תלמוד ירושלמי -
מסכת יבמות - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
דף מג,א פרק ח הלכה א משנה הערל וכל הטמאים לא יאכלו בתרומה נשיהם ועבדיהם יאכלו פצוע דכא וכרות שפכה הן ועבדיהן אוכלים ונשיהם לא יאכלו אם לא ידעה משנעשה פצוע דכא וכרות שפכה הרי אילו יאכלו:
דף מג,ב פרק ח הלכה א גמרא (ויקרא כב) איש איש לרבות את הערל. או איש איש לרבות את האונן. אמר רבי יוסי בן חנינה כתיב (שם) כל זר לא יאכל קודש. משום זרות אסרתי לך ולא אסרתי לך משום אנינה. ר' טיופה סמוקא בעי קומי רבי יוסי או נאמר זרות אסרתי ולא אסרתי משום ערלה ומשום אנינה. א"ל מאחר שכתוב א' מרבה וא' ממעיט מרבה אני את הערל שהוא מחוסר מעשה מגופו. ומוציא את האונן שאינו מחוסר מעשה מגופו. עד כדון כרבי עקיבה. כרבי ישמעאל. תני ר' ישמעאל נאמר (שמות יב) תושב ושכיר בפסח. ונאמר (ויקרא כב) תושב ושכיר בתרומה. מה תושב ושכיר האמורים בפסח פסל בו את הערל. אף תושב ושכיר האמור בתרומה פסל בו את הערל. רבי חגי בעא אי מה תושב ושכיר האמור בפסח פסל בו את האונן. אף תושב ושכיר האמור בתרומה נפסול בו את האונן. א"ר הילא לא למדו <תחת תחת> תושב תושב אלא דברים האמורים בפרשה. טומטום ואנדרוגינס ממקום אחר באו. אונן ממעשר שני בא ר' אבון בעי ותהא תרומה אסורה לאונן מקל וחומר. ומה אם המעשר שהוא מותר לזרים הרי הוא אסור לאונן. תרומה שהיא אסורה לזרים אינו דין שתהא אסורה לאונן. לא אם אמרת במעשר שהוא טעון מחיצה. תאמר בתרומה שאינה טעונה מחיצה. הא לפי שיש בזה מה שאין בזה. ובזה מה שאין בזה לא צרכו ללמד זה מזה. קדשים מהו שיהו אסורים בערל. ללמד מן הפסח אין את יכול שאין בו שבירת העצם. ולא מן התרומה שהוא למד מן הלמד. הוי סופך לומר ממנו וממנו מה ממנו שנאמר בפסח פוסל בו את הערל. אף (ויקרא ז) ממנו שנאמר בקדשים פוסל בו את הערל. קדשים מהו שיהו אסורין לאונן. ממנו ממנו. מה (דברים כו) ממנו שנאמר במעשר פוסל בו את האונן. אף ממנו שנאמר בפסח פוסל בו את האונן. ומופנה הוא. והלא דרושה היא. כהדא דתני תושב זה קנוי קניין עולם. שכיר זה קנוי קניין שנים. יאמר תושב מה תלמוד לומר שכיר. הקנוי קניין עולם אינו אוכל. והקנוי קנין שנים אוכל. אילו כן הייתי אומר תושב זה הקנויי קניין שנים. וכשהוא אומר שכיר בא השכיר ללמד על התושב שהוא קניין עולם. א"ר מתיה מכיון דכתיב (שמות יב) וכל ערל לא יאכל בו כמי שהוא מופנה מצד אחד. על דעתיה דר"ע לאי זה דבר נאמר תושב ושכיר בתרומה. כההיא דאמר רבי הילא בשם רבי יסא הלוקח עבדים ערלים מן הגוי על מנת למוהלן. רבי יסא בשם רבי יוחנן שמעון בר בא בשם ר' יוחנן הלוקח עבדים ערלים מן הגוי על מנת
דף מד,א פרק ח הלכה א גמרא למוהלן אפילו מלן לא יאכלו בתרומה. רבי יוסי בשם ר' יוחנן שמעון בר בא בשם ר' יוחנן הלוקח עבדים מן הגוי ע"מ למוהלן וחזרו בהן מגלגל עמהן שנים עשר חדש אם קיבלו עליהן הרי זה יפה ואם לאו מותר למוכרן לגוי. ר' יצחק בר נחמן בשם רבי יהושע בן לוי. מעשה באחד שלקח עיר אחד של עבדים ערלים מן הגוי ע"מ למוהלן וחזרו בהן. אתא שאל לרבנין אמר ליה גלגל עמהן שנים עשר חדש. אם קיבלו עליהן הרי יפה ואם לאו הכל כמנהג המדינה. ואמר רבי יצחק בר נחמן רבי יהושע בן לוי היה בלדוקיא והוה תמן ר' יודן נשייא בעא מיקרוץ. אמר ליה המתן ואנו מטבילין את הגיורת הזו למחר. רבי זירא שאל לר' יצחק בר נחמן למה. מפני כבוד הזקן. או משום שאין מטבילין את הגיורת בלילה. אמר ליה משום שאין מטבילים את הגיורת בלילה. אתא עובדא קומי דרבי יוסי מהו להטביל את הגרים בלילה ולא הורו. עבד תושב לעולם. גר ותושב הרי הוא כגוי לכל דבר. ר' שמואל בר חייה בר יהודה בשם רבי חנינה גר ותושב מגלגלין עמהן שנים עשר חדש אם חזר בו הרי יפה ואם לאו הרי הוא כגוי לכל דבר. רבי שמואל בר חייה בר יהודה רבי חנינה בשם רבי גר תושב צריך לקבל עליו על מנת שיהא אוכל נבילות. אמר רבי הילא יאמרו הדברים ככתבן. מה יאמרו הדברים ככתבן אמר ר' יוסי בר חנינה (דברים יד) לא תאכלו כל נבילה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה. אית תניי תני גר תושב אין מקבלין אותו עד שיקבל את כל המצות שכתוב בתורה. אית תניי תני גר תושב אין מקבלין אותו עד שיכפור בע"ז שלו. רבי בא בשם ר' חייה בר אשי גר תושב אין מקבלין אותו
דף מד,ב פרק ח הלכה א גמרא עד שיכפור בע"ז כגוי. א"ר זעירא מדברי כולהון עד שיכפור בע"ז כגוי. דל כן מה אנן אמרין הואיל והוא מצוה על ע"ז לא יבטל. וגוים אינן מצויין על ע"ז ומבטלין. אמר רבי יוסה שלא תאמר והוא שוה לישראל בשלשה דברים. בלא תעשוק ולא תונה וגולה כישראל. הוא לא לבטל. לפום כן צריך מימר מבטל ע"ז כגוי. מאן תנא בלא יעשוק. רבי יוסה בי רבי יודה דתני גר תושב הרי בלא תעשוק דברי רבי יוסה בי רבי יודה. רבי יודה אומר גר תושב בשבת כישראל ביום טוב. מה ישראל ביום טוב אופה ומבשל ואסור בכל מלאכה אף גר תושב בשבת כן. רבי יוסי אומר גר תושב בשבת כישראל בחולו של מועד. מה ישראל בחולו של מועד מגבב מעל פני השדה ואסור בכל מלאכת השדה אף גר תושב בשבת כן. ר"ש אומר גר תושב בשבת כישראל בשאר ימות השנה. מה ישראל בשאר ימות השנה חורש וזורע וקוצר אף גר תושב בשבת כן. רב אדא רב המנונא רב אדא בר אחוה בשם רב הלכה כרבי שמעון. כתיב (שמות יב) וכל עבד איש מקנת כסף וגומר. עבד איש את מוהלו בעל כורחו. בן איש אין את מוהלו בעל כורחו. רבי יוחנן בעי הא בן קטן את מוהלו על כורחו. אפילו כבנו של אורכניס. רבי חזקיה בשם רבא הא כיני מצא בתוכה תינוק מושלך הטבילו לשום עבד. את מוהלו לשום עבד. לשום בן חורין את מוהלו לשום בן חורין. רבי יוחנן בעי לשום עבד הרי הוא כעבד אפילו כבנו של אורכניס. רבי אבהו ורבי אלעזר בשם ר' הושעיה לא אמר כן אלא וכל עבד איש מקנת כסף. עבדך איש את מוהלו על כורחו. בנך איש אין את מוהלו על כורחו. כההיא דמר רבי הילא בשם ר' יסא הלוקח עבדים ערלים מן הגוים על מנת למהול. מה נפשך כעבד איש הוא את מוהלן על כרחן. על מנת שלא למוהלן כבן איש הוא אין את מוהלו על כרחו. המשוך והנולד מהול והמל עד שלא נתגייר לא יאכלו בתרומה. רבי זריקן רבי ינאי בי רבי ישמעאל בשם רבי יוחנן משום קנס. רבי ירמיה רבי שמואל בר רב יצחק בשם רב גזירה גזרו. מה נפק מן ביניהון. משך לו אחר ערלה או שנמשכה מאיליה. אין תימר קנס אין כאן קנס. אין תימר גזירה גזרו אפילו כן גזירה גזרו (בראשית יז) המול ימול גזירה לשתי מילות אחד למילה ואחד לפריעה. אחת למילה ואחת למיצין. עד כדון כר' עקיבה. דו אמר לשונות ריבוין הן. כרבי ישמעאל דו אמר לשונות
דף מה,א פרק ח הלכה א גמרא כפולין הן התורה דיברה כדרכה. (בראשית לא) הלוך הלכת כי נכסף נכספתה (בראשית מ) גנב גנבתי. מנלן. אמר רבי יודה בר פזי (שמות ד) אז אמרה חתן דמים למולות מיכן לשתי מילות אחת למילה ואחת לפריעה. אחת למילה ואחת לציצין. רב אמר המול ימול מיכן לנולד כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית. המול ימול מיכן לישראל ערל שלא ימול עד שימול ואין צריך לומר גוי ערל. אמר ר' לוי כתיב (בראשית יז) ואתה את בריתי תשמור. אתה וכל כיוצא בך תני ישראל מל את הכותי. והכותי אינו מל את ישראל מפני שהוא מהול לשום הר גריזים דברי רבי יודה. אמר לו רבי יוסי וכי איכן מצינו בתורה שהמילה צריכה כוונה אלא יהא מל והולך לשם הר גריזים עד שתצא נפשו המשוך לא ימול שלא יבא לידי סכנה דברי רבי יודה. אמר לו רבי יוסי הרבה משוכין היה בימי בן כוזבא וכולן מלו וחיו והולידו בנים ובנות. המשוך והנולד מהול והמל עד שלא נתגייר צריך להטיף ממנו דם ברית. תני רבי שמעון בן אלעזר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על שנולד מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית מפני שהיא ערלה כבושה. על מה נחלקו על גר שנתגייר מהול שבית שמאי אומרים צריך להטיף ממנו דם ברית ובית הלל אומרים אין צריך להטיף ממנו דם ברית. רבי יצחק בר נחמן בשם רבי הושעיה הלכה כדברי התלמיד. אתא עובדא קומי רב ואמר מן הא דתני מפני שהיא ערלה כבושה. הדא אמרה ערל ברור הוא ודוחין עליו את השבת. רבי אבהו אמר אין דוחין עליו את השבת וצריך להטיף ממנו דם ברית. רב אדא בר אחווא אתיליד ליה חד בר <נש> כן מימסמס בה מית. א"ר אבין נעשה כרות שפכה ונתענה עליו שימות. רבנין דקיסרין אמרין נעשה פצוע דכא ונתענה עליו שימות. (ויקרא יב) ערלתו וודאי דוחה את השבת ואין הספק דוחה את השבת. ערלתו. ערלתו ודאי דוחה את השבת. אין אנדרוגינס דוחה את השבת. שהיה רבי יודה אומר אנדרוגינס דוחין עליו את השבת וחייבין עליו כרת. ערלתו ערלתו ודאי דוחה את השבת. ואין בין השמשות דוחה את השבת. ערלתו ערלתו ודאי דוחה את השבת. אין שנולד מהול דוחה את השבת. שבית שמאי אומר צריך להטיף ממנו דם ברית. תמן תנינן הכל חייבין בראייה חוץ מחרש שוטה וקטן וטומטום ואנדרוגינס מה אמר בה רבי יודה. נישמעינה מן הדא רבי יוחנן בן דהבאי אמר משום רבי יודה אף הסומא. לית בר נש אמר אף אלא דו מודה על קדמייתא. מחלפא שיטתיה דרבי יודה תמן אמר פרט. והכא אמר לרבות. רבי יודה ורבנין מקרא אחד הן דורשין.
דף מה,ב פרק ח הלכה א גמרא רבנן דורשין (בראשית יז) ערל מה תלמוד לומר זכר עד שיהא כולו זכר. רבי יודה דרש זכר מה תלמוד לומר ערל ואפילו מקצתו ערל. ברם הכא (שמות כג) כל זכורך פרט לאנדרוגינס. תמן תנינן קטן החולה אין מולין אותו עד שיבריא. שמואל אמר אפילו אחזתו החמה שעה אחת ממתינין לו עד שלשים יום ואותן שלשים יום מהו להאכילו מחלבה של תרומה. מהו לסוכו שמן של תרומה. נישמעינה מן הדא הערל וכל הטמאים לא יאכלו בתרומה ונשיהם ועבדיהם יאכלו. רבי אחא בשם רבי תנחום בי רבי חייה אין ערלה אלא משמיני והלאה. ותני כן כל שלשים יום אסור להאכילו חלבה של תרומה ואסור לסוכו בשמן של תרומה. לילי שמיני מה את עבד לה. מן מה דתני לילי שמיני הנכנס לדיר להתעשר. הדא אמרה לילי שמיני כשמיני הוא. ותני כן כל שבעת ימים מותר להאכילו חלבה של תרומה ומותר לסוכו בשמן של תרומה. תמן תנינן אילו הן ציצין המעכבין את המילה. ר' אבינא בשם רבי ירמיה בחופה רוב גובהה של עטרה. רבי יוסי בן יוסי אמר בחופה רוב גגה של עטרה. רבי טבי בשם שמואל בודקין אותו בשעה שהוא מקשה מל ולא פרע את המילה כילו לא מל. תני וענוש כרת. רבי אחא בשם רבי אבהו הדא דתימר בשאין ביום כדי למרק. אבל אם יש ביום כדי למרק ממרק ואינו חושש. תני כל שעה שהוא עוסק במילה חוזר בין על ציצין המעכבין את המילה בין על הציצין שאין מעכבין את המילה. פירש אינו חוזר אלא על ציצין המעכבין את המילה. אמר ר' יוחנן דברי רבי יוסי אפילו פירש חוזר אפילו על ציצין שאין מעכבין את המילה. היידן רבי יוסי ההיא דתנינן תמן רבי יוסי אומר יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת שכח והוציא את הלולב ברשות הרבים פטור מפני שהוציאו ברשות. אף בסכין של מילה כן אף במצה כן. מן מה
דף מו,א פרק ח הלכה א גמרא דאמר רבי יוחנן דברי ר' יוסה אפילו פירש חוזר אפילו על ציצין שאין מעכבין את המילה הדא אמרה אף בסכין של מילה כן אף במצה כן. אם לא ידעה משנעשה פצוע דכא וכרות שפכה הרי אלו יאכלו. אמר רבי לעזר דרבי לעזר ודרבי שמעון היא אמר רבי יוחנן דברי הכל היא שנייא היא הכא שלא הוסיף בה קניין אחר לפסול. אתיין אילין פלוגוותא כאינון פלוגוותא דאיתפלגון שומרת יבם כהנת שנפלה לפני שני כהנים יבמים עשה בה אחד מהן מאמר לא הספיק לכונסה לחופה של נישואין עד שנעשה פצוע דכא וכרות שפכה. אמר רבי שמעון בן לקיש מכיון שהיא זקוקה לביאה פסולה פוסלת. רבי יוחנן אמר לכשיבעול. היה אחד מהן כשר ואחד פסול אף רבי יוחנן מודה. רבי חייה בר אדא בעא קומי רבי מנא עשה בה הכשר מאמר אמר ליה מחלוקת רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש:
דף מו,א פרק ח הלכה ב משנה ואי זהו פצוע דכא כל שנפצעו הבצים שלו אפילו אחת מהן וכרות שפכה כל שנכרת הגיד ונשתייר בעטרה אפילו כחוט השערה כשר פצוע דכא וכרות שפכה מותרין בגיורת ובמשוחררת ואינן אסורין אלא מלבוא בקהל שנאמר (דברים כג) לא יבוא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה':
דף מו,א פרק ח הלכה ב גמרא פצוע הייתי אומר עינו. תלמוד לומר שפכה פצוע שבצד שפכה. אם פצוע שבצד שפכה עינו שבצד חוטמו תלמוד לומר דכא. שבא בין עקיביו. אמר רבי חגי קומי רבי יוסי אין לך נמוך באדם בשעה שהוא יושב אלא ביציו בלבד. אמר רבי יוסי בי רבי בון ויאות תדע לך שהוא כן שבכולן כתיב דורות חוץ מזה שאינו מוליד. ולא סוף דבר נפצעה אלא אפילו נימוקה אפילו יבשה. אפילו חסרה תני רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר שמעתי בכרם ביבנה כל שאין לו אלא ביצה אחת
דף מו,ב פרק ח הלכה ב גמרא אינו מוליד והוא סריס חמה. א"ר יוסי שמעתי הלכה כר"י בר"י בן ברוקה ולית אנא ידע מן מה שמעית. א"ר אימי לא הוה ר"י שמע לה מן בר נש זעיר שמואל אמר אם יבוא לפני בעל ביצה אחת אני מכשירו. רבי חונה אמר דו סבר כר' ישמעאל בנו של רבי יוחנן. אמר רבי יודן בר חנין ובלבד של ימין. אתא עובדא קומי רבי אימי אמר לה אין ברתי דאת שרייה ליה אלא הוי ידעת דלא מוליד והוה ר' זעירא מקלס לה דו משים מילתא על בררא. פצוע אית תניי תני בידי אדם פסול בידי שמים כשר. אית תניי תני בין בידי אדם בין בידי שמים פסול. מאן דאמר בידי אדם פסול בידי שמים כשר יליף לה מממזר (דברים כג) לא יבא ממזר. לא יבוא פצוע דכא. מה ממזר בידי אדם אף פצוע דכא בידי אדם. מאן דאמר בין בידי אדם בין בידי שמים פסול מנן ליה. אמר רבי מנא מהכא לא יבוא פצוע דכא לעולם. אמר רבי יוסי בי רבי בון עוד הוא יליף לה מממזר לא יבא ממזר לא יבא פצוע דכא. מה ממזר בידי שמים. אף פצוע דכא בידי שמים. וממזר בידי שמים. יצירתו בידי שמים. הוון בעיי מימר מאן דאמר בידי אדם פסול בידי שמים כשר רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה. מאן דאמר בין בידי אדם בין בידי שמים פסול כרבנן. אמר רבי אחא בר פפי קומי ר' זעירא כולה דרבנן. הרי שעלת חטטין מי מחכך בה או מסיית והרי הוא בידי אדם כמי שהוא בידי שמים. וכרות שפכה כל שנכרת הגיד ונשתייר בעטרה אפילו כחוט כשר. רבי יוסי בשם רבי חנינה בעטרה העליונה. רבי חייה בשם רבי חנינה בעטרה התחתונה. ריב"ל אמר בעטרה התחתונה. תמן אמרי העשוי
דף מז,א פרק ח הלכה ב גמרא כמרזב כשר. רבי הילא בשם רבי יוחנן כקולמוס הרי זה כשר. כקולמוס הפוך ה"ז פסול. ניקב בו נקב מבפנים פסול מבחוץ כשר. רבי בא בשם רב יהודה מבפנים מן העטרה ולפנים מבחוץ מן העטרה ולחוץ ניקב הרי זה פסול. נסתם הרי זה כשר. ניקב הרי זה פסול מפני שהוא שופך נסתם הרי זה כשר מפני שהוא מוליד וזהו פסול החוזר להכשירו. תני אין בין פצוע דכא לבין כרות שפכה אלא הלכות רופאין שפצוע דכא חוזר. שבכרות שפכה אינו חוזר. כיצד הוא עושה. רבי יעקב בר אחא בשם רב יהודה מביא נימולין ומנשכין וקוצץ. רבי חלקיה רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי לא שנו אלא פצוע דכא ישראל אבל בצוע דכא כהן לא בדא. תמן תנינן כל האסורין לבוא בקהל מותרין לבוא זה בזה. רבי יודה אוסר רבי ירמיה אמר כללא פצוע דכא ישראל מותר לו לישא ממזרת. אמר רבי יוסי בלבד פסול משפחה. הא פסול גוף לא בדא. חייליה דרבי יוסי מן הדא דאמר רבי חלקיה רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי לא שנו אלא פצוע דכא ישראל אבל פצוע דכא כהן לא כמה דאת אמר תמן אם כהן ברור הוא פסול לו לישא גיורת. אף הכא ישראל ברור אסור לישא ממזרת על דעתיה דרבי יודה ממזר לא ישא ממזרת נישמעינה מן הדא דמר רבי אימי תני רבי יעקב גבליא קומי רבי יוחנן רבי יצחק בר טבליי בשם רבי שמעון בן לקיש דברי רבי יהודה ממזר לא ישא ממזרת
דף מז,ב פרק ח הלכה ב גמרא כדי שיתכלו ממזרין מן העולם. ודכוותה עמוני לא ישא עמונית. אמר רבי יוסי בי ר' בון על דרבנין נצרכה. דאין יסבור רבי יודה גרין פסולין קהל ה' אינון. לישא עמונית אינו יכול שהוא קהל ה' אצלה. לישא מצרית אינו יכול שהוא קהל ה' אצלה. אמר רבי מתניה משחררין לו שפחה. ודכוותה מצרי לא ישא מצרית. נישמעינה מן הדא תני רבי אבהו קומי רבי יוחנן אמר ר' יודה בנימן גר מצרי היה מתלמידיו של רבי עקיבה אמר אני גר מצרי נשוי לגיורת מצרית. בני בן גר מצרי ואני משיאו לגיורת מצרית נמצא בן בני כשר לבוא בקהל. אמר לו רבי עקיבה לא בני אלא אף אתה השיאו לבת גיורת מצרית כדי שיהו שלשה דורות מיכן ושלשה דורות מיכן. רב יהודה בשם רב הלכה כרבי לעזר דברי חכמים. רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק כתיב לא יבא ממזר בקהל ה'. בקהל ברור אינו בא. בא הוא בקהל ספק. תמן תנינן ספק בן תשעה לראשון. בן שבעה לאחרון יוציא והוולד כשר וחייבין אשם תלוי. תני הראשון כשר להיות כהן גדול. והשני ממזר בספק. רבי אליעזר בן יעקב אומר אין ממזר בספק מודה ר' אליעזר בן יעקב בספק כותים ובספק חללים כההיא דתנינן תמן עשרה יוחסין עלו מבבל. על דעתיה דרבי ליעזר בן יעקב שמונה. על דעתיה דרבן גמליאל ורבי ליעזר תשעה. על דעתין דרבנן עשרה. אמר רבי חיננה מתניתא דלא כרבי יודה. דרבי יודה אמר ארבעה קהילות אינון קהל. קהל כהנים. קהל לווים. קהל ישראלים. קהל גרים.
דף מח,א פרק ח הלכה ב גמרא מתיבין דרבי יודה והכתיב (דברים כג) לא יבא פצוע דכא בקהל ה'. פסול גוף אינון. והכתיב (שם) בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה'. בעשה אינון. דרבנין אמרין שלשה קהילות אינון. קהל כהנים קהל לווים קהל ישראלים. לא יבא. לא יבא לא יבא. דלמה רבי יהושעיה רובה ורבי יודה נשייא הוון יתיבין רהט ר' יוחנן ולחש ליה באודנא דרבי הושעיה רובה פצוע דכא כהן מהו שישא בת גרים. אמר ליה מה אמר לך. אמר ליה מילה דנגר בה נגרין לא מפריק ליה. לא אמר לי גיורת שהיא כזונה אצלו. ולא בת ישראל שהיא כחללה. לא אמר לי אלא בת גרים. ובת גרים לא כישראל היא. פתר לה כרבי יודה דר' יודה אומר בת גר זכר כבת חלל זכר. כהן שבא על גרושה והוליד בת ובת בת מהו. רבי חיננא ורבי מנא חד אמר כשירה וחד אמר פסולה. מתיב מאן דאמר כשירה למאן דאמר פסולה. בת חלל זכר אינה חללה מכהונה. אינה מישראל מה את פוסלת. ר' יעקב בר אידי בשם ר' יהושע בן לוי מעשה במשפחה אחת ברודוס שהיו קורין עליה ערער ושלח רבי את רבי רומנות לבודקה ובדק ומצא שנתגיירה זקינתה פחות מבת שלש שנים ויום אחד והכשירה לכהונה. רב הושעיה אמר כרבי שמעון הכשירה. אמר רבי זעירה דברי הכל הוא. הכא דאמר ר' זעירא בשם רב אדא בר אחווא. רבי יודן מטי בה בשם רב. רבי אבהו בשם רבי יוחנן ולד בוגרת כשר שהיא בלא תעשה שהוא בא מכח עשה. (ויקרא כא) והוא אשה בבתוליה יקח ולא בוגרת. כל לא תעשה שהוא בא מכח עשה עשה הוא.
דף מח,ב פרק ח הלכה ב גמרא ודכוותה (ויקרא כא) כי אם בתולה מעמיו יקח אשה ולא <בוגרת> גיורת. כל לא תעשה שהוא בא מכח עשה עשה הוא. התיב רבי הושעיה הרי שני למצרי שהוא בלא תעשה שהוא בא מכח עשה עשה הוא. חזר רב הושעיא ואמר לא דומה עשה שבישראל לעשה שבכהנים. עשה שבישראל אסור בכל. עשה שבכהנים. אסור בכהנים ומותר בלוים ובישראל:
דף מח,ב פרק ח הלכה ג משנה עמוני ומואבי אסורין ואיסורן איסור עולם אבל נקבותיהן מותרות מיד מצרי ואדומי אינן אסורין אלא עד שלשה דורות אחד זכרים ואחד נקיבות אמר רבי שמעון קל וחומר הדברים מה אם במקום שאסר הזכרים איסור עולם התיר את הנקיבות מיד מקום שלא אסר את הזכרים אלא עד שלשה דורות אינו דין שנתיר את הנקיבות מיד אמרו לו אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה אמר להן לא כי הלכה אני אומר ממזרין ונתינין אסורין ואיסורן איסור עולם אחד זכרים ואחד נקבות:
דף מח,ב פרק ח הלכה ג גמרא עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית. ודכוותה אדומי ולא אדומית. מצרי ולא מצרית. כתיב (דברים כג) על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים. היה להם לנשים לקדם. כתיב (שם) אשר שכר עליך ואשר יעץ. מי דרכו לשכור האיש ולא האשה. מי דרכו ליעץ האיש ולא האשה. כתיב (דברי הימים א ח) ושחרית הוליד בשדי מואב מן שלחו אותם חושים ואת בערא נשיו. שחרים זה בועז שהיה משוחרר מן העונות. הוליד בשדה מואב שנשא את רות המואביה. מן שלחו אותם שהיה משבטו של יהודה דכתיב ביה (בראשית מו) ואת יהודה שלח לפניו וגו'. חושים ואת בערא נשיו. וכי יש לך אדם שהוא מוליד את נשיו. אלא שחש כנמר וביאר את ההלכה. ויולד מן חודש אשתו לא צורכה דלא ויולד מן בערה נשיו אלא על ידיה נתחדשה הלכה עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית. כתוב אחד אומר (שמואל ב יז) ושמו יתרא הישראלי. וכתוב אחד אומר (דברי הימים א ב) יתר הישמעאל. רבי שמואל בר נחמן אומר ישמעאלי היה ואת אמרת ישראלי. אלא שנכנס לבית דינו של <ישעיה> ישי. ומצאו יושב ודורש פנו אלי והושע כל אספי ארץ. ונתגייר ונתן לו את בתו. ורבנין אמרין ישראלי היה ואת אמרת ישמעאלי. אלא שחגר מתניו כישמעאלי ונעץ את החרב בבית דין או נהרוג או נהרג או נקיים דברי רבי כל מי שהוא עובר על הלכה זו בחרב זו אני הורגו. עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית. א"ר שמואל בר נחמן אני אין לי אלא משנה (רות א) ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה השבה משדי מואב זו היא ששבה משדה מואב תחלה. אחורי אמר לה (רות ב) ותעזבי אביך ואמך אמר לה אילו באת אצלינו מאתמול שלשום לא היינו מקבלין אותך. תנא רבי זכיי קומי רבי יוחנן בת גר עמוני כשירה בת גיורת עמונית פסולה. אמר ליה רבי יוחנן בבלייא עברת בידך תלתא נהרין ואתבדת. אלא היא בת גר עמוני. היא בת גיורת עמונית כשירה. רבי יוסה בשם ר' יוחנן
דף מט,א פרק ח הלכה ג גמרא לא כן צריכה כשהיתה אמה מישראל. שלא תאמר כשם שנתחללה אמה כך נתחללה בתה. רבי אבהו בשם רבי יוחנן כשירה אפילו לכהן גדול. מאי טעמא (ויקרא כא) בעמיו. עם שהן עשויין שני עממין. זכרים אסורין ונקיבות מותרות. ר' חגי בשם ר' פדת רבי שמעון בן לקיש לא אמר כן אלא בת גר עמוני פסולה שהיא באה מטיפה פסולה. אמר רבי יוחנן ותני כן עממין זה בזה עד שלא נתגיירו זכרים אסורין איסור עולם. ונקיבותיהן מותרות מיד. נתגיירו זכרים אסורין איסור עולם ונקיבותיהן מותרות לאחר שלשה דורות. רבי חזקיה בשם אחא מתניתא אמרה כן מניין אתה אומר אחד מכל משפחות הארצות שבא על אחת מן הכנענים וילדה ממנו בן מותר לקנותו עבד. [ת"ל (ויקרא כה) וגם מבני התושבים הגרים עמכם יכול אפילו אחד מן הכנענים שבא על אחת מן האומות]. ת"ל אשר הולידו בארצכם ולא מן הגרים אשר בארץ שמואל בר אבא בעי עבדים מהו שיעלה להם דורות. היך עבידה גר עבד עמוני שנשא לגיורת שפחה מצרית לאחר שלשה דורות נתגיירו אין תימר עבדים עלו להם דורות [מותרין מיד ואין תימר לא עלו להם דורות] זכרים אסורין איסור עולם ונקיבות מותרות לאחר שלשה דורות. אמרו לו אם הלכה נקבל. אם לדין יש תשובה. מה היה להם להשיב. ר' אבהו בשם רבי יוסי בי רבי חנינה הרי בת בנו ובת בתו הרי הן אסורין עד שלשה דורות אחד זכרים ואחד נקיבות. רבי אבהו אמר ר"ש בן לקיש בעי משיבין דבר שהוא ממזר על דבר שאינו ממזר. רבי חגי אמר ר' אבהו בעי משיבין דבר שהוא כרת על דבר שאינו כרת. אמר להון לא כי הלכה אני אומר ומקרא מסייעיני. (דברים כג) בנים לא בנות. ר' יעקב בר אחא בשם רבי יאשיה דור אחד עשר שבממזר כר"ש כשר. ולא דרש עשירי תני רבי אלעזר בי ר"ש אומר דור אחד עשר שבממזר זכרים אסורין נקיבות מותרות. [מה להלן זכרים אסורים ונקיבות מותרות]. אף הכא זכרים אסורין נקיבות מותרות. רבי שמואל בריה דרבי יוסי בי ר' בון אמר אתיא דרבי לעזר בי רבי שמעון כרבי מאיר כמה דרבי מאיר אמר גזירה שוה במקום שכתוב. כן רבי לעזר בי ר' שמעון אומר גזירה שוה במקום שכתוב. מה להלן זכרים אסורין ונקיבות מותרות אף הכא זכרים אסורין ונקיבות מותרות.
דף מט,ב פרק ח הלכה ג גמרא מעתה אפילו מיד בלד מעשירי ולמעלן. שאלו את רבי אליעזר דור אחד עשר שבממזר מהו. אמר להן הביאו לי דור שלישי ואני מטהרו. ומה טעמא דרבי אליעזר דלא הוה אתייא דרבי ליעזר כר' חנינה דאמר רבי חנינה אחת לששים ולשבעים שנה הקדוש ברוך הוא מביא דבר בעולם ומכלה ממזיריהן ונוטל את הכשירין עמהן שלא לפרסם את חטאיהן. ואייתינה כיי דמר רבי לוי בשם רבי שמעון בן לקיש (ויקרא ו) במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת לפני ה'. שלא לפרסם את החטאים. ומה טעם (ישעיהו לא) וגם הוא חכם ויבא רע. לא מסתברא דלא אלא זהו ויבא טוב אלא ללמדך שאפי' רעה שמביא הקדוש ברוך הוא בעולם בחכמה הוא מביאה. (שם) ואת דברו לא הסיר. כל כך למה וקם על בית מריעים ועל עזרת פועלי און <ואתייא כההיא דמר ר' לוי בשם ר' שמעון בן לקיש במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת לפני ה' שלא לפרסם את החטאים> רב הונא אמר אין ממזר חי יותר משלשים יום. ר' זעירה כד סלק להכא שמע קלין קריין ממזירא וממזרתה. אמר לון מהו כן. הא אזילא ההיא דר"ה דרב הונא אמר אין ממזר חי יותר מל' יום. אמר ליה רבי יעקב בר אחא עמך היית כד אמר רבי בא רב הונא בשם רב אין ממזר חי יותר משלשים יום. אימתי בזמן שאינו מפורסם. האם הא היה מפורסם חי הוא. רבי יסא בשם ר' יוחנן אף לעתיד לבוא אין הקדוש ברוך הוא נזקק אלא לשבטו של לוי מאי טעמא (מלאכי ג) וישב מצטרף ומטהר כסף וטהר את בני לוי וזקק אותם כו'. אמר ר' זעורה כאדם שהוא שותה בכוס נקי. אמר רב הושעיה בגין דאנן לויים נפסיד. אמר רבי חנינה בריה דרבי אבהו אף לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא עושה עמהן צדקה ומה טעמא (שם) והיו לה' מגישי מנחה בצדקה. אמר ר' יוחנן כל משפחה שנשתקע בה פסול אין מדקדקין אחריה. אמר ר' שמעון בן לקיש מתניתא אמרה כן משפחת בית צריפה היתה בעבר הירדון ריחקה בן ציון בזרוע ועוד אחרת היתה שם וקרבה בן ציון בזרוע אף על פי כן לא ביקשו חכמים לפרסמן. אבל חכמים מוסרין אותן לבניהן ותלמידיהן פעמים בשבוע. אמר רבי יוחנן העבודה שאיני מכירין ונשתקעו בהן גדולי הדור. אמר רבי יהושע בן לוי חמשת אלפים עבדים היו לו לפשחור בן אמר הכהן וכולן נשתקעו בכהונה גדולה. הן הן עזי פנים שבכהונה. אמר רבי לעזר עיקר טירונייא שבהן (הושע ד) ועמך כמריבי כהן. אמר רבי אבהו שלש עשרה עיירות נשתקעו בכותיים בימי השמד אמרין הדא עירו דמושהן מיניהון:
דף מט,ב פרק ח הלכה ד משנה א"ר יהושע שמעתי שהסריס חולץ וחולצין את אשתו והסריס לא חולץ ולא חולצין את אשתו ואין לי לפרש אמר ר' עקיבה אני אפרש סריס אדם חולץ וחולצין את אשתו שהיתה לו שעת הכושר
דף נ,א פרק ח הלכה ד משנה סריס חמה לא חולץ ולא חולצין את אשתו שלא היתה לו שעת הכושר ר"א אומר לא כי אלא סריס חמה חולץ וחולצין את אשתו שיש לו רפואה סריס אדם לא חולץ ולא חולצין את אשתו שאין לו רפואה העיד ר' יהושע בן בתירה על בן מגיס' שהיה בירושלים סריס אדם וייבמו את אשתו לקיים דברי רבי עקיבה:
דף נ,א פרק ח הלכה ה משנה הסריס לא חולץ ולא מייבם וכן איילונית לא חולצת ולא מתייבמת הסריס שחלץ ליבמתו לא פסלה בעלה פסלה מפני שהיא בעילת זנות וכן איילונית שחלצוה לה אחין לא פסלוה בעלוה פסלוה מפני שהיא בעילת זנות:
דף נ,א פרק ח הלכה ה גמרא אי זהו סריס חמה רבי חייה בשם רבי יוחנן כל שלא ראתו החמה בכושר אפילו שעה אחת. הושיט ידו וסירסו מבפנים דברי הכל אסור לבוא בקהל ואינו לא חולץ ולא מייבם. נותנין עליו חומרי סריס אדם וחומרי סריס חמה במחלוקת. מחלפה שיטתיה דרבי אליעזר. תמן הוא אומר לא כי אלא סריס חמה חולץ וחולצין לאשתו ואת אמר הכין. אמר רבי איניא לא אמר רבי אליעזר אלא לעונשין רבי חייה בשם רבי יוחנן זו דברי רבי ליעזר ורבי יהושע ורבי עקיבה. אבל דברי חכמים אחד סריס אדם ואחד סריס חמה אינו לא חולץ ולא חולצין לאשתו. לא מייבם ולא מייבמין את אשתו דו מתניתא הסריס שחלץ ליבמתו לא פסלה. בעלה פסלה מפני שהיא בעילת זנות. אנדרוגינס שחלץ ליבמתו לא פסלה. בעלה פסלה מפני שהיא בעילת זנות. וכן איילונית שחלצו לה אחים לא פסלוה. בעלוה פסלוהו מפני שהיא בעילת זנות:
דף נ,א פרק ח הלכה ו משנה סריס חמה כהן שנשא בת ישראל מאכילה בתרומה ר' יוסי ורבי שמעון אומר אנדרוגינס שנשא בת ישראל מאכילה בתרומה רבי יהודה אומר טומטום שנקרע ונמצא זכר לא יחלוץ מפני שהוא כסריס אנדרוגינס נושא אבל לא נישא רבי לעזר אומר חייבין עליה סקילה כזכר:
דף נ,א פרק ח הלכה ו גמרא תני מאכילה בחזה ושוק. רבי יוחנן אומר אוכלת בתרומה ואינה אוכלת בחזה ושוק. רבי שמעון בן לקיש אמר כמה קולי חומרין בדבר. רבי יוסי בי רבי חנינה בעא קומי ר' שמעון בן לקיש מהו כמה קולי חומרין בדבר. אמר ליה פתח חיכך וקבל. אמר ר' מנא מגחך הוה עימיה. אמר רבי אבון מילה אמר ליה. מה אם תרומה שאינה ראויה לישראל בכל מקום הרי היא אוכלת. חזה ושוק שהן ראוין לישראל בכל מקום אינו דין שתאכל. ראויין היו לישראל וכשנתחייבו ניטלו מהן וניתנו לכהנים. יכול כשם שנתחייבו וניטלו מהן וניתנו לכהנים
דף נ,ב פרק ח הלכה ו גמרא כך אם יזכו יחזירו להן. תלמוד לומר (ויקרא ז) ואתן אותם לאהרן ולבניו לחק עולם. מה מתנה אינה חוזרת אף אילו אינן חוזרין ר' יעקב בר אחא אמר שמעתתא על בת ישראל שנישאת לכהן. רבי יוחנן אמר אוכלת בתרומה ואינה אוכלת בחזה ושוק. רבי שמעון בן לקיש אמר כמה קולי חומרין בדבר. ר' יוסי בי רבי חנינה בעא קומי רבי שמעון בן לקיש מהו כמה קולי חומרין בדבר. א"ל פתח חיכך וקבל. אמר רבי מנא מגחיך הוה עימיה. אמר ר' אבין מילה הוה אמר ליה. מה אם תרומה שאינה ראויה לישראל בכל מקום הרי היא אוכלת. חזה ושוק שהן ראויין לישראל בכל מקום אינו דין שתאכל. ראויין היו לישראל וכשנתחייבו ניטלו מהן וניתנו לכהנים. יכול כשם שנתחייבו וניטלו מהן וניתנו לכהנים כך אם יזכו יחזרו להם ת"ל ואתן אותם לאהרן הכהן ולבניו לחק עולם מה מתנה אינה חוזרת אף אילו אינן חוזרין. ואין חלוקין על דברי רבי יודה. מן דאמר רבי יוסי בשם רבי הילא מייבמין את אשתו הדא אמרה <אין> חלוקין על דברי ר' יודה. קידש אינן חוששין לקידושיו. נתקדש חוששין לקידושיו נבעל נפסל מן התרומה כנשים <וקשיא> ר' ניחא ברבי סבא ר' יונה בשם רב המנונה אפי' מין במינו כל שהוא. וקשיא אם זכר הוא אין זכר פוסל זכר. אם נקיבה היא אין נקיבה פוסלת נקיבה. צד זכרותו של זה פוסלת צד נקיבתו של זה. מאכיל את נשיו ואינו מאכיל את עבדיו. מאכיל את נשיו מכח זכרותו. ואינו מאכיל את עבדיו. מכח זה וזה. נתחלל צד נקיבה שבו. ר' יעקב בר זבדי בשם ר' אבהו בשם ר' יוחנן ובלבד ממקום זכרות. ר' סימון בשם ריב"ל אפילו ממקום נקיבה. רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו חזר בה ריב"ל מן הדין קרייא (ויקרא יח) ואת זכר לא תשכב משכבי אשה. את שיש לו שני משכבות באשה ואי זה זה זה אנדרוגינס. א"ר ביקשתי ולא מצאתי דברי בן שמוע באנדרוגינס וחברה עליו חבורה ולמה משום שלא לגרוע בו. או משום שאינו כדיי. מה נפק מן ביניהון היה דרכו לגלע. אין תימר משום שלא לגלע בו הרי גילועו בידו. הוי לית טעמא דלא משום שאינו כדיי מה היה לו לגלע בו. יורש מעיד. מנחתו קריבה בכלל מזמנין עליו כזכר:
תלמוד ירושלמי -
מסכת יבמות - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז