך בבור ואמר כל השומע את קולי יכתוב גט לאשתו הרי אלו יכתבו ויתנו ומר רבי יונתן והן שראו בוביה של אדם. רבי אחא בשם רבי חננא בשם רבי חנינא הדא דתימר בשדה אבל בעיר אפילו לא בוביה של אדם. והן תנינן מי שהיה מושלך בבור ואמר כל מי ששומע את קולי יכתוב גט לאשתו הרי זה יכתבו ויתנו ומר רבי יונתן והוא שראו בוביה של אדם. אמר רבי אבון המזיקין מצויין בבורות כדרך שהן מצויין בשדות. תמן תנינן המסית זה הדיוט והניסית זה ההדיוט. הא חכם לא. מכיון שהוא ניסית אין זה חכם מכיון שהוא מסית אין זה חכם. כיצד עושין לו להערים עליו מכמינים עליו ב' עדים בני אדם בבית הפנימית ומושיבין אותו בבית החיצון ומדליקין נר על גביו כדי שיהו רואין אותו ושומעין את קולו שכן עשו לבן סטדא בלוד שהכמינו לו שני תלמידי חכמים והביאוהו לבית דין וסקלוהו. וכה תאמר אכן. שנייא היא דמר אני. אף הכא אני. שלא יברח וילך לו וילך ויסית את אחרים עמו. תמן תנינן המביא גט ואבד ממנו אם מצאו על אתר כשר ואם לאו פסול. איזהו על אתר ר' יוחנן אמר כל שלא עברו שם שלשה בני אדם. עבר גוי מהו נישמעינה מן הדא אדא בר בר חנה אייתי גיטא ואבד מיניה אשכחיה חד סרקאי אתא עובדא קומי רבנן ואכשרון חדא אמרה עבר גוי כשר.
דף פד,ב פרק טז הלכה ו גמרא נימר סימן הוי ליה בהיה ולא כן תני אין סימן לגיטין. בההוא דו אמר תרתי שורין ברם הכא ה"א שבו היה נקוד. רבי עזרא בעי קומי רבי מנא הכא למה הוא פסול אני אומר אחד היה שם והיה שמו כשמו. הגע עצמך שבדקו כל אותו מקום ולא מצאו שם אחד כשמו. ולא משום חומר היה בעריות. והא תנינן הלכו ולא מצאו שם אדם והשיאו את אשתו הלכו ולא הכירוהו והשיאו את אשתו אמר ליה רבי מנא כן אמר ליה ר' שמי רבי אחא בשם רבי בון בר חייא האיש הזה בידו ב' גיטין ובידו א' כשר וא' פסול אבד את הכשר והשליך את הפסול בשעה שמצא אני אומר את הפסול מצא:
דף פד,ב פרק טז הלכה ז משנה אמר רבי עקיבה כשירדתי לנהרדעא לעיבור השנה מצאני נחמיה איש בדלא אמר לי שמעתי שאין משיאין את האשה בארץ ישראל על פי עד אחד אלא יהודה בן בבא נימיתי לו וכן הדברים אמר לי אמור להם משמי אתם יודעים שהמדינה הזאת משובשת בגייסות מקובל אני מרבן גמליאל הזקן שמשיאין האשה על פי עד אחד וכשבאתי והרציתי הדברים לפני רבן גמליאל שמח לדברי ואמר מצינו חבר ליהודה בן בבא מתוך דברים נזכר רבן גמליאל שנהרגו הרוגים בתל ארזא והשיא רבן גמליאל את נשותיהן על פי עד אחד והוחזקו להיות משיאין עד מפי עד ומפי אשה ומפי שפחה:
דף פד,ב פרק טז הלכה ז גמרא מצאו כתוב בשטר מת פלוני נהרג פלוני רבי ירמיה אמר משיאין את אשתו. ר' בון בר כהנא אמר אין משיאין את אשתו. מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין. מתניתא מסייעא לר' ירמיה ע"פ עדים. לא על פי כתבן ולא ע"פ מתורגמן ולא עד מפי עד. ועכשיו אין משיאין עד מפי עד. ודכוותה על פי כתבן ועל פי מתורגמין משיאין. ומתניתא מסייעא לרבי בון בר כהנא יפה כח העדים מכח השטר וכח השטר מכח העדים שהעדים שאמרו מת פלוני נהרג פלוני משיאין את אשתו. מצאו כתוב בשטר מת פלוני נהרג פלוני אין משיאין את אשתו. יפה כח השטר מכח העדים שהמלוה את חבירו בעדים גובה מנכסיו בני חורין בשטר גובה מנכסין משועבדין:
דף פד,ב פרק טז הלכה ח משנה ר' לעזר ור' יהושע אומר אין משיאין את האשה על פי עד אחד רבי עקיבה אומר לא על פי אשה ולא על פי קרובים:
דף פד,ב פרק טז הלכה ח גמרא תנינן הוחזקו להיות משיאין עד מפי עד מפי אשה ואשה מפי אשה ומפי עבד ומפי שפחה ומפי קרובים ואת אמר הכין. מתניתין כמשנה הראשונה:
דף פד,ב פרק טז הלכה ט משנה אמרו לו מעשה בבני לוי שהלכו לצוער עיר התמרים וחלה אחד מהם בדרך והניחוהו בפונדק ובחזירתן אמרו לפונדקית איו חבירינו נומת להם מת וקברתיו והשיאו את אשתו אמרו לו לא תהא כהנת כפונדקית אמר להם כשתהא הפונדקית נאמנת הפונדקית הוציאה להן מקלו ומנעלו ותרמילו וספר תורה שהיה בידו:
דף פד,ב פרק טז הלכה ט גמרא הפונדקית הוציאה להן מקלו ומנעלו ואפונדתו וספר תורה שהיה בידו. רבי אחא בשם רבי חנינא
דף פה,א פרק טז הלכה ט גמרא עשו אותה כהיה שהוא נאמנת על אתר. אמר ר' שמואל בר סוסרטא עשו אותה כגוי מסיח לתומו. חד אריסטון בעא קומי ר' מנא ליתה דא פליג על רבי שמעון בן לקיש דרבי שמעון בן לקיש אמר כל ששואלין אותו והוא משיב. לית כן כההיא דא"ר שמואל בר סוסרטא. אית כן כההוא דמר רבי חנינא עשו אותה כחיה שהוא נאמנת על אתר:
תלמוד ירושלמי -
מסכת יבמות - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז