תלמוד ירושלמי -
מסכת יבמות - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
דף לח,ב פרק ז הלכה א משנה אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט הכניסה לו עבדי מלוג ועבדי צאן ברזל עבדי מלוג לא יאכלו בתרומה ועבדי צאן ברזל יאכלו בתרומה ואילו הן עבדי מלוג אם מתו מתו לה ואם הותירו הותירו לה אף על פי שהוא חייב במזונותן לא יאכלו בתרומה ואילו הן עבדי צאן ברזל אם מתו מתו לו ואם הותירו הותירו לו הואיל והוא חייב באחריותן הרי אילו יאכלו בתרומה:
דף לח,ב פרק ז הלכה א גמרא מניין לכהן שנשא אשה וקנה לו עבדים שיאכלו בתרומה תלמוד לומר (ויקרא כב) וכהן כי יקנה נפש קניין כספו וגו'. מניין לאשתו שקנתה עבדים ועבדיה עבדים שיאכלו בתרומה. ת"ל וכהן כי יקנה נפש קניין כספו. אף קנינו שקנה קניין אוכל. ר' יעקב בר אחא רבי הילא בשם רבי לעזר הם יאכלו והם יאכילו בעבד שקנה עבדים על מנת שיהיה לרבו רשות בהן היא מתניתא. אבל בעבד שקנה עבדים על מנת שיהיה לרבו רשות בהן קניינו הוא. רבי יעקב בר אחא רבי הילא בשם רבי לעזר עבד שקנה עבדים על מנת שלא יהא רשות לרבו בהן ומת כל הקודם בהן זכה. והכא לא קניין קניינו הוא. רבי הילא בשם רבי לעזר הם יאכלו והם יאכילו הראוי לוכל מאכיל. ושאינו ראוי לוכל אינו מאכיל. ר' יוחנן אמר משום קנס. מה נפק מן ביניהון
דף לט,א פרק ז הלכה א גמרא עבד ערל שקנה לו עבדים. אין תימר קנס אין כאן קנס. ואין תימר הראוי לאכול מאכיל. וזה הואיל ואינו ראוי לאכול אינו מאכיל. רבי יעקב בר אחא אמר בעבדי צאן ברזל פליגין. רבי יוחנן אמר מכרן אינן מכורין. אמר ליה רבי לעזר אוכלין בתרומה מכוחו ואת אמרת אכין. אמר ליה הרי עבדי מלוג הרי הן אוכלין תרומה מכוחו ואת אמר מכרן אינן מכורין. משלך נתנו לך. בדין הוא שלא יאכל בתרומה והן אמרו שיאכל. והן אמרו מכרן אינן מכורין. משלך נתנו לך. בדין הוא שלא יאכל בתרומה והן אמרו שיאכל. והן אמרו מכרן אינן מכורין. ר' יעקב בר אחא בשם ר' יאשיה מתניתא מסייעא לדין. ומתניתא מסייעא לדין. מתניתא מסייעא לרבי אליעזר עבדי מלוג יוצאין בשן ועין לאשה אבל לא לאיש. ועבדי צאן ברזל יוצאין בשן ועין לאיש אבל לא לאשה. מה עבד ליה רבי יוחנן קל הוא בשחרור כהדא דתני העושה עבדו אפותיקי מכרו אינו מכור. שיחררו משוחרר. מתניתא מסייעא לרבי יוחנן אחד עבדי מלוג ואחד עבדי צאן ברזל אינן ביום ויומיים ואינן יוצאין בשן ועין בין לאיש בין לאשה. מה פליגין בשמכרן לעולם או בשמכרן לשעה. אין תימר בשמכרן לעולם ולא מכרן לשעה דברי הכל מכורין. אין תימר בשמכרן לשעה אבל לא מכרן לעולם דברי הכל אינן מכורין. נישמעינה מן הדא העושה שדהו אפותיקי לאשה בכתובתה ולבעל חובו על חובו מכרה הרי זו מכורה.
דף לט,ב פרק ז הלכה א גמרא הלוקח יחוש לעצמו. רבן שמעון בן גמליאל אומר לאשה בכתובתה אינה מכורה שלא עלת על דעת שתהא אשה מחזרת על בתי דינים. אמרו אתייא דרבי לעזר כרבנן. דר' יוחנן כרשב"ג. הוי בשמכרן לשעה אנן קיימין. אבל אם מכרן לעולם דברי הכל אינן מכורין וולד בהמת מלוג לבעל. וולד שפחות מלוג לאשה. חנניה בן אחי יהושע אמר וולד בהמת מלוג כוולד שפחת מלוג. רבי לעזר אמר לחברייא הוון ידעין דו רבי יוחנן כחנניה בן אחי יהושע. רב ושמואל. רב כרבנן ושמואל כחנניה בן אחי יהושע. מתיב שמואל לרב על דעתך דאת אמר משל אשה הן מעתה לא יטול הבכור פי שנים. הגע עצמך שהכניסתן קטנים וגדלו הרי הן של אשה הן ואת מודה לי שהבכור נוטל פי שנים תני הכניסתן ילדים נוטלתן נערים. הכניסה לו שני כלים היה אחד יפה בכתובתה נוטלתו בכתובתה. היה אחד ומחצה יפה ככתובתה רב הונא ורב נחמן בר יעקב. חד אמר הוא נותן דמי השני ונוטלו. וחורנה אמר היא נותנת דמי השני ונוטלתו. רבי אבא בר כהנא אמר קומי רבי אמי רבי יעקב בר אחא בשם רבי יסא אפילו היה יפה אחד ומחצה בכתובתה היא נותנת דמי השני ונוטלתו שלא עלת על דעת שישתמשו אחרים בכליה. רבי יעקב בר אחא בשם ר' זעירא מתניתא אמרה כן הכניסתן בדמים נוטלתן בדמים רבי חייה בר אדא בעא קומי רבי מנא מהו עבדי מלוג. אמר ליה כמה דאת אמר מליג מליג תמן תנינן המקבל צאן ברזל מן הגוי הוולדות
דף מ,א פרק ז הלכה א גמרא פטורין. ולדי וולדות חייבין. רבי ירמיה בעי תמן את אמר הוולדות לראשון. והכא את אמר הוולדות לשני. אמר רבי יוסה תמן על ידי שעיקרה לראשון הוולדות לראשון. ברם הכא על ידי שעיקרו לשני הוולדות לשני:
דף מ,א פרק ז הלכה ב משנה בת כהן שנישאת לכהן והכניסה לו בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל הרי אילו יאכלו בתרומה ובת כהן שנישאת לישראל והכניסה לו בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל הרי אילו לא יאכלו:
דף מ,א פרק ז הלכה ג משנה בת ישראל שנישאת לכהן ומת והניחה מעוברת לא יאכלו עבדיה בתרומה מפני חלקו של עובר העובר פוסל ואינו מאכיל דברי רבי יוסי א"ל מאחר שהיעדתה בנו על בת ישראל לכהן ואף בת כהן לכהן ומת והניחה מעוברת לא יאכלו עבדיה בתרומה מפני חלקו של עובר:
דף מ,א פרק ז הלכה ג גמרא א"ר אלעזר כיני מתניתא עבדיה יאכלו עבדיו לא יאכלו. דל כן היא אוכלת ועבדיה אינן אוכלין. רבי יאשיה בשם רבי יוחנן אם מזו אפילו היא לא תאכל. אמר רבי חגי קומי ר' יוסה לא דרבי יוחנן פליג לא אמר אלא מזו אפילו היא לא תאכל. אתא עובדא קומי רבי יהושע בן לוי אמר צא וראה היאך הציבור נוהג. רבי אבון בשם רבי יהושע בן לוי ולא דבר הלכה זו. אלא כל הלכה שהיא רופפת בבית דין ואין את יודע מה טיבה צא וראה היאך הציבור נוהג ונהוג. ואנן חמיי ציבורא דלא מיכלון. אמר רבי יוסה
דף מ,ב פרק ז הלכה ג גמרא הדא אמרה אין העבד פוסל את מי שהוא ראוי לאכול ולא מאכיל את מי שאינו ראוי לאכול. תני רבי ישמעאל בר יוסף משום אביי היה בת מאכלת. רבי אימי בשם רבי יוחנן שכן היה ראויה לתופשן מן המזונות. ואשה אינה ראויה לתופשן מן המזונות. ראוי' היא לתבוע כתובתה ולאבד כתובתה. וקשיא כתובה מדבר תורה ומזון הבנות מדבריהן ודבריהן עוקרין דבר תורה
דף מא,א פרק ז הלכה ג גמרא כמאן דמו מאליהן קיבלו עליהן את המעשרות. אשכחת א"ר ישמעאל בר רבי יוסה חלוק על ר' אבון דאמר רבי סימון בשם חילפיי רבי ורבי ישמעאל בי רבי יוסי ובר הקפר נמנו על אביך אשקלון וטיהרוהו מפי רבי פינחס בן יאיר שאמר יורדין היינו לסירקי של אשקלון ולוקחין חטים ועולין לעירינו וטובלין ואוכלים בתרומתינו. למחר ביקשו להימנות עליה לפוטרו מן המעשרות ומשך רבי ישמעאל בי רבי יוסי את ידיו שהיה מסתמך על בן הקפר. אמר לו בני למה לא אמרת לי מפני מה משכת את ידיך והייתי אומר לך אתמול אני טמאתי ואני טיהרתי עכשיו אני אומר לך שמא שנתכבשה מדבר תורה היאך אני פוטרה מדבר תורה מאימתי היא טמאה משום ארץ העמים. אשכח תני בשם אביי מאיליהן קיבלו עליהן את המעשרות. ואמר יאות מעשרות מדבריהן ומזון הבנות מדבריהן ודבריהן עוקרין את דבריהן.
דף מא,ב פרק ז הלכה ג גמרא היו שם זכרים מאכילין נקיבות אין מאכילות. היו שם זכרים מאכילין שהוא ספק אחד ספק זכר ספק נקבה. וספק מדבר תורה להחמיר. נקיבות אינן מאכילות שהן שני ספיקות ספק זכר ספק נקיבה. <משנתארסה ספק עד שלא נתארסה> ספק בן קיימא ספק לאו בן קיימא וספק דבריהן להקל. מה נפשך זכר הוא כולה דידיה. נקיבה היא נסבה חולקה עימהן:
דף מא,ב פרק ז הלכה ד משנה העובר והיבם והאירוסין והחרש ובן תשע שנים ויום אחד פוסלין ולא מאכילין ספק שהוא בן תשע שנים יום אחד ספק שהביא שתי שערות ספק לא הביא נפל עליו הבית ועל בת אחיו ואינו ידוע איזה מת ראשון צרתה חולצת ולא מתייבמת:
דף מא,ב פרק ז הלכה ד גמרא אמר רבי שמעון בזו מידת הדין לוקה שאם מעשה הוא לפסול יהא מעשה להאכיל. ואם אינו מעשה לפסול לא יהא מעשה להאכיל. יאות אמר רבי שמעון ומה טעמון דרבנין (ויקרא כב) הם יאכלו והם יאכילו. הראוי לוכל מאכיל. ושאינו ראוי לוכל אינו מאכיל. התיבון הרי ממזר הרי אינו ראוי לאכול ומאכיל. שנייא היא דכתיב (שם) ילד בית. מעתה הילוד מאכיל ושאינו ילוד אינו מאכיל. שנייא היא דכתיב (שם) ושבה אל בית אביה פרט לשומרת יבם כנעוריה פרט למעוברת. אמר רבי יוסי
דף מב,א פרק ז הלכה ד גמרא הדא אמרה העובר עשו אותו כממש לפסול ולא עשו אותו כממש להאכיל. מיליהון דרבנן פליגין דמר זעירא תני תמן ארוסה ושומרת יבם ומעוברת משלמות את הקרן. ואינן משלמות את החומש. מה אנן קיימין אם בבת כהן שנישאת לישראל אפילו יולדת הימינו בנים אינה זרה לו. אלא כן אנן קיימין בבת ישראל שנישאת לכהן אם אומר את העובר עשו אותו כממש לפסול ולא עשו אותו כממש להאכיל למה משלמות את הקרן ואינן משלמות את החומש. וישלמו קרן וחומש. חרש פוסל. לא כן תני ר' חייה אשתו של חרש ושל שוטה טובלת מחיק בעלה ואוכלת. רבי אבא מרי ורבי מתניה חד אמר בחרש פוסל. וחורנה אמר בחרש ייבם. ספק שהוא בן תשע שנים ויום אחד ספק שאינו כמי שהוא בן תשע שנים ויום אחד לפסול. ספק שהביא שתי שערות ספק שלא הביא שתי שערות כמי שהביא שתי שערות להאכיל: נפל הבית עליו ועל בת אחיו ואין ידוע אי זו מהן מת ראשון צרתה חולצת ולא מתייבמת. והכא אתינן מיתני ספיקות אלא בגין דתנינן צרות תנינן ספק צרות:
דף מב,א פרק ז הלכה ה משנה האונס והמפתה והשוטה לא פוסלין ולא מאכילין ואם אינן ראויין לבוא בישראל הרי אילו פסולין באי זה צד היה ישראל שבא על בת כהן תאכל בתרומה עברה לא תאכל נתחתך העובר במעיה תאכל היה כהן שבא על בת ישראל לא תאכל בתרומה עיברה לא תאכל ילדה תאכל נמצא כוחו של בן גדול משל אב:
דף מב,א פרק ז הלכה ה גמרא הדא אמרה שאין אונסין פוסלין בכהונה בפנייה. הדא מסייעא לההוא דתני רבי חייה אשתו של חרש ושל שוטה טובלת מחיק בעלה ואוכלת. ודלא כרבי לעזר דר' לעזר אומר אף הפנוי שבא על הפנויה שלא לשם אישות הרי זו בעילת זנות. רבי בא בשם ר' אבא בר ירמיה אנוסה אינה צריכה להמתין ג' חדשים. אמר רבי יונה קומי רבי יוסה אמר ליה לא תקבל עליו קל הוא באכילת תרומה. אילו בת כהן שנישאת לישראל והלך בעלה למדינת הים ושמעה עליו שמת שמא אינה אוכלת בתרומה מיד. ולעניין העובר
דף מב,ב פרק ז הלכה ה גמרא צריכה להמתין שלשה חדשים. אם אינן ראויין לבוא בישראל הרי אילו פסולין. ואלו הן בן תשע שנים ויום אחד גר עמוני ומואבי ומצרי ועבד וממזר חלל נתין כותי וגוי שבאו על בת ישראל על בת כהן על בת לוי פסולה מן הכהונה. רבי יוסי אומר כל שזרעו פסול ביאתו פוסלת. כל שאין זרעו פסול אין ביאתו פוסלת. רבן שמעון בן גמליאל אומר כל שאת מותר בבתו מותר באלמנתו. וכל שאין את מותר בבתו אין את מותר באלמנתו. ומה ביניהון רבי יוחנן אמר גר עמוני ומואבי ביניהון. מאן דאמר כל שזרעו פסול ביאתו פוסלת. זה הואיל וזרעו פסול ביאתו פוסלת. מאן דאמר כל שאת מותר בבתו אין את מותר באלמנתו. וזה הואיל ואין את מותר בבתו אין את מותר באלמנתו. דברי חכמים. רבי ירמיה בשם רבי בא תריהון אמרין בה גר עמוני ומואבי ובת דור שני מצרי אע"פ שאת מותר בבתו את אסור באלמנתו. ר' זכיי ר' אלכסנדריה משלח שאול בת גר עמוני ובת דור שני של מצרי. אמר ליה רבי יוסה לא שמיע לההוא דמר רבי ירמיה בשם רבנן ורבי בא תריהון אמרין בת גר עמוני ובת דור שני של מצרי אע"פ שאת מותר בבתו את אסור באלמנתו. וכל שזרעו פסול ביאתו פסולה. לא כן צריכה בשהיתה אמה מישראל שלא תאמר כשם שנתחללה אמה כך נתחללה בתה. ועוד מן הדא דאמר רבי יעקב בר אחא פליגי ר' יוחנן ורבי שמעון בן לקיש בת גר עמוני ובת דור השני מצרי רבי יוחנן אמר כשירות. ריש לקיש אמר פסולות. רבי יוסי בי רבי בון אמר בזקינות פליגין. רבי יוחנן אמר כשירות. ריש לקיש אמר פסולות:
דף מב,ב פרק ז הלכה ו משנה העבד פוסל משום ביאה ואינו פוסל משום זרע באי זה צד בת ישראל לכהן בת כהן לישראל וילדה ממנו בן הלך הבן ונכבש על השפחה וילדה ממנו בן הרי זה עבד היתה אם אביו בת ישראל לכהן לא תאכל בתרומה בת כהן לישראל תאכל בתרומה:
דף מב,ב פרק ז הלכה ו גמרא העבד מניין שביאתו פוסלת. רבי יוחנן אמר בשם רבי ישמעאל (ויקרא כב) ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה שיש לה עליו אלמנות וגירושין חוזרת. את שאין לה עליו אלמנות וגירושין אינה חוזרת. התיב רבי ירמיה הרי אלמנה שזינתה הרי אין לה אלמנות וגירושין וחוזרת. רבי יוסי לא אמר כן אלא מחלפא שיטתיה דר' יוחנן בגיטין הוא אמר כותין משום מה הן פסולין ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל משום גוי ועבד הבא על בת ישראל הוולד ממזר.
דף מג,א פרק ז הלכה ו גמרא בקידושין הוא אמר רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש תריהון אמרין הוולד ממזר. הכא אמר ליה משום גרמיה. והכא אמר לה משום רבי ישמעאל שכן לדברי חכמים הוולד ממזר. רבי חזקיה לא אמר כן אלא מחלפה שיטתיה דרבי יוחנן בגיטין הוא אמר הכותין משום מה הן פסולין. רבי יוחנן בשם רבי ישמעאל משום גוי ועבד הבא על בת ישראל הוולד ממזר בקידושין הוא. ר' יוחנן ר' שמעון בן לקיש תריהון אמרין הוולד ממזר והכא הוא אמר את שיש לו עליו אלמנות וגירושין חוזרת ואת שאין לה עליו אלמנות וגירושין אינה חוזרת. אמר רבי מתנייא סלקית לסחורה ושמעית ר' יוחנן ור' ישמעאל בני יישוע ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה. את שיש לה עליו אלמנות וגירושין חוזרת. ואת שאין לה עליו אלמנות וגירושין אינה חוזרת. ואמרת יאות אין ממזר כר' יהושע שאין ממזר אלא מאשה שהיא אסורה עליו איסור ערוה וחייבין עליה כרת:
דף מג,א פרק ז הלכה ז משנה ממזר פוסל ומאכיל באי זה צד בת ישראל לכהן ובת כהן לישראל וילדה ממנו בת והלכה הבת ונישאת לעבד או לגוי וילדה ממנו בן הרי זה ממזר היתה אם אמו בת ישראל לכהן תאכל בתרומה בת כהן לישראל לא תאכל בתרומה:
דף מג,א פרק ז הלכה ז גמרא לית הדא פליגא על רב דרב אמר גוי ועבד שבא על בת ישראל הוולד כשר. פתר לה בגוי פסול ובעבד פסול:
דף מג,א פרק ז הלכה ח משנה כ"ג פעמים שהוא פוסל כיצד בת כהן שנישאת לישראל וילדה ממנו בת הלכה הבת ונישאת לכהן וילדה ממנו בן הרי זה ראוי להיות כהן גדול ועומד ומשמש על גבי המזבח מאכיל את אמו ופוסל את אם אמו זאת אומרת לא כבני כהן גדול שהוא פוסליני מן התרומה:
דף מג,א פרק ז הלכה ח גמרא תני בר קפרא בן יומו פוסל ומאכיל. כיני מתניתא לא כבן בתו כהן גדול שהיא פוסלתו מן התרומה. הא כיצד בת כהן שנישאת לישראל וילדה ממנו בת. ובת ישראל שנישאת לכהן וילדה ממנו בן ונישאו שניהן זה לזה והולידו בן הרי זה ראוי להיות כהן גדול עומד ומשמש על גב המזבח. מאכיל את אמו ופוסל את אם אמו. זאת אומרת לא כבן בתי כהן גדול שהוא פוסליני מן התרומה:
תלמוד ירושלמי -
מסכת יבמות - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז